ארכיון הקטגוריה: כללי

44. תיאטרון, חלק II

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

המשך הצגת תכניות תיאטרון ישנות מתוך האוסף שלי. ראו חלק ראשון בנושא תיאטרון (הקאמרי והבימה) ברשומה הקודמת (לגלול כלפי מטה לרשומה מס' 43). בחלק זה נעסוק תחילה בתיאטרונים נוספים, אשר כולם לא שרדו וירדו מעל במת התיאטרון, אך טבעו את חותמם על תרבות התיאטרון הישראלית והיוו בה ציון דרך. ולסיום ניזכר באחד המחזות המצליחים ביותר בישראל בכל הזמנים…

א. תיאטרון זוטא. תיאטרון זה פעל בשנים 1956 – 1967. מייסדיו היו זיגמונט טורקוב ומאיר ינאי, שניהם דמויות מעניינות מאוד. קיראו בכתבה מעיתון דבר על תיאטרון זוטא ומייסדיו. על מאיר ינאי, מן הדמויות הבולטות בחיי התיאטרון בארץ בשנות החמישים והשישים, שהפך לרב מומחה לקבלה, קראו באתר זה.  תיאטרון זוטא היה תיאטרון נודד, שהופיע בעיקר ביישובי הפריפריה וההתיישבות העובדת בהרכב מצומצם של 3 – 5 שחקנים. בתכנייה משנת 1963 של ההצגה "סע הביתה יונתן" מאת הסופר חנוך ברטוב, מסביר זיגמונט טורקוב את דרכו של התיאטרון.

Zuta-1

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

Zuta-3

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

Zuta-4

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

כריכה אחורית.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ב. תיאטרון זוית תיאטרון נייד ואינטימי שהוקם בשנת 1959 ע"י פנינה גרי, שמואל עצמון ושמואל עומר ופעל עד 1968, אז נטמע בתיאטרון הבימה. מתוך התכנייה של ההצגה "נושים" משנת 1967, בבימויו של יוסי יזרעאלי:

Zavit-1

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

Zavit-2

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ג. תיאטרון אהל, פעל בחסות הסתדרות העובדים הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, בין השנים 1925 – 1969. בשמו המלא: "אהל, תיאטרון פועלי ישראל". מתוך תכניית ההצגה "זהירות סבוב מסוכן" משנת 1955, בבימויו של מנחם גולן:

Ohel-1 Ohel-2

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ד. תיאטרון במת השחקנים הוקם ב-1966 על-ידי עודד קוטלר ושחקנים עמיתים. שיחקו בו לאורה ריבלין, אמנון מסקין, אילן תורן וגם טוביה צפיר ואסי דיין (שפרש במהרה). (אפשר לקרוא במאמר זה בפרק ד' על במת השחקנים). בשנת 1970 קיבל על עצמו עודד קוטלר לנהל את תיאטרון חיפה ולקח לשם את חבורת במת השחקנים. תיאטרון חיפה בהנהגתו של קוטלר ודמויות כמו נולה צ'לטון שינו את פני התיאטרון הישראלי. מתוך תכניית ההצגה "עלילות טלמכוס קליי" משנת 1967. תרגום המחזה – תרצה אתר (בתו של נתן אלתרמן):

Bamat-1

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

Bamot-2

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

שימו לב לאסף דיין, כוכב ההצגה, ולטוביה צפיר.

Bamat-3

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ה. תיאטרון בימות נוסד ונוהל על ידי יעקב אגמון ופעל בין השנים 1956 – 1967. כוכביו היו גילה אלמגור, אבנר חיזקיהו ויוסי בנאי (בנאי ואלמגור זכורים לטוב מן ההצגה הכלה וצייד הפרפרים). מתוך התכנייה של ההצגה "גבעת ספון ריבר" משנת 1968. שימו לב לצוות השחקנים, שכיכב באותה שנה בלהיט "איש חסיד היה". ראוי לציון גם האחראי על התפאורה, דני קרוון, שעלה אחר כך לגדולה.

Bimot-1

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

Bimot-3

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בתכנייה זו מצאתי פנינה אמיתית, מלאת תקווה וחזון:

Bimot-2-Tahana

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ו. תיאטרון השדרה הוקם על-ידי מנחם גולן בשנת 1951. בשנת 1952 הועלה המחזה המצליח "עליזה מזרחי" אותו הפך גולן לסרט בשנת 1967. ראו את הפרסומת לסרט בתכנייה של ההצגה "בודדה באפלה" משנת 1967, מחזה מתח בכיכובם של דינה דורון, ראובן זינגר והשחקנים הצעירים חנן גולדבלט, יוסף שילוח ושי דנון:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ז. ולסיום פרק זה המוקדש לתיאטרון הישראלי, נחזור אל התיאטרון הקאמרי ולמחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"   במהדורת מחזמר, משנת 1964 (כפי שמעידים הכרטיסים המצורפים להלן). זהו אחד ממופעי הבמה המצליחים של כל הזמנים בישראל והתכנייה בהתאם. כריכה צבעונית, ארבעה-עשר עמודים מוקדשים לפרסומות! בצבע ספיה חגיגי (ראו דוגמה להלן). ראו מידע מעניין על כותב המחזה, דמות ססגונית כשלעצמה.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הפקת ההצגה ריכזה את טובי האמנים בתחומם:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

אילי גורליצקי בכפל תפקידים:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

אילי גורליצקי עם עדנה פלידל ועם רחל אטאס:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

יונה עטרי:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

43. תיאטרון

פורסם בתאריך על ידי
2

מתוך האוסף שלי – תכניות ישנות של תיאטראות ישראל, חלק ראשון:

נתחיל בתיאטרון הקאמרי. כאן: אפשר לקרוא על תולדות התיאטרון הקאמרי, וכאן: רשימת כל ההצגות שהעלה תיאטרון זה. המחזה המלא הראשון שהועלה על-ידי התיאטרון הקאמרי היה "משרתם של שני אדונים" בשנת 1945.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

התכניות הודפסו אז על נייר דקיק ופשוט ומימדיהן היו זעירים, אך כבר מעטרים אותן פרסומות.  בעמוד שלעיל – פרסומת לסיגריות "מספרו". עדיין לא הופיעו תמונות השחקנים בתכניות. בשנות החמישים, וגם מאוחר יותר במקרים רבים, לא השתמשו עדיין בתואר "במאי" אלא נכתב: ההצגה – ושם הבמאי. האמן שצייר את התפאורה נקרא בתכנייה הצייר.

בשנת 1949 הועלתה ההצגה "הצל", אשר נכתבה על-ידי ייבגני שוארץ על פי האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן. בין השחקנים יוסף ידין וחנה מרון שהפכו לכוכבים הגדולים של הקאמרי:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

התכנייה מודפסת בצבע – חריג באותן שנים. על גב התכנייה מוכרז המחזה הבא:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

במלאת לתיאטרון הקאמרי 10 שנים, הועלה המחזה "קזבלן" מאת יגאל מוסנזון, עדיין לא כמחזמר. בתפקיד קזבלן יוסף ידין. יוסף מילוא – שעמד בראש קבוצת השחקנים מייסדי התיאטרון, מתאר את תולדותיו של הקאמרי.

Camery-6

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

Camery-7

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

וכעת אנו עוברים לכמה תכניות של תיאטרון הבימה. בשנות החמישים עדיין לא הוכרז כתיאטרון הלאומי. ההצגה "רוחות" מאת איבסן. צייר התפאורות (הצייר) מרסל יאנקו, הצגת הבכורה – 1947. בכיכובם של הענקים: רובינא ומסקין.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ומשנת 1950, ההצגה "אותלו הכושי מונציה" בתרגומו של נתן אלתרמן. לצוות הצטרפו כמה כוכבים צעירים כמו שלמה בר שביט.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

נעבור לשנת 1961, להצגה "נישואיו של האדון מיסיסיפי" מאת המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמאט. רשימת המשתתפים מלווה כבר בתמונות השחקנים, וזו הסיבה שאני מעלה לכאן תכנייה זו דווקא, על מנת שתוכלו לראות כיצד נראה אז יוסי בנאי וכן מתרגם ההצגה לעברית – המשורר נתן זך. התכנייה משופעת בפרסומות ויש גם עמודים נוספים, המוקדשים אך ורק לפרסומות. סקר חטוף ובלתי מדעי בעליל מראה שהפרסומות הנפוצות ביותר בתכניות אז היו של חברות הביטוח וסיגריות (תחשבו על הקשר בין סיגריות וביטוח חיים). היו גם פרסומות רבות של חנויות לפרוות, סלונים אלגנטיים לפרוות ובתי קירור לשמירת פרוות.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בשנת 1963 שופרה איכות התמונות לבלי הכר. גם איכות הפרסומות. ראו למשל בתכנייה להצגה "סוף המירוץ" מאת סר פיטר יוסטינוף, שחקן אנגלי מפורסם, במחזות וסרטים, במאי סרטים אך גם מחזאי.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ולסיום – כרטיס ההצגה.

Bima-6

עד כאן החלק הראשון. בשבוע הבא – בחלק השני בנושא תיאטרון – תכניות של תיאטראות נוספים, מן הקטנים והשכוחים, אשר פעלו בצלם של הגדולים, כמה הצגות מפורסמות וכמה פרסומות מפתיעות.

 

42. לוח קואופרטיבי (1930 – 1935)

פורסם בתאריך על ידי
1

לוח קואופרטיבי שמושי יצא לאור אחת לשנה במשך עשרות שנים, החל משנת 1930. (ראה הערות העורך להלן). החומר המובא כאן לקוח מן הלוחות הראשונים – 1930 – 1935.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

כמה פנינים מתוך הלוחות, בייחוד מן הלוח הראשון (1930 – 1931): 

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

עשרת הדברות לחוסכים

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מחלקות ממשלת המנדט. שימו לב למחלקה לחפוש חטאים (המחלקה לחקירות פליליות):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

שערי המטבע בשנת 1930 – שימו לב לחוזקה של הלירה הא"י (לירה א"י אחת שווה 4.86 דולר, היום התהפכו היוצרות). עם השלטת המנדט הוחלפה בישראל הלירה המצרית בלירה הא"י.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

רשימת הבנקים בארץ ישראל. לאן נעלם האוצר הבולגרי?

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מידע מענין הוא מספר היהודים בארצות שונות בעולם (1929) ובישראל (1931) וגם היחס בין מספר הערבים והיהודים ביישובי ארץ ישראל באותה עת. (שימו לב למספר היחסי בין ערבים ויהודים בערים רמלה, טבריה, עכו, אך בייחוד באר שבע):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

No Jews-29-3

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.

No Jews-29-4

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

קטע מתוך סקירה על מצב התחבורה בארץ ישראל, 1934 לעומת 1933. ראו כמה טרקטורים היו בישראל:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

כדאי לצפות בכמה פרסומות על מנת לחוש את רוח התקופה. תחילה מספר חברות ביטוח. המלה ביטוח עדיין לא היתה קיימת והביטוח נקרא "אחריות". שימו לב, שגם אז חברות הביטוח הבטיחו הבטחות:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

יוסף ריבלין שלח ידו בכמה סוגי מסחר, כולל פילמים מדברים עברים ויהודים

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

לוח קואופרטיבי שמושי יצא לאור על-ידי "המרכז" – מוסד מרכזי של האגודות ההדדיות לאשראי ולחסכון בארץ-ישראל, אשר ריכז את הפעילות של הגופים הקואופרטיביים – בעברית: אגודות שיתופיות. החל משנות העשרים של המאה הקודמת, ואף לפני כן, הוקמו בישראל אגודות שיתופיות רבות בתחומי המסחר והצרכנות, התחבורה, החקלאות, התעשייה והבנקאות. גופים כגון אגד, דן, הארגז, אגודות הכורמים, תנובה המשביר ורבים אחרים, חלקם בחסות ההסתדרות ותנועת העבודה וחלקם גופים פרטיים. עם דעיכת הרעיון הקואופרטיבי בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, עברו אגודות רבות  תהליכי הפרטה. מידע על אגודות שיתופיות הקשורות לתנועת העבודה אפשר לקרוא כ א ן. סקירה מקיפה על הקואופרציה בישראל בתקופת המנדט, בייחוד הגופים הפרטיים, אפשר לקרוא במאמרו של נחום קרלינסקי.

הלוח הקואופרטיבי, בעריכת יל"ג כהנוביץ (הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי, שהיה העורך הלשוני של הלוח, החליפו כעורך ושימש בתפקיד למעלה מארבעים שנה) אשר כתוב ברוח של "עשיית נפשות" לרעיון הקואופרציה, הוא מקור בלתי נדלה של מידע כלכלי והיסטורי על התפתחותה של ארץ ישראל ועל המעבר משלטון המנדט אל מדינה עצמאית, מן ההיבטים הכלכליים והשלטוניים-ממסדיים. למשל – בסקירה הכלכלית על שנת 1931 אפשר ללמוד על היבוא והיצוא של ארץ ישראל. היצוא העיקרי של ישראל הוא תפוזים (50%), שאר המוצרים שישראל מייצאת הם סבון כביסה (10%), אבטיחים ותבואות (15%) ומוצרי תעשייה – מלט, גרביים ושניים תותבות!. המדינה אליה היצוא הוא הגבוה ביותר היא אנגליה (תפוזים) ואחריה צועדות מצרים וסוריה, הקונות גם מוצרים נוספים הנזכרים לעיל. מסוריה מייבאת ארץ ישראל אריגי משי וכותנה, ממתקים, נעלים, ביצים. עצי-בנין מיובאים מרומניה, תפוחי-אדמה מקפריסין ושמן זית מאיטליה. מכשירי כתיבה, מכונות וכימיקלים מגיעים מגרמניה. בשנת 1931 פקדו את נמלי ארץ ישראל (עזה, יפו, חיפה, עכו) 806 אניות-קיטור ו-2143 אניות-מפרשים.

הבעת תודה – הסריקות מלוח הקואופרציה השמושי נעשו באדיבות הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים.

41. ילדים בקיבוץ

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

רשומה זו מוקדשת לזכרו של דניאל טרגרמן מקיבוץ נחל עוז, בן ארבע וחצי במותו.

מתוך:  Handbook of the Jewish Communal Villages in Palestine (מדריך הקיבוצים בפלסטינה), בהוצאת מחלקת הנוער של ההסתדרות הציונית (1938):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מתוך: אגרת לחינוך, איחוד הקבוצות והקיבוצים, חוברת דצמבר (1964):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מתוך: החינוך המשותף, החינוך הרעיוני, המחלקה לחינוך, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה, חוברת אוקטובר,  (1965):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מתוך: אגרת לחינוך, איחוד הקבוצות והקיבוצים, חוברת יוני (1965):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מתוך: שדמות, במה לתנועה הקיבוצית, גליון ל"ז, אביב (1970):

Children in kibbutz-4

 

 

40. "הזקֵן"

פורסם בתאריך על ידי
2

לציון יום פטירתו של יצחק שדה – 20.8.1952.

יצחק שדה: ראש גדוד העבודה (כבש מחדש וניהל את מחצבת מגדל צדק ומחצבות בהרי ירושלים ונחשב חוצב אמן), מקים יחידת "הנודדת" ומפתח התגוננות פעילה על היישוב העברי ("היציאה מן הגדר"), המייסד והמפקד של פו"ש (פלוגות השדה), חי"ש, מפקד הפלמ"ח (פלוגות המחץ) ומקים החטיבה המשוריינת של צ.ה.ל. איש מפ"ם. כתב ספרים ומחזות.

א.

ההספד אותו פרסם הרמטכ"ל רב-אלוף יגאל ידין בחוברת מערכות, ירחון המגן ואיש הצבא העברי, כרך יט תשרי תשי"ג:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ב.

מתוך חוברת זיכרון אשר יצאה לאור ביום השלושים למותו, כ"ט אלול תשי"ב, על-ידי מפ"ם. בחוברת הספדים ודברים מאת מאיר יערי, משה סנה, ישראל גלילי, יגאל אלון, שמעון אבידן, י. ברזילי. שירים מאת נתן אלתרמן ודוד אבידן.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

שירו של נתן אלתרמן (ראה הערות העורך)

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

שירו של דוד אבידן (ראה הערות העורך):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

צילומים מתוך חוברת הזיכרון:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ג.

יצחק שדה נקבר בקיבוץ גבעת ברנר לצד אשתו השלישית, מרגוט. צילמתי את הקבר הצנוע, הבנוי, כמו שאר הקברים של חברי הקיבוץ, מאבני כורכר מקומיות, בתוספת סמל הפלמ"ח על לוח שיש.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

בעלון הקבוץ המאוחד נכתבו שורות אלו: "על יצחק שדה כי איננו – החוצב, המפקד, המשורר – שידע לפקד בחצבו, לשורר בפקדו ולחצוב בשוררו, – נאבל דום".

שירו של נתן אלתרמן מרמז על פרישתו הכפוייה של יצחק שדה מצ.ה.ל ומן העשייה הבטחונית. יצחק שדה נלחם לשימור הפלמ"ח, אך ידו היתה על התחתונה מול בן-גוריון, אשר מנע ממנו להתמנות לרמטכ"ל ודחק אותו אל מחוץ לשורות הצבא המתגבש. אלתרמן פרסם שיר זה בעתון דבר באוקטובר 1949. היה זה אלתרמן שחיבר את המנון פלוגות השדה – "זמר הפלוגות". על ידידותם של שדה ואלתרמן אפשר לקרוא כאן.  שדה חלה ומת באוגוסט 1952. בן 62 היה. אלתרמן כתב עליו שיר פרידה מרגש – "יצחק שדה – אחרי ארונו" ("דבר", 29 באוגוסט 1952).

כאשר נפטר יצחק שדה היה דוד אבידן בן 18. אני מניח שאת השיר על שדה הוא כתב בעקבות השתייכות שניהם לחוגי השמאל. אבידן השתייך בצעירותו לתנועת הנוער בנק"י של המפלגה הקומוניסטית הישראלית מק"י, ובבטאונה קול העם פרסם את שיריו הראשונים. יצחק שדה, חברו הטוב של משה סנה, עמד בראש הליגה לידידות ישראל בריה"מ, היה פעיל במפ"ם  והיה סוציאליסט בהשקפותיו. סכסוך התגלע בינו לבין אלתרמן, אשר העדיף לבחור במפא"י ולא במפ"ם ולחזק את בן-גוריון. שימו לב לדגלים האדומים המוזכרים בשירו של אבידן.

 

 

39. אהבה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

לקראת חג האהבה – ט"ו באב.

א.

שלושה שירי אהבה מתוך הספר:  שירי אהבה בישראל, מימי קדם עד ימינו, נבחרו ונסדרו בידי חיים תורֶן, הוצאת קרית ספר, ירושלים, תש"ח (1948).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

1. שירו של יצחק ליב (ליבוש) פרץ – "קומי ונצא השדה"

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

2. שירו של מרדכי טמקין – "אל הרעיה"

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

3. שירו של ש. שלום (שלום יוסף שפירא)- "לאשה נאה"

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ב.

ציטוטים מתוך המאמר: על דבר המהלך החדש בספרותנו היפה (השקפה כללית), מאת: ש"ל ציטראן. מתוך: פרדס, אוסף ספרותי, בעריכת י.ח. ראבניצקי, אדעסא, תרנ"ז, (1896).

"המהלך החדש" – בשם זה רגילים איזו מסופרינו לכנות את ההשתנות המורגשת בהתפתחות ספרותנו היפה במשך השנים האחרונות. לא נתמה על החפץ מה ראו הסופרים הללו על ככה לקרא שם מלא צלצול ורוחב המובן כ"מהלך חדש" למעבר פשוט ונהוג ממצב שפל ופרוע למצב מסודר במקצת, כי רוח הוא לפעמים בסופרי ישראל להקריב את הרעיון המכוון על מזבח המליצה היפה, ולו גם תהיה שאולה מאחרים, וקהל הקוראים הסכינו לבלתי בא במשפט עמהם בגלל הדבר הזה. אבל המה אינם מסתפקים בחלול השם לבד ותופסים מרובה ומוסיפים לשים את המהלך הזה על נס ולאמר כי ממנו מתחלת תקופה חדשה בתולדות ספרות ישורון, תקופת העוז והמפעל, וכאן יש לבעל-דין לחלוק ולשאול: תקופה זו על מה אדניה הטבעו? במה נודעו עקבותיה ובמה כחה גדול? איה חותמה ופתיליה, צביונה ורוח החיה באופניה? […] ומבטן מי יצא הרוח הזה? מאין הוא נושב ולאן פניו מועדות ומה המשקל אשר ניתן לו? – […] במרוצת מאמרנו זה נברר ונלבן עד היכן כח הריאליזם של מספרינו החדשים מגיע ועד כמה מן האמת הטהורה יש בו. […] מספרינו בעלי המהלך החדש, הכל אתם מוצאים בספוריהם: יעלות חן ועלמות יפהפיות מוכות במחלות האהבה ומתות בה, סוד שיח נאהבים ונעימים בצל אלונים רעננים, צלצול נשיקות קודחות כאש המסים לנוגה הירח בלילה, השתפכות נפשות באתערותא דלעילא ודלתתא, דמעות רותחות כנהרי נחלי זפת בוערה וכל מה שעלול לזעזע את העצבים ולהרתיח את דמי העורקים ולהביא לידי מחשבות זרות והרהורים רעים, אבל אין אתם מוצאים בהם גם כזית של מזון רוחני, גם צל של מושג חי ומלה חדשה, והעיקר חסר מן הספר.

[…] אבל מה יענה ויאמר ההסטוריגרף  העתיד לבא בקחתו בידו ספורי בעלי המהלך החדש, אשר אין בהם כל זכר וכל ציון לחיי הכלל, המניחים צרכי האומה וחפציה והתנועות המפעמות את טובי אישיה ועוסקים בצרכי הפרט, והפרט הזה הוא על פי הרוב יצור קטן וקצר ידים, אשר לכל מה שהוא פועל ועושה אין שום שייכות ישרה ובלתי ישרה לחיי הצבור ואשר כל צרכיו וחפציו סובבים הולכים על ציר האהבה, והאהבה הזאת פשוטה היא מאוד וממין היותר פחוּת וכמו לקוחה בהשאלה על קרבה ועל פרשה, עם כל פרטיה ודקדוקיה והמצוות התלויות בה, מספורי שמר הידוע? האם לא בנקל שפוט ישפוט בטעות על פי הסיפורים הללו כי בחורינו ובתולותינו, תקוות הלאום ומעוזו ביום צרה, נעורים וריקים מכל משאת נפש וחזון לב ואין להם בעולמם אלא ד' אמות של האהבה וגעגועיה ויסוריה בלבד?

[…] הריאליזם אשר בעלי המהלך החדש ירומו בשמו כל היום, חסר דעה הוא ואינו אומר כלום, ולפיכך תועלתו לבריות ורשומו על הספרות מוטלים בספק גדול מאוד. כיצד בן האשה הישראלית ובת האשה הישראלית אוהבים זה את זה או "מצחקים יחד באהבה" – ידיעת דבר זה אינה לא מעלה ולא מורידה, ולוּ גם תהיה לנו כתורה סתומה, אין אנו מפסידים בזה מאומה, וזהו, לא מאשר מחזיקים אנחנו בדעה המוטעת כי בחורינו ובתולותינו לא ידעו את האהבה בתענוגיה ובמרירותה, אלא מפני שלפי דעתנו לא האהבה היא העלולה לתת גוון מיוחד לעולמם הפנימי והחיצוני, לא בכחה להסב ולחולל פעולה נמרצה במהלך חייהם, ואף כי להיות הגלגל המניע את סכום כחות נפשם לצאת לפעלם ולעבודתם. בת ישראל, כטפוס ולא כיוצאת מן הכלל, נשאת לאיש תחלה עפ"י חפץ הוריה, ואח"כ, הנה אם לא אהבה אותו מקודם, היא משתדלת לאהוב אותו עתה. […] רבי שפרה שאינה אוהבת את בעלה ומענה את נפשו בכל מיני יסורים קשים, לא לנו היא, לא לנו, כי אם מצוירה על פי תכנית לקוחה מספרי הגויים, ואולי תעלה על דעת האחד להציגה למופת לבנותינו ולנשינו, נאמר לו: שקלא טיבתך ושדיה אחיזרי. בנות ישראל מתות במחלת השחפת מחמת אהבה נמצאות לע"ע [לעת עתה] רק בספורי בן-אביגדור ולא בחיים. בספורי סופרי אומות העולם הוקבע מקום גדול ונכבד להאהבה ותוצאותיה, מפני שאצל הגויים רבת-עליליה היא ורשומה ניכר ברוב תקף ועז בכל פנה ומקצוע וכשהיא לעצמה היא חתיכה גדולה וראויה להתכבד מחייהם, ואצלנו אינו כן. גם סופרי ישראל הזקנים בעברית ולועזית השתמשו בספוריהם בהאהבה, אפס כי רק בתור תבלין לתבל בו את הדעות שהיו מטיפים להן, אבל מעולם לא עסקו באהבה לשם אהבה ולא טפלו בנתוחה ובפסכלגיותה עד כדי גרוי העצבים והזדעזעות העורקים ורתיחת הדם, כמו שהמספרים החדשים עושים משום תאות החקוי, כלומר רק משום שכן קראו ושנו בספרי העמים. […] מה המספרים החדשים עושים? הם לוקחים ספורי זאלה [אמיל זולה] ומוהפַסַן וסיעתם ומתרגמים אותם עברית (ועל הרוב לא "בשפה ברורה") ולהם המה קוראים "ספורים מחיי העברים". בעמנו המצוין מני אז בתורת מוסרו הנעלה, בטהרת משפחתו ובצניעות נשיו ובנותיו, המה מוצאים יצורים משחתי המדות מתמכרים כל ימיהם להוללות ופריצות ולתאוות בשרים עוברת כל גבול, עלמות בלות סרות טעם ונשים שָטות תחת בעליהן ואותם הנם מציגים לפנינו לראוה בהם ואומרים: אלה גבוריך, ישראל! –

[…] רוח ריאקציון נושב בספרותנו, לקנוסה היא מוליכה אותנו! אם סופר פלוני מזכיר בספורו אגב אורחא את השמש והירח והכוכבים וכל צבא השמים, ומהרו והפיחו עיר ומתים  לאמר: רומנטיזם שולט בספרותנו! ואם מספר אלמוני מתאר בספורו האחד איזו ריבה יושבת בחדרה והוגה באהבה בחום גדול ומרוב חמימות מתגלגלת כתנתה מעליה ונופלת עד חצי גווה ולבנת חזהָ המגולה נשקף החוצה, ובספורו השני מכריח הוא אחת מבנות ציון היקרות לטייל עם עלמה תמימה תמימה ארוכות וקצרות על דבר חיי האישות שבצנעא ולדבר באזניה דברי נבלה, ובספורו השלישי כופה הר כגיגית על אשה עבריה, והיא בעולת בעל, להפר ברית ולשטות תחת אישה, – שמע מינה תקופה חדשה מתחלת בספרותנו, תקופת הריאליזם! – "

הערות העורך

מבקר הספרות ש"ל ציטראן הוא שמואל לייב ציטרון (מידע נוסף מצוי כאן)

"המהלך החדש" הוא זרם בספרות העברית בשלהי המאה התשע-עשרה, בעת שהספרות העברית עברה מ'ספרות ההשכלה' אל 'ספרות התחייה' (התחייה הלאומית). ספרות זו פנתה אל הריאליזם והנטוראליזם ושאפה לכתוב על חומרי המציאות. היא תיארה את הווי החיים החילוניים ברחוב היהודי תוך הבלטת עולמו של הפרט, האינדיבידואל, הפסיכולוגיה וחיי האהבה שלו. זאת בניגוד לסופרי ההשכלה אשר ראו עצמם כ"צופה לבית ישראל" ועסקו בעיקר בעניני הכלל. היה זה ריאליזם פשטני, אליו חילחלה השפעת הדקאדנס מן הספרות האירופית. היצריות המינית הנשית קיבלה לגיטימציה והצד הגופני של האהבה זכה להדגשה. נציגיו הבולטים של זרם זה הם הסופרים בן-אביגדור ובריינין. עוד על בן-אביגדור והוצאות הספרים שלו אפשר לקרוא ברשומה מספר 20 בהערות העורך.

 

38. מנחם אב

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

רשומה זו, היוצאת לאור בערב ט' באב, מוקדשת לחודש אב .  מקובל לשייך כמה פורענויות  אשר ארעו לעם היהודי לתאריך תשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ / חרב בית המקדש הראשון / חרב בית המקדש השני / נלכדה ביתר.

מתוך הספרון : אבל ונחמה, משבת "חזון" עד שבת "נחמו", "שי" – ספריה עממית קטנה, הוצאת "המזרח" מיסודה של הסתדרות המזרחי המרכז העולמי, (1946). בעריכת הרב מאיר ברלין. החוברת מוקדשת לתשעה באב.

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

אמירה המיוחסת לחיים נחמן ביאליק:

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

ועוד כמה ייצוגים של חודש אב.

מתוך:  לוח החייל היהודי משנת 1941 (ראה רשומה מס' 36 )  – לכל אחד מחודשי השנה מוקדש בלוח זה טקסט קצר, המתאר את האקלים, הטבע והעבודות הנעשות בשדות ובמטעים באותו החודש, בצירוף צילום מנופי ארצנו. לחודש אב הותאם צילום של ירושלים.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ומתוך לוח נוסף: לוח "מולדתי – לנוער ולעם" משנת 1936, מטעם הקרן הקיימת לישראל, בהוצאת ראובן מס, ירושלים, בעריכת אהרן זאב בן ישי.

הקליקו על התמונה להצגת צמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת צמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

(שימו לב למניין השנים מן החורבן ומהכרזת בלפור, בכיתוב אשר מתחת לשנת ההוצאה לאור לעיל).

בלוח זה, היה מוקדש בכל חודש תיאור של הטבע בחודש זה, הכולל את מופע כוכבי השמים, האקלים, חדשות מעולם הצומח והחי, מן החיים במים ומן החקלאות. ואנו פונים כמובן לחודש אב:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 (שימו לב לפסקה על האקלים הכתובה בחרוזים. הכותב הקפיד לחרוז סעיף זה מידי חודש בחודשו. כך למשל בחודש תמוז: "צמחים נמים בעצלתים. רוחות-ים בצהרים. טל בלילות לעתים. ימי קציר חטים!")

ומאחר ואנו עוסקים בלוחות שנה, אציג עמוד נוסף מתוך לוח מולדתי: לנוער ולעם, ובו שיר מאת דוד פרישמן:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

מתוך שהצגנו את חודש אב כפי שמיוצג בספרוני ה- "לוח", אוסיף כמה הערות על ז'אנר זה, שהיה מקובל ונפוץ הן בגולה והן בארץ ישראל. הלוחות היו מיועדים לקהלי יעד שונים, ובהתאם לכך הותאם גם תוכנם. מלבד לוח שנה, הם כללו תערובת אקלקטית למדי של מידע גיאוגרפי, היסטורי, ספרותי ומדעי. היה אפשר למצוא שם תמיד מידע על מוסדות הציונות ועל מנהיגי הציונות, כולל תמונת דיוקנם (כוככב-העל היה תמיד הרצל), לצד מידע על ארץ ישראל, תושביה וישוביה הישנים והחדשים, ציטוטים מן המקורות, שירים של משוררים חשובים, אך גם נימוסי שולחן, סימני מורס ומידע שימושי נוסף. דוגמה מצוינת היא לוח כל-בו לתלמיד, ("פנקס של כיס"), אשר יצא לאור בשנת 1927 בהוצאת "הספר" בלונדון, בעריכת שמואל פרלמן וזאב ז'בוטינסקי (על הספרון מופיעים רק ראשי התיבות של שמותיהם – פ"ז). הספרון כולל גם לוחות תאריכים חשובים, "יסודות חֵמיים של חמרים אחדים" (אש-בנגל אדומה, בדולח-הרים, חלמיש, סם-שלשול), מילונים קצרים בצרפתית ואנגלית, נוסחאות מתמטיות וחוקי האלגברה, והפיסיקה וכמובן נימוסי השולחן עם ציוריו של מכס נורדאו (שהופיעו גם בלוח "מולדתי"). ביוזמתו של יחיאל קדישאי הודפסה בשנת תשס"ה מהדורת פקסימיליה של ספרון זה, בהוצאת כינרת זמורה-ביתן דביר ומכון ז'בוטינסקי. משיקולי זכויות יוצרים לא אציג קטעים מספרון גדוש-ידע והווי זה. יזכר לטוב גם הלוח אשר יצא במשך שנים רבות מטעם החברה לקואופרציה, ממנו אביא פכים קטנים בקרוב. מעת שהחלו הלוחות לצאת לאור בארץ ישראל, מיוצגות תמורות הזמן ומודגמים חילופי העונות על-ידי תיאור העבודות החקלאיות הנעשות בכל חודש מחודשי השנה ומודגש היחס אל הנוף והטבע, אשר נעדרו כליל מן הלוחות שיצאו בגולה.

ז'אנר הלוחות לא איבד מקסמו גם בימינו, אלא שהלוחות הפכו ל"יומנים", ואת מקומם של האישים הרצל, ויצמן וסוקולוב, תפסו יעל בר זוהר ונינט טייב. את יהודה הלוי החליף יודה לוי, ונימוסי שולחן כלל אין לצפות למצוא שם.

הבעת תודה – הסריקות מלוח "מולדתי" באדיבות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

 

 

37. הדיבֵּר האחד-עשר (1939)

פורסם בתאריך על ידי
4

הדיבֵּר האחד-עשר

הערות העורך: (המקדימות הפעם את הטקסט)

מיהו לאודרמילק?

וולטר קליי לאודרמילק (Walter Clay Lowdermilk) נולד בשנת 1888 בקארולינה הצפונית, ארה"ב. הוא היה גדול המומחים בעולם למניעת סחף, עסק בשימור-קרקע, ייעור, גיאולוגיה והידרולוגיה וחקר את בעיות סחף הקרקע בסין, יפן ובמקומות אחרים בעולם. בשנת 1933 נקרא לוושינגטון לכהן כסגן-מנהל המחלקה למלחמה בסחף ומנהל המחקר של אותה מחלקה. בשנת 1939 יצא, מטעם משרד החקלאות האמריקאי, למסע מחקר בדרום-אירופה, צפון אפריקה והמזרח הקרוב, על מנת ללמוד מה נעשה בנושא מניעת סחף הקרקע בארצות עתיקות, וכך גם הגיע לישראל, בעיצומם של מאורעות תרצ"ט, בעת שבאירופה החלה מלחמת העולם השנייה. לאודרמילק שהה בארץ ישראל שלושה חודשים, בהם סייר בחלקיה השונים, ברכב משוריין אותו סיפקו לו הבריטים, ואף טס בשמי הארץ למטרות סקר מקיף וכולל. הוא ביקר ביישובי היהודים והערבים והתרשם עמוקות מן ההתיישבות היהודית המחייה את חקלאות הארץ במסירות ובאופן מתקדם, בניגוד לנחשלות הערבית, אשר דרדרה את מצב אדמת הארץ לשפל עגום. לאודרמילק הגה תוכנית שאפתנית להטיית מימי הירדן והירמוך לתעלות לשם השקיית אדמות עמק הירדן וכן הציע לכרות תעלת מים מן הים התיכון אל ים המלח, מחיפה והכרמל, לשם הפקת אנרגיה – מהדורה ראשונה מבוססת מדעית של מה שכונה אחר-כך "תעלת הימים" ואף העניק השראה ל'מוביל המים הארצי'. תוכניתו, אותה כינה "הרשות לעמק הירדן" (בעקבות המבצע האדיר שניהל בארה"ב "הרשות לעמק טנסי"), שימשה כבסיס לשכנוע וועדות חקירה שונות (כגון וועדת הקונגרס האמריקאי 1944, הוועדה האנגלו-אמריקאית 1946) שארץ ישראל יכולה לייצר מזון ולקלוט מיליוני פליטים יהודים מאירופה, בניגוד למצב שהציגו הערבים ושלטונות המנדט. לאודרמילק הפך לתומך נלהב של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הוא כתב: "ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל היא בעלת שיעור-מסירות רב ביותר והמפעל המקיף ביותר בהכשרת הקרקע שראיתי בארץ מן הארצות בעולם החדש או הישן".

בעקבות ביקורו כאן, כתב לאודרמילק את הספר Palestine Land of Promise, אשר פורסם בשנת 1944. הספר תורגם לעברית שנה לאחר מכן ופורסם בשם: ארץ ישראל הארץ היעודה (שימו לב להבדל המשמעות בין השמות באנגלית ובעברית). בספרו מתאר לאודרמילק באופן בהיר, סוחף ואובייקטיבי את ההיסטוריה של ארץ ישראל תחת עול הכובשים השונים לדורותיהם ואת הסיבות לכך שארץ התנ"ך הפורייה הפכה מגן עדן למדבר-צייה ולביצות ממאירות, תחת שלטונם של הערבים, ובייחוד בתקופת שלטון האימפריה העותמנית. בספר, המוקדש להצגת תוכנית "רשוּת עמק הירדן" מתאר לאודרמילק גם את סבלם של המעפילים שנמנע מהם לעלות על חופי הארץ, את ההשפעה הטובה של ההתיישבות היהודית על מצבם של ערביי הארץ ואת הדרך להביא לשגשוג ופריחה של ישראל וכל האזור באמצעות המופת שהציגו המתיישבים היהודים. מעניין לקרוא כיצד נראים פני הדברים בארץ ישראל של 1939 מנקודת מבטו של מומחה אמריקאי, שהגיע לכאן למטרות מחקר מדעי אך מנתח את המצב הכללי מתוך ראייה רחבה – היסטורית, הומניסטית ואובייקטיבית.

ציטוטים מתוך: ספרו של ו. ק. לאודרמילק, ארץ ישראל הארץ היעודה, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר (1945). מאנגלית ש. גילאי.

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

בראש הספר מופיע מה שלאודרמילק כינה "הדיבר האחד-עשר". את הטקסט הזה הקריא לאודרמילק לראשונה בראיון ברדיו בירושלים, עת שהה בארץ בשנת 1939. דיבר, או צו זה, בסגנון מקראי, מדגים את החשיבות שייחס לאודרמילק לשימור הקרקע ומניעת סחף:

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

כך מתאר לאודרמילק את הגיעו לארץ ישראל:  "יום אחד בחודש פברואר יצאנו ממצרים, בטרם בוקר, כבני ישראל בשעתם, מצוידים היטב לעצמנו ולמכונית. חצינו את דרומה של ארץ גושן, שנתן יוסף לאחיו, הואיל והיתה ארץ-המרעה הטובה שבמצרים. כעת כל החבל שמם, צחיח ועקר. לבסוף נכנסנו לתחום מדבר סיני, שבו התהלכו בני ישראל עם עדריהם ארבעים שנה. כיום מועט מספר הנוודים, המתקיימים על אדמה זו. שבילים לאלפים, שדרכום רגלי הצאן, מתפתלים בירכתי הגבעות הקרחות, כסרטי צבעונין שדהו מיושן. במורדות הגבעות הקרחים ראינו חריצים עמוקים – סימן לניצולה לרעה של הקרקע על ידי רעייה מופרזת במשך זמן רב. בעוברנו בחבל חרב וצחיח זה, מבותר נחלי אכזב, שרק אי שם ואי שם התנשאה בו שיטה רבת קוצים, שמחנו על כך, שמדע ימינו איפשר לנו לחצות ביומיים את התחום שבו נדדו בני ישראל ארבעים שנים רצופות.

הרושם הראשון, שנתרשמנו מארץ ישראל של היום, היה מדכא. בנגב, הוא התחום המדברי למחצה, המיושב יישוב מועט, בדרומה של הארץ, היו ניכרים אותות רבים של המהומות הערביות הממושכות, שאך זה שככו. חוטי טלגראף מנותקים היו תלויים מן העמודים, תחנות גבול היו הרוסות, וגשרים נהפכו לחורבות. ערבים חשודי מראה עמדו סביב אוהליהם, והסתכלו בתמהון וזעף במכוניתנו הבודדת, בהופיעה לפתע בדרך, שאיש לא עבר בה זה חודשים רבים כל כך. דיקדקנו לנסוע במהירות גדולה יותר ממהירותו של גמל מרוץ, כדי שלא תהיה שהות להודיע על בואנו לקבוצות הטרוריסטים בדרך שלפנינו, שיתכוננו להתנפל עלינו.

[…] בצד אותות ההתנוונות בארץ ישראל מצאנו מאמץ נמרץ לחדש כקדם את פריונה של האדמה המוזנחת זה מכבר. אותו מאמץ הוא החשוב ביותר, שראינו במשך החקירות שחקרנו את השימוש בקרקע בעשרים וארבע ארצות. זהו מאמצם של מתיישבים יהודים, שנמלטו לארץ ישראל מפני המשטמה והרדיפות שבאירופה. הופתענו לראות כשלוש מאות נקודות יישוב עומדות בלבטים חמורים, ומגשימות את עקרונות הקואופרציה ושימור הקרקע בארצו העתיקה של עם ישראל. משום התמהון שגרמה לנו תופעה זו, הקדשנו הרבה זמן ושימת לב לחקירות שיטותיהם והישגיהם של היישובים הללו, ועמדנו על טיב הקשיים, שהתגברו עליהם. זוהי פינה אחת של המזרח הקרוב רחב-הידיים, שבה תפסה עבודה יסודית ומעמיקה לחידוש פריונה הראשון של הקרקע, את מקום ההזנחה המוסיפה חורבן ושממון.

המפעל הכביר של השבחת הקרקע, שאנו עדים לו בארץ ישראל כיום, לא זו בלבד שהוא משמש דוגמה לשאר ארצות, הזקוקות להשבחת אדמתן, אלא הוא גם חשוב חשיבות חיונית למאות אלפי אדם, שבלעדיו אין להם כל סיכוי של בטחון וקיום אנושי. רדיפות היהודים, והמטבח שנערך בהם, באירופה הכפופה למרוּת הנאצים, הגבירו בשיעור עצום את כוח-התנופה של מפעל הבניין בארץ ישראל. בגלל השתוללות האנטישמיות של היאלר משנת 1933 ואילך קיפחו מיליוני יהודים את פרנסתם, וגורשו מבתיהם ומארצות מולדתם. רבים מהם לא נרתעו מכל סכנה, כדי להגיע אל "הארץ היעודה", מקום שם יוכלו למצוא מקלט. שם הקדישו את מחשבתם, את תבונתם ואת כוחותיהם להקמת בית לאומי להם ולבניהם. למן שנת 1917 השקיעו היהודים למעלה מחצי ביליון דולאר בגאולת אדמתה של הארץ הקטנה וביישובם של מאות אלפי פליטים – אף הם רק חלק מועט מן המיליונים, הזקוקים למקלט.

מתוך פרק הסיום של הספר – כוח הקליטה של ארץ ישראל: […] גאון היהודים, חזונם ומסירותם בייבוש ביצות, בהפיכת גבעות חול לפרדסים ומשקי עופות, בנטיעת מיליוני עצים בהרים הסלעיים, בבניין מדרגות, בקידוח בארות, בפיתוח ההשקאה, ביסוד תעשיות רבות ושונות, בהקמת בתי חולים ומרפאות, – הם הביאו לארץ ישראל מידה עצומה של פריחה ושיגשוג, ועם זה איפשרו לא רק את התיישבותם של חצי מיליון יהודים, בקירוב, ב-25 השנים האחרונות, אלא גם את הכפלת מספרה של האוכלוסייה הערבית באותה תקופה.

[…] ירידתו של המזרח התיכון, ושל ארץ ישראל בייחוד, באה, מחמת העובדה, שזה מאות בשנים לא הגנה הממשלה על האוכלוסים מפני התנפלויות שודדים ומפני העושק מידי מלווים בריבית ופקידים חמסנים. כל אימת שנהנתה הארץ – ויהא לתקופה קצרה בלבד – מצדק ובטחון במידה מתקבלת על הדעת, הוטב שלום התושבים במהירות רבה. למשל בתקופת היוונים, הרומיים והביזאנטיים התפתחה החקלאות בשיעור מפליא.

[…] על 14% מן השטח המעובד בארץ ישראל של המאנדאט, שהם 6% מכלל שטחה, בא עם בעל אמונה ומסירות, תולדות מסורת דורות, והפך שממה לשדות פורים, מדבריות לגני פרי, מדרונות קרחים ליערות. לערים עתיקות היתה תקומה, לסחר שווקיהן באה תחייה, אוצרות נעלמים משכבר הימים הוצאו לאור היום ונשלחו לקצווי תבל. לאחר שנות מאות של אפלה, שדיכאה את כל תקוותם של תושבי ארץ ישראל העלובים, בא כוח חדש לארץ, ונפח בה רוח חיים. סיכויי שחר חדש לכל המזרח הקרוב כולו צפונים בקרקעות הפוריות, בכפרים ובערים הפורחים, בקואופרטיבים ובבתי החרושת של ארץ ישראל העברית.

אם יניחו לכוחות ההשבחה וההתקדמות, שעוררו המתיישבים היהודים, להמשיך בפעולותיהם, תוכל ארץ ישראל להיות לשאוֹר, שיתקן את כל שאר ארצות המזרח הקרוב. לכשינוצלו כראוי האוצרות הבלתי מפותחים בארצות אלו, יוכלו 20 – 30 מיליון נפש לחיות חיי שלווה ושיגשוג, במקום שמתלבטים עכשיו מיליונים ספורים למצוא לחם צר. ארץ ישראל עשויה להיות דוגמה ומופת, מנוף שיעלה את כל המזרח הקרוב מתהום שממונו הנוכחי, עד שיתפוס מקום כבוד בעולם של חירות."

הערות העורך

הפיסקה החותמת את ספרו של לאודרמילק, המצוטטת לעיל, היא הסיבה שבחרתי להציג אותו ואת ספרו דווקא בימים אלה. עוד על לאודרמילק אפשר לקרוא כ א ן . בארכיון הציוני המרכזי בירושלים שמורים מכתביו המקוריים של לאודרמילק עם אישים שונים, אנשי מדע ומנהיגי הציונות בארה"ב, בנושאים הידרולוגיים ותוכניות לשיפור משק המים והחקלאות בישראל. במכתביו מתייחס לאודרמילק גם לנושאים פוליטיים ויחסי יהודים וערבים. מן המכתבים עולה יחסו האוהד למפעל ההתיישבות הציוני.

 קריאת רשוּת – תיאורו של לאודרמילק את בעיית המעפילים – הפליטים היהודים המנסים להגיע לארץ ישראל: (עמ' 23 – 25 בספר ארץ ישראל הארץ היעודה).

"בעת שהייתי בארץ ישראל בשנת 1939 ראיתי תופעת-לווי עגומה של כניסת הגרמנים לצ'כוסלובקיה. בארץ ישראל ובסוריה שמענו על ספינות משא ישנות, מלאות פליטים ממרכז-אירופה המנואץ – וקברניטי הספינות הללו היו מנסים נסיונות יאוש להעלות את מטענם החי על חופי ארץ ישראל. ראינו אחדות מאותן ספינות ישנות – רבות מהן לא היו ראויות כלל להפליג בים – שנוסעיהן העלובים לא הורשו לעלות על שום חוף, מחוסר ויזות פורמאליות. ראינו את הספינות העלובות הללו משוטטות על פני הים, הרותח כמעט בחום הקיץ הלוהט, והפליטים מצטופפים בתאי המטען בתנאים בלתי אנושיים, שדעת אדם אינה סובלתם. התקנות בדבר הובלת בהמות לשחיטה, הנוהגות בארצות הברית, אינן מרשות תנאים דומים לאלו, שבהם היה נתון חלק ממשכיליה של אירופה המרכזית בספינות הישנות הללו על ים התיכון. אוניות העבדים האיומות של המאה הקודמת היו טובות מהן; שכן העבדים היו שווים כסף, והאוניות חשו לתעודתן ללא עיכוב. אבל פליטי ישראל הוכרחו לשוט על פני הים הלוהט, מרוחקים מן היבשה כמלוא-העין, נאחזים בניצוץ של תקווה, שרב-החובל – אף על פי שהיה מסתכן בהחרמת אונייתו – יסכים להעלותם על חופי ארץ ישראל שלא כחוק. טראגדיות שלא ייאמנו אירעו בדרך לארץ. סיפרו על ספינות שהפליגו כשהן מלאות פליטים; לאחר חודשים הופיעו שוב ריקות, ולא נשארו עקבות ממטענן האנושי, וקרוביהם שוב לא קיבלו מהם שום סימן-חיים. בעת שהותנו בבירוּת באה לשם אוניית משא ישנה, ובה 655 פליטים מצ'כוסלובקיה. בתחנת ההסגר נפרק ממנה מטען-האנשים לימים מספר; כי העכברושים נתרבו באונייה במידה מבהילה, והיה הכרח להעלות ממנה את הנוסעים, כדי להשמיד את השרצים. קיבלנו רשיון לשוחח עם הפליטים, ושמענו מהם, שזה אחד-עשר שבועות הם שטים על פני הים, צפופים באצטבאות עץ צרות, שהותקנו בארבעת תאי המטען. הצפיפות, התנאים הסאניטאריים האיומים, והתלאות הנוראות שעברו על אנשים אלו, עוררו בלבנו התפעלות והערצה לאומץ לבם ולגבורתם. מזונם אזל, וכולם חלו בצפדינה, מחוסר תזונה מספקת. לתמהוננו נודע לנו, כי אותם אזרחי צ'כוסלובאקיה לשעבר היו בני רמת תרבות אירופית גבוהה ביותר. רובם שמעו לשונות אחדות, ורבים יכלו לספר את הקורות אותם באנגלית. בין 655 הפליטים היו 42 עורכי דין, 40 מהנדסים, 26 רופאים ומנתחים, מלבד רופאות, סופרים, מוסיקאים בעלי- כשרון, רוקחים ואחיות. […] פליטים אלו, אנשי תרבות, שהיו יכולים להביא תועלת רבה לאנושות, אילמלא היו מחוסרי דרכיות ובני בלי-ארץ, הם אחת התופעות הטראגיות ביותר של ימינו. שום ציר, שום קונסול לא הרים את קולו למענם, לתבוע בשבילם את הזכויות, הניתנות לנחותי האזרחים של הארץ הקטנה שבעולם. משוּלחים היו על פני הים, ללא תעודה, וללא נציג שיגן עליהם. מה איום כתם זה על הציוויליזאציה המודרנית שלנו! מה היה על השגתנו את ערכו האינסופי של הפרט?"

הערות העורך 5.8.14

קיבלתי מכתב מד"ר משה בר יוסף, גימלאי של מכון וולקני (מנהל המחקר החקלאי בבית-דגן) ובו הוא מציין שבחזית הספרייה של מכון וולקני ניטעו 3 עצים (מהם שני ברושים עדיין שורדים) על-ידי ידידיו ובני משפחתו של לאודרמילק לאחר פטירתו.

36. לוח החייל היהודי תש"ב (1941 – 1942)

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

לוח החייל היהודי לשנת תש"ב הוא ספרון קטן ( 9 ס"מ על 14 ס"מ) שיצא לאור על-ידי הועד הארצי למען החייל היהודי, עבור החיילים מארץ ישראל אשר התנדבו לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (בתחילה חיל החפרים ומאוחר יותר הבריגדה היהודית  – ראה הערות העורך למטה).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

על הברכה לחייל היהודי בראש הספרון חתומים משה שרתוק (שרת) ויצחק בן צבי

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בראשית הספר מופיע ההמנון הלאומי "התקוה" בנוסחו הישן (ראה בית שני) עם נוסח מתוקן לאלו השרים את ההמנון בארץ ישראל. מאחר והחיילים היהודים שרתו בצבאו של הוד מלכותו ג'ורג' השישי, מופיע בצמוד לתקווה גם ההמנון האנגלי (God Save The King):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הספרון מכיל, מלבד לוח שנה וקטעים מן המקורות הקשורים לחגי ישראל, גם קטעי פרוזה ושירה, מאמרים קצרים על הציונות ועל מנהיגי הציונות ואישים בולטים בעם היהודי, סיפורם של יישובים בארץ ישראל. יפים במיוחד הם הקטעים הפיוטיים על חודשי השנה העברית, שנכתבו ע"י יעקב שטיינברג וזרובבל. בפרק "פרקי הלכות לחייל ולטירון" מופיע מידע שמושי על חלקי הרובה (לי אנפילד) והרימון, ניווט, עזרה ראשונה, ומילון עברי אנגלי למונחים צבאיים. בסוף פרק זה מפורטים חמישים ותשעה כללי משמעת והיגיינה, על פיהם צריך החייל לנהוג כדי לשמור על בריאותו ותיפקודו התקין. כללים אלה נלקחו מתוך מדריך לחייל האוסטרלי, נערכו ותורגמו לעברית:

"אלו הדברים שעל החייל לדעתם:

שאלת כבוד היא לחייל להיות בריא, נכון, דרוך ובעל יכולת ללחום ולנוע באופן הטוב ביותר. חייל אשר סובל וחולה עקב הזנחתו, הנו סכנה, מכשול וטורח לחבריו.

כל חייל ישים אל לבו את הדברים הבאים:

1. התגלח מדי בוקר ובוקר.

2. כלית את מלאכתך – התקלח. הקפד במיוחד על נקיון בית-השחי, החומש (בין הרגלים), כפות הרגלים ובין אצבעותיהן.

3. תהא תספורת שער ראשך קצרה תמיד.

4. גזוז את צפרני אצבעות ידיך במעוגל – ואצבעות הרגל במרובע.

5. לבש גרבים נקיות מדי יום ביומו. אם אין הדבר בידך לעשות זאת – החלף את הגרבים מרגל לרגל או שתהפוך אותן לצד השני.

6. שמור על נקיון הלבוש, המגבות, הממחטות ושאר כלי הלבן. כבסם במועדים קבועים במים פושרים ובסבון פשוט.

7. תהיינה נעליך נוחות ומתאימות סביב הקרסול ובסוליה; עליהן להיות רחבות ונוחות כדי נעילה על גבי גרב עבה, צחצח אותן בקביעות ומרח במשחה ותהיינה נוחות להליכה, גם תארכנה ימים ולא תחדור בעדן הרטיבות.

8. אורר שמיכותיך ויצועך בשמש מדי יום ביומו, אם לא מן הנמנע הוא.

9. אם אין לך מזרון לשכב עליו, והיו מספר השמיכות שתפרוש מתחתיך כמספר השמיכות אשר תתכס בם ממעל. אם גדול הקור – צנוף כל שמיכה סביב גופך וקפלנה מתחת רגליך ותהיה לך האחת חלף שתים וחמותָ.

10. החזק כל צרכי מזון המצויים באוהל או בצריף בכסוי, כדי להרחיק את הזבובים מהם. הזבובים נמנים על מעבירי המחלות המזיקות ביותר ורבה סכנתם לבריאות כי מנגעים הם כל מזון אשר ינוחו עליו.

11. אל תזרוק ניירות, שיירי סיגריות וגפרורים או כל אשפה שהיא באוהל, בצריף או בגבולות המחנה.

12. למד בלי דחוי את ארחות המחנה, את מקום בתי-הכסא, האשפתות והמקלחות, מקומות הרחצה ובורות השופכין.

13. שנן לך את מועדי המפקדים ומקומם, הטה אוזן לקריאות החצוצרה ודע את פירושן.

14. הקשב יפה, שים אל לבך, וזכור את כל הדברים אשר הוקראו בפקודות היום.

15. היה נקי בהליכותיך, אל תשתין על האדמה אלא במקום אשר נועד לכך בבתי הכסא. הרגלי רישול וחוסר-נקיון נושאים בקרבם סכנה רבה לאנשים במחנה, באם לא ינהגו חומרה בדבר זה.

16. היה מתאפק ושליט על עצמך בכל הנוגע לעניני-מין. לטובתך אתה היה טהור. רחק מן הזונה ותשמר גם מזוועות מחלות-המין, כגון גנריאה ועגבת (סיפיליס).

17. צבא מוכרח לקיים את המשמעת כדי למלא את שליחותו. לכן מלא את כל הפקודות ברצון ודיקנות. כל עבירה נרשמת כנגדך ונשמרת בספר. בתלונות יש לפנות למפקדך הישר.

18. המנע מלעורר טרוניות, לפנות בתלונות של מה בכך, ולהשיח צרותיך בצבור או מעל דפי העתונות. דברים אלה נותנים לשמצה את יחידתך והם פרץ במשמעת.

19. בהיותך במחנה ובשרותך בשדה למד תמיד והשתלם למען תעלה בדרגתך. כל חבר יודע משהו יותר ממך, ובכן למד מכולם.

20. בצאתך לחופש אל תבייש את מדיך ולעולם תשוב למחנה בטרם תם החופש.

21. אל תתרשל לכתוב הביתה.

22. אל תפרוק עול ואל "תתחלה", כי בעשותך זאת – מעמסה נוספת חלה על חבריך ותוצאות קשות אולי יגיעוך.

23. מלאכות "שחורות" הכרחיות הן. עשה אותן, איפוא, מתוך רוח בדוחה והיטב.

24. זקיפים, מזקפים ומשטרה צבאית יש להם תפקיד לבצע ואל לך לרטון עליהם בעשותם זאת.

25. אל תבזבז אוכל או מים.

26. לא כל החכמה נחה בקדקוד שמתחת לכובעך. לאט לך, איפוא בבקורת אחרים.

27. אם מסופק הנך – שאל, זו היא הדרך הטובה ביותר ללמוד.

28. הריעות זהו נכס אין ערוך לו; היה ראוי לאהבת חבריך.

29. נוח בעת המנוחה אשר יש לך. אינך יודע מה ילד יום.

30. תשומת לב מעטה ליתדות האוהל ולתיעול סביבו, תמנע ממך אי-נעימות בשעת סערה וביחוד בלילה.

31. הצדע לקציניך. אל תאמר: "האוסטרלים אינם מצדיעים". החייל האוסטרלי המסור מצדיע תמיד. לא עצמאות אתה מגלה כשאתה נמנע מלהצדיע. רק בטלנות היא.

32. לבש את מדיך כהלכה. נקיים יהיו ומסודרים. אל תמלא את כיסיך יתר על המידה. האמתחת והילקוט הם שנועדו לכך.

33. אם המעיל-הארוך (Great coat) עליך, מן הראוי שיהא מכופתר. זה מעצב לך צורת חייל ובחור כהלכה.

34. טוב תעשה אם תדע לשחות, לרכב על סוס או לנהוג במכונית. אולם בראש וראשונה למד לירות כהלכה, בדיקנות ובמהירות.

35. תרגילי הסדר נחוצים הם, גם אם היו לטורח עליך. הם מלמדים אותך לפעול אוטומטית ובלי שהיות, נוכח קשיים.

36. אל תצפין בחובך מחלה, כי אתה עלול לנגע בה את חבריך. הודע עליה מיד לקצין הרפואי.

37. זכור כי ידידיך הטובים ביותר הם קציניך וסמליך. אפשר להם לידע הכל אודותיך. הם מוכנים תמיד לבוא לעזרתך.

38. עשה כל תפקיד המוטל עליך כהלכה. כשהנך זקיף, זכור שחיילי יחידות אחרות שופטים את יחידתך ע"י הופעתך.

39. צבאיות אומרת שיתוף. עזור לחבריך בכל אשר תוכל ונעזרת גם אתה.

40. סמוך על כך שמפקדים יודעים ומבינים יותר ממך. לא תמיד יש בידם להסביר את כוונתם. אבל כל דבר שהם עושים. מטרתו מסויימת.

41. סמן את חפציך כהלכה בשמך, מספרך ושם יחידתך. אתה חייב בשמירתם. אבדות תנוכינה משכרך. ל"סחוב" מחפצי חבר תועבה היא. זוהי עבירה צבאית חמורה.

42. יהא ציודך וחגורך מסודרים תמיד, יתכן שחייך תלויים בזאת. ביחוד שים לב לרובך.

43. כלית מלאכתך – השב את המכשירים למקומם. ע"י כך תמנע את לכתם לאבוד. ויותר מזה, נקל יהיה למצאם בחשכה או בעת הדחק.

44. אל תאכל יותר ממנתך. אם חברך נעדר בעת הארוחה, ראה שמנתו תשמר.

45. היה ישר בהליכותיך.

46. שמור את מהלומותיך וקצפך בשביל האויב.

47. לעולם לא תאכל את מנת הברזל לשעת דחק בלי הוראה. ואם מבודד הנך – רק בלית ברירה.

48. הקלפים – לפתחם רובצת חטאת.

49. היה עניו ואל תתפאר. המקשיב הוא הנבון. אל תרבה להג, ויפה שתיקה לחכמים.

50. אכול כשהנך רעב, לעס את מזונך בטרם תבלענו.

51. הזנחה בטפול בפה או בגרון יכולה להיות סבה לשגרון או דלקת הפרקים. ריח רע הנודף מהפה – מרחיק לעתים חבר. נקה את שיניך והקפד על בריאותן.

52. עשה את צרכיך אחת ליממה וזכור כי עצירות יכולה להיות ראשית מחלה.

53. אם בידך להמנע משתית משקאות חריפים ועשון – מה טוב. על כל פנים הזהר מהפרזה, כי את בריאותך אתה קובע.

54. ללב ולשרירים דרוש תרגול יוםיומי, שאם לא כן סופם להתדלדל ולסכן את בריאותך.

55. המנע מלהתהלך גלוי ראש בארצות החמות.

56. תלה את לוחית הזהות על צוארך. עשה למענך ולמען הקשורים אליך (שמא תפצע או תמות בקרב).

57. אל תחזיק את ידיך בכיסים. החייל העושה זאת מראהו מרושל ובטלני.

58. האחיות הרחמניות עמלות להחזיר לחיילים הפצועים והחולים את שלומם. השמע להוראותיהן ולעצותיהן. כבד אותן כשם שהיית רוצה שיכבדו את אמך ואחותך.

59. ולבסוף החזק את הלוח הזה בכיס החזה השמאלי והשתמש בו בקביעות.

פרקי הלכות לחייל ולטירון הוכנו וסודרו על-ידי הוצאת "לנוטר" בשביל לוח החייל ולה תודת הועד הארצי."

 הערות העורך

לוח החייל היהודי מכיל גם קטעי פרוזה פיוטיים ויפהפיים, אותם אפרסם במועדים אחרים. הועד הארצי למען החייל היהודי הוקם בראשית אוקטובר 1940 לפי החלטת הסוכנות היהודית והועד הלאומי, לשם טפול בחיילים אשר התנדבו לשירות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובמשפחותיהם. (עם קום המדינה הפך גוף זה ל"ועד למען החייל"). בשנה זו החל גיוס של יהודים וערבים מארץ ישראל לצבא הבריטי. בשלב הראשון  היתה זו התנדבות אישית של כל חייל, ללא הסכמה ותמיכה של מוסדות השלטון העברי, אשר העדיפו הקמת יחידות של יהודים בלבד. החיילים גוייסו לחיל החפרים של הצבא הבריטי ועסקו בחפירת תעלות וביצורים בחזיתות שונות. כ-1400 מהם נפלו בשבי הגרמנים עם כבוש יוון ב-1941 ונשלחו למחנות עבודה בכפייה בגרמניה. (על אף שזוהו כיהודים, מדי הצבא הבריטי והצלב האדום הגנו עליהם מפני שליחה אל מחנות הריכוז). רק בשנת 1944 הסכימו הבריטים להקים יחידות בעלות צביון יהודי והוקמה הבריגדה היהודית.

 

35. התרגעוּת

פורסם בתאריך על ידי
2

בימים טרופים אלו, בהם אנו ניצבים על קצהו של צוק איתן, בין יציאה לנפילה, בין אזעקה ליירוט, אנו זקוקים להתרגעות. מוצעים לכם בזאת כמה אמצעים להיטיב עם הגוף והנפש, כמומלץ בפרסומות הנושנות שלהלן. ולסיום – שירו של יהודה קרני "התרגעות"

הקליקו על כל תמונה לשם הצגת תמונה גדולה וקריאה:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

שירו של יהודה קרני "התרגעות", מתוך: ספר השנה של ארץ ישראל לשנת תרצ"ד (1934). העורך: פ. לחובר, הוצאת "שם"

Hitragut - Karni

הערות העורך

כולנו מכירים את השיר "התרגעות" של יהודה קרני, למשל כפי שהוא מושר בפי אסתר עופרים, אך חושבני שכדאי לראות גם את המילים היפות, הרוגעות.

את הפרסומות שלעיל לקחתי מכתבי-עת ובייחוד מתוכניות של הצגות תיאטרון שונות.                  השנים בהן פורסמו הפרסומות שלעיל:

מרחץ זעה, יוגורט, נעליים – 1911,  תחליפי קפה – 1952,   אל על – 1953,   טמפו – 1955,   נובלס – 1960,   צים – 1955,   רדיו –   1956 , טורקי – 1974 !!