בחיפוש אחר מפלט ממאורעות הימים האחרונים, מצאתי בין ספריי הישנים שני ספרונים קטנים שעניינם הצייר היהודי-הולנדי יוסף ישראל'ס (1824 – 1911). וכך התוודעתי לצייר חשוב זה, אשר כונה "רמבראנדט של המאה התשע-עשרה", אשר ביקש להמשיך את סגנונו של רמבראנדט מבלי לחקות אותו. בעקבותיו קמה אסכולת ציור אשר נקראה "אסכולת האג", אשר חבריה חזרו ודבקו ברמבראנדט ובציור האורצל. גם ואן גוך, במכתבים אל אחיו וידידיו מציין את גדולתו של ישראל'ס ואת השפעתו עליו. וכמו תמיד, ענין מוביל לענין ומיוסף ישראל'ס התגלגלתי אל מקס ליברמן ואל הרמן שטרוק ואל ראובן הכט, שהגיע אל ישראל'ס בעקבות הרצל, ועד טנג'יר שבצפון מרוקו הגעתי.

הספר הראשון – יוסף ישראל'ס -יצא לאור בשנת 1945 בהוצאת ספרית פועלים, כאחד מסדרה שנקראה: "חוברות לאמנות בספרית פועלים" אשר כללה נושאים כמו "ציירים יהודים", "גרדום" (מציורי האימים של גויא, דומיה, גרוס, פיקאסו), "כפרים" (בציוריהם של מילא, פיסארו, ואן גוך). עורכי הסדרה היו לאה גולדברג ואריה נבון, צמד יוצרים אשר שתפו פעולה גם בספרי ילדים וסדרות קומיקס בעיתוני הילדים של אותה תקופה.

על כריכת הספר הציור – בת דייגים. בשנת 1855, בשל מחלה, עבר ישראל'ס להתגורר בכפר דייגים לחוף הים ונחשף לחייהם. הדייגים ובני משפחותיהם היו לנושא העיקרי של ציוריו, שהפכו ריאליסטיים ומלאי חמלה, וזכו לפופולריות ברחבי אירופה. בחרתי להציג שניים מן הציורים אשר בספר (מתוך 25 ציורים) ואחד נוסף אציג מייד בהמשך. את ההקדמה לספר כתב הצייר היהודי-גרמני – ידידו ותלמידו של ישראל'ס – מקס ליברמן.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הספר השני יצא לאור בשנת 1953 – יוסף ישראלס – מסות ומסעות,  בהוצאת מוסד ביאליק. הספר כולל עשר מסות שכתב יוסף ישראל'ס (מתורגמות ע"י מ. נרקיס ומ. גרטנר) וכן תשעה מציורי האמן. מרדכי נרקיס כתב סוף דבר בשם "בשבילי צייר". את דיוקן הצייר על גבי הכריכה הפנימית צייר אמן ההדפסים הרמן שטרוּק (שהיה גם פעיל ציוני), אשר בעקבות תיווכו של מקס ליברמן הפך לתלמידו של ישראל'ס.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בהקדמה לחלק בספר בו מתאר הצייר את מסעותיו בספרד, הוא כותב:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בפרק זה מתאר ישראל'ס את מסעו לעיר טנג'יר בצפון מרוקו וכיצד הגיע באקראי ובאופן מופלא אל ביתו של סופר סת"ם יהודי.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ישראל'ס צייר נושאים יהודיים רק בערוב ימיו, כאשר התגבשה זהותו היהודית. ביומניו נמצאו שיעורי תנ"ך ועברית שלימד את עוזרת הבית שלו. אחד הנושאים החביבים עליו היו חתונה יהודית. אחד הציורים המפורסמים ביותר מבין ציוריו ה"יהודיים" הוא הציור "סופר סת"ם". לא קשה להבחין שבציור מופיע אותו יהודי עבדקן מטנג'יר ואפילו הקביים שלו מונצחות בציור, שעונות על הקיר מאחוריו. האור, המגיע מן האשנב, קורן ממצחו ומיריעת הקלף שעליה כותב הסופר. הציור מתוך הספר הראשון המוזכר לעיל:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

נחום סוקולוב, במאמר על מנדלי מוכר ספרים המופיע באתר פרוייקט בן-יהודה, מזכיר ציור זה כאות ומופת לכך שציור יהודים באופן זה יכול להיות מושג רק מתוך פאתוס הנובע מרגש דתי.

הערות העורך

ראובן הכט, ציוני רוויזיוניסטי ובעל ממון, שהקים את ממגורות דגון בחיפה ובאשדוד וממייסדי אוניברסיטת חיפה, שמע שתאודור הרצל מעריץ את הצייר יוסף ישראל'ס ואף שהרצל נסע להפגש עמו. בעקבות כך החל הכט להתעניין בצייר ולרכוש את ציוריו. בשנת 2004 התקיימה תערוכה של ציורי ישראל'ס במוזיאון ראובן ועידית הכט שבאוניברסיטת חיפה. אפשר לקרוא על תערוכה זו כאן ואף לחזות בכמה מציוריו של ישראל'ס. באתר המוזיאון נמצא מידע נוסף על הצייר וגם על ראובן הכט עצמו.

על תולדות הקהילה היהודית בטנג'יר אשר במרוקו אפשר לקרוא כאן.

היום – י"א באדר – חל יום האזכרה הרשמי ליוסף (אוסיה) טרומפלדור ולשאר מגיני תל-חי אשר נפלו על משמרתם. ל"ארוע תל-חי" (כפי שכונה אז בכתבים) קדמו וויכוחים על הצורך בשמירה ובהמשך ההאחזות בארבע נקודות היישוב המבודדות בגליל העליון – תל-חי, כפר גלעדי, מטולה, חמארה – באזור אשר על פי הסכם סייקס-פיקו היה מיועד למנדט הצרפתי (הגבול בין שטחי שליטת צרפת ובריטניה היה אמור לעבור דרומית לצפת).  מעקב אחר העיתונות העברית בשנים 1919 – 1920 מגלה מכתבים רבים ונואשים בהם מתחנן יוסף טרומפלדור שוב ושוב בפני ועד הצירים בראשותו של חיים וויצמן לקבלת עזרה בכח-אדם, בסוסים ובכסף לרכישת מזון ואספקה. קטעים מיומנו האישי של טרומפלדור נשלחו דרומה על ידי שליחים לשם תיאור המצב הקשה: התנכלויות הערבים והבדווים וחוסר הגנה מצד כוחות הצבא הצרפתי שעל כוחותיו נמנו באזור זה חיילים ממוצא אלג'יראי שנטו לטובת הערבים. למרות הבקשות והתחנונים עזרה לא נשלחה (זאב ז'בוטינסקי היה מן המצדדים בפינוי הנקודות), גם לאחר רצח אהרן שֶר ושניאור שפושניק. לדוגמה מכתבו האחרון של טרומפלדור, כפי שהתפרסם 11 ימים לאחר מותו בכתב העת קונטרס (בטאון מפלגת אחדות העבודה):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

לאחר ההלם הראשוני ונטישת ארבע נקודות הישוב, לא המשיך הארוע הטרגי להכות גלים ביישוב העברי. גם הרשימות בהן הובעה הכאה על חטא על הפקרת מגיני נקודות היישוב הבודדות בגליל לגורלם נכתבו בשפה רפה. אולם מעת שהחלו האזכרות, שנה לאחר מכן, ומשנה לשנה, התעצם המיתוס והפך לדעתי לאחת מאבני היסוד של תרבות ההקרבה, השכול וההנצחה בישראל. לפיכך מצאתי לנכון לתת עליו את הדעת, בטרם יתגברו על הכל צהלולי פורים. בלוח השנה הישראלי דרים בסמיכות רבה העצב והשמחה.

באותה חוברת של קונטרס, מתאריך כ"ב אדר, התפרסמה מודעת האבל על חללי תל-חי. ברל כצנלסון חיבר תפילת יזכור, המוקראת עד היום בשינויים קלים בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (וזכתה למתקפה מן החוגים הדתיים זה לא מכבר):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

כחודש לאחר מאורע תל-חי, באפריל 1920, התרחשו בירושלים פרעות, על-ידי המון ערבי אשר חזר מחגיגות נבי מוסה. רכוש נשדד ונבזז, יהודים רבים נפצעו, כולל נשים וילדים ושמונה יהודים נהרגו, כל זאת מתחת לאפם של הבריטים, אשר עמדו מנגד. ז'בוטינסקי ועוד 19 צעירים אשר ארגנו כוח הגנה נאסרו על ידי הבריטים בתואנה שהשתמשו ברכוש הצבא הבריטי (כמשוחררי הגדוד העברי) ללא רשות ונשפטו לתקופות מאסר ממושכות (בסופו של דבר שוחררו ע"י הנציב הראשון הרברט סמואל, מייד עם בואו ארצה, שלושה חודשים לאחר מאסרם). בעודם שוהים בכלא עכו, חיברו ז'בוטינסקי וחבריו שיר, אשר התפרסם מיד וקיבל את השם "שיר אסירי עכו" (או בשמו האחר "מני דן ועד באר שבע") על מגיני תל-חי. הפרסום בכתב העת קונטרס כלל את הנוסח הזה בלבד:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מאז נפוצו גרסאות רבות של השיר עם שיבושים רבים, עד שנתקבע הנוסח הזה (שימו להבדלים לעומת הנוסח הראשוני ולמוטיבים של דם ואדמה):

שיר אסירי עכו

המילים: זאב ז'בוטינסקי וחבריו לכלא

המנגינה: יוסף מילט

מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע,

מִגִּלְעָד לַיָּם,

אֵין גַּם שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ

לֹא כֻפַּר בְּדָם.

דָּם עִבְרִי רָווּ לַשֹּׂבַע

נִיר וָהַר וָגַיְא,

אַךְ מִדּוֹר דוֹר

לֹא נִשְׁפַּך טָהוֹר

מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.

בֵּין אַיֶּלֶת וּמְתוּלָה,

נִסְתָּר בְּקֶבֶר שׁוֹמֵם,

דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ

גִּבּוֹר גִּדֵּם.

אָנוּ שֶׁבִי – אַךְ לִבֵּנוּ

אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן,

לָנוּ, לָנוּ, כֻּלְךָ לָנוּ

כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן

שירים נוספים על תל-חי, אשר הפכו לחלק מן הזיכרון והאבל הקולקטיבי הם "בגליל בתל-חי" שרק בשנת 1965 נחשף מחברו – אבא (שנלר) חושי, לאחר שיוחס אף הוא לז'בוטינסקי וכמובן השיר "עלי גבעה" (מלים אברהם ברוידס). השיר הזכור מן הטקסים בבית הספר, על הגיבור שהילך עליי אימה בזרועו היחידה:

עֲלֵי גִּבְעָה שָׁם בַּגָּלִיל
יוֹשֵׁב שׁוֹמֵר וּבְפִיו חָלִיל.
הוּא מְחַלֵּל שִׁירַת רוֹעֶה
לְשֶׂה, לִגְדִי, לִסְיָח תּוֹעֶה.
לְכָל שׁוֹבָב רוֹדֵף פַּרְפַּר,
לְהֵלֶךְ בָּא מֵעִיר וּכְפָר.
הוּא מְחַלֵּל, קוֹרֵא: שָׁלוֹם!
אֵלַי, אֵלַי, גְּשׁוּ הֲלוֹם!
יֵשׁ מַנְגִּינוֹת בְּפִי חָלִיל,
יֵשׁ אַגָּדוֹת פֹּה בַּגָּלִיל.
הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר עַתִּיק
צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעְתִּיק.
בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹךְ מְעָרוֹת
רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.
בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב
מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.
'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר
בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר.
הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר חִידָה,
לוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה.

לאחר שקיבל הצעה מן הלורד מלצ'ט, בחר הפסל אברהם מלניקוב, בעזרתו של יצחק שדה (מומחה לחציבה וסיתות) וחוצבי גדוד העבודה שבהנהגתו, אבן אפורה במשקל שני טון במחצבת כפר גלעדי. שמונה שנים ארכה העבודה על פסל הארי השואג, בהן עבר מלניקוב להתגורר בגליל, ואף נסע לעקוב מקרוב אחר אריות בגן החיות בקהיר, שם נפצע בחזהו פצע עמוק מצפורניו של אריה. הפסל נחנך בשנת 1934, 14 שנים לאחר הארוע, והפך לאייקון מוכר ומכונן באמנות הישראלית ולסמל לאומי.

בשנת תרפ"ב (1922) יצא לאור אוסף מכתביו של יוסף טרומפלדור, בעריכת מנחם פוזננסקי. בין מתרגמי המכתבים מרוסית גם י.ח. ברנר, אשר יש המייחסים לו את הצמדת האימרה המפורסמת "טוב למות בעד ארצנו" לטרומפלדור, בעת נאומו באזכרה לכבודו. הספר כולל מכתבים מכל תקופות חייו של טרומפלדור והוא נחתם במכתבו האחרון של טרומפלדור, מתוך קונטרס, בצירוף מכתב שקדם לו, וגם בו בקשה לתגבור הכוח המגן.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

לאחר קום המדינה הוקמה על חורבות הכפר הערבי חלסה מעברת קריית יוסף (ע"ש יוסף טרומפלדור) שהפכה לקריית שמונה, ע"ש שמונת חללי תל-חי.