באוסף הספרים שלי יש כמה ספרים מיוחדים. ספר יכול להפוך למיוחד מכמה טעמים: גילו המופלג, נדירותו, נושא אזוטרי בו הוא עוסק, וכן עדויות מעניינות שהוא נושא אודות בעליו הקודמים. עדויות אלו, המופיעות כהקדשות או חותמות, או מדבקות Ex Libris, הן המרתקות ביותר עבורי ועשויות להוביל למידע רב בכיוונים בלתי צפויים. ספר כזה הוא הברית החדשה בתרגום לעברית.
את הנוסח הזה תרגם מיוונית לעברית פרופסור פרנץ דליטש (Franz Delitzsch) (1890-1813 ) – תיאולוג לותרני גרמני, מראשוני חוקרי מדעי היהדות ומגדולי חוקרי התנ"ך של המאה התשע עשרה. דליטש חיבב יהודים ופעל להגן עליהם מפני אנטישמיות בעירו לייפציג, שם כיהן כפרופסור באוניברסיטה. (למידע מפורט יותר עליו באנגלית). בכמה מקורות מופיע מידע מוטעה על כך שהיה יהודי מומר. מידע זה אינו נכון. כאמור, תרגם דליטש את הברית החדשה בשנת 1877, משפת המקור בה נכתבה – יוונית. בהקדמה לקורא הוא מציין שעשה זאת על פי "הנוסחה היוונית שנדפסה על ידי עלזעוויר בשנת 1624".
עלזעוויר בתעתיק יידיש, או אלזוויר בעברית הוא Issac Elzevir שישב בעיר ההולנדית ליידן (עירו של רמברנדט Leiden) ובשנת 1616 החל להדפיס ספרים, גם עבור אוניברסיטת ליידן, האוניברסיטה הראשונה בהולנד, בין השאר התפרסם בעקבות הדפסת הברית החדשה ביוונית. ב-1712 פסק בית ההוצאה לאור של אלזוויר מלפעול, אך בשנת 1880 קמה הוצאה לאור הולנדית שאימצה את שמו (בהולנדית Elsevier) וקיימת עד היום כמו"ל יוקרתי להדפסת ספרי מדע.
לוגו המו"ל ההולנדי ELSEVIER. על הסרט כתוב "לא לבד"
על הספר מצוין שהובא לדפוס ע"י "חברת מפיקי כתבי הקודש בבריטאניא ובשאר ארצות", בשנת 1912. בעמוד האחרון של הספר מצוין שהספר נדפס בלייפציג עבור "The British and Foreign Bible Society". חברה מיסיונרית זו הוקמה בשנת 1804 ומטרתה להפיץ את הברית החדשה. זהו האתר הרשמי של החברה הפעילה גם כיום בתרגום, הדפסה והפצה של הברית החדשה ברחבי העולם. (עברו לעמוד המתאר את ההיסטוריה שלה).
את הספר רכשתי במיטב כספי, בשוק הפשפשים שהתקיים לפני כמה שנים, אחת לשבוע, בכיכר דיזנגוף בתל אביב. המוכר דרש בתוקף 10 ₪ ואני לא התמקחתי ושלשלתי לידיו את הסכום במלואו. הסיבה העיקרית שבגינה רכשתי את הספר היא הכיתוב אשר העיד מי היה בעליו הקודמים, וכן סימנים נוספים אשר רמזו על מידע מעניין הקשור בספר זה בכלל ובעותק הספציפי בפרט וגירו את בלוטות הסקרנות שלי.
בעמוד הראשון של הספר מצויין התאריך 9.11.28 והשם א. שטרוביס, פודבולוצ'יסקה, בעברית ובגרמנית, השפה שרווחה בגליציה.
בעמוד הבא מופיע הכיתוב – "נקנה בלבוב, בשלהי 1928".
שמו של הבעלים מופיע שנית, הפעם מנוקד, בעמוד הטקסט הראשון של הספר.
פודבולוצ'יסקה היתה עיירה בגבול רוסיה-אוסטריה, אשר עברה מיד ליד בין רוסיה (אוקראינה), האימפריה האוסטרו הונגרית ופולין, ושוב רוסיה. בפולין נקרא חבל ארץ זה טרנופול והאוסטרים קראו לאזור גליציה. בירת מחוז גליציה היתה לבוב – שם רכש א. שטרוביס את הספר. בגרמנית נקראה העיר למברג, כפי שהיא מופיעה בספרו של עגנון – "תמול שלשום".
גורלם של היהודים בעיירה זו היה כבשאר העיירות האוקראיניות כאשר זו נכבשה בידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. תיאור ההיסטוריה של העיירה ושל יהודיה מופיע באתר מורשת יהדות פולין. למעשה נרצחו כמעט כל היהודים, בגטו שהוקם בעיירה, ובמחנה הריכוז אליו נשלחו שרידי הקהילה.
מדוע קנה מר א. שטרוביס את הברית החדשה בעיר הבירה של מחוז גליציה? סבורני שלא היה זה מעשה מקובל באותם ימים. ולא רק שקנה ואף כתב את שמו על גבי הספר, גם סימן פסוקים חשובים בעזרת עפרון, למשל הפסוקים המתארים כיצד מרים נמצאת הרה מרוח הקודש. העובדה שהספר הגיע במצב מצוין לתל אביב מעידה לדעתי שא. שטרוביס עלה לישראל לפני מלחמת העולם השניה. יתכן שמחקר גניאולוגי פשוט יכול לגלות מידע על האיש. כך עשה ישוע את דרכו מליידן שבהולנד אל לייפציג שבגרמניה ומשם לפודבולוצ'יסקה באוקראינה ולבסוף לשוק הפשפשים בתל אביב.
הברית החדשה על חלקיה השונים לא מכילה את שמות מחברי הספרים והאגרות, על אף שהמסורת משייכת כל חלק לאדם מסוים, כמו איגרות פאולוס. היא נאספה במהלך השנים ממקורות שונים והטקסטים עברו שינויים רבים, עד שעברה קאנוניזציה בשנת 397 בקרתגו בוועידה כנסייתית בה אושר הנוסח המוכר כיום. כאמור, נכתבה הברית החדשה במקור ביוונית, השפה הנפוצה בעולם התרבות המערבי ובארץ ישראל באותה תקופה, ובהקשר זה כדאי לציין את הטקסט הקדום ביותר והמושלם ביותר של הברית החדשה, שהתגלה בדרך מקרה במנזר סנטה קטרינה במדבר סיני ולכן נקרא "קודקס סיני" ( (Codex Sinaiticus . סיפור הגילוי של 364 דפי הקלף (מעור חיה) העתיקים, הצלתם מכליה והעברתם מידי נזירי סנטה קטרינה בכסף רב וגם בדרכי רמייה לרוסיה ולאירופה הוא סיפור היסטורי מרתק. הטקסט נכתב בין השנים 330-350 וכולל חלקים מן התנ"ך המתורגם ליוונית בתרגום השבעים (כולל כמה ספרים חיצוניים שלא נכללו בקאנון התנ"ך) ואת מרבית הברית החדשה. את האוצר גילה הגרמני קונסטנטין פון טישנדורף בביקורו במנזר ב- 1844. חשיבות המסמך עבורנו היא בהיותו ההוכחה היחידה והמשמעותית ביותר לקיומו של תרגום השבעים. את סיפור הגילוי והמחקרים סביבו אפשר לקרוא באתר הרשמי של קודקס סיניטיקוס, המוחזק במשותף על ידי ארבעת הגופים המחזיקים חלקים מן המסמך המקורי – הספרייה הבריטית, הספריה הלאומית הרוסית בסנט פטרבורג, אוניברסיטת לייפציג ומנזר סנטה קטרינה. עברו בין דפי האתר וקראו על גילויו של אחד הספרים החשובים בעולם.
דבר העורך
במערכת החינוך הישראלית, לפחות זו שבה למדנו אני וילדיי, לא נלמדת הברית החדשה, אפילו לא כטקסט היסטורי או ספרותי, עליו מושתתת תרבות העולם המערבי. זה נחשב כנראה לטקסט מוקצה ומשוקץ, כפי שישוע נקרא בפינו ישו (ראשי התיבות: יימח שמו וזכרו). אך כל מי שלומד למשל את תולדות האמנות, חייב ללמוד גם את מקורות האיקונוגרפיה הנוצרית ואת סיפורי הברית החדשה המצויירים על ידי הציירים הגדולים בהיסטוריה. כאשר נפל לידי הספר של א. שטרוביס, היתה זו לי הפעם הראשונה בה נחשפתי לטקסט זה. העברית של דליטש משובחת ויפה. השפה, הפורמט, הניקוד והפיסוק נראים ממש כמו בתנ"ך, גם כי זו היתה השפה הידועה לדליטש ממקורותינו וגם כדי ליצור את הרושם שהברית החדשה היא המשכה הישיר של הברית הישנה, כפי שישוע הוא צאצא ישיר של דוד המלך. מה שהפתיע אותי ביותר הם ביטויים הרווחים בשפה העברית, שרבים אינם יודעים שמקורם בברית החדשה. דוגמה לכך היא למשל הביטוי "מלח הארץ", המשמש לכינוי לאנשי אדמה, לאנשי עבודה ועמל, או יוצאי יחידות קרביות, או בכלל – אנשים חיוביים. בסקר שערכתי בין אנשים רבים, כולל חבר כנסת אחד ידען, סברו כולם שמקור הביטוי בתנ"ך או בתלמוד. אולם מקורו של ביטוי זה ב"דרשה על ההר" אותה נשא ישוע על ההר מצפון לכנרת המכונה ע"י הנוצרים "הר האושר". דרשה זו מכילה את עיקרי הנצרות וקריאה לאי-אלימות (הטה את הלחי השנייה) ובה מכנה ישוע את מאמיניו "מלח הארץ" (הבשורה על-פי מתי, פרק ה', 13).
ישראל אלדד, איש בית"ר, הלח"י וארץ ישראל השלמה, אביו של ח"כ לשעבר ד"ר אריה אלדד, נולד אף הוא בפודבולוצ'יסקה, ועלה לישראל בשנת 1941.
