א. השיר "צעירים טייסים ימותו" מאת יצחק שלו (אביו של מאיר שלו). יצחק שלו (1918 – 1992) פרסם את השיר לראשונה בספרו "נער שב מן הצבא" (הוצאת לוין אפשטיין, 1970). השיר פורסם גם באסופה המחודשת של שיריו "השיר אל הזמן העובר" (עם עובד, 2009) ובספר "אדם במלחמה – מבחר פרקי ספרות" (מערכות, משרד הביטחון, אגף השקום, 1975). בן אחיה של אשתו של יצחק שלו (בן דודו של מאיר שלו), סרן צור בן ברק, נהרג בתאונת מטוס מיראז' בינואר 1967 והיה ההשראה לכתיבת השיר. תאונה דומה התרחשה גם בשנת 1951, כאשר הטייס סגן שלום רקיר נפל והתרסק עם מטוס המוסטנג שהטיס, בשדות עמק יזרעאל, בין משמר העמק וכפר יהושע. מאיר שלו הנציח ארוע זה בספרו פונטנלה. הצייר אלי שמיר, בן כפר יהושע, הנציח בציור ריאליסטי את אבן הזיכרון וקבוצת הברושים שהוריו של שלום רקיר נטעו במקום נפילתו. כתבה בערוץ 1 מתארת את הארוע ואת אתר ההנצחה. שני טייסים נוספים שנהרגו בתאונה אווירית בעת ביצוע תרגיל אירובטי מעל שדות כפר יהושע במטוסי מוסטאנג הם עמרי אריאב ושלזינגר. עמרי, בן קיבוץ עין חרוד, נהרג בעת שבנו ירום היה בן 10 שבועות, בשנת 1954. ירום אריאב, בנם של עמרי וציונה (כיום ציונה קיפניס) היה מנכ"ל משרד האוצר. אבן עם כתובת ליד חוות הסוסים מציינת את נפילתם של ארירב ושלזינגר.

ב. השיר "ואחי שותק" מאת אמיר גלבע (1914 – 1984), מתוך ספרו באותו שם (הקיבוץ המאוחד 2001). אמיר עבד כעורך בהוצאת מסדה והיה אחראי על הוצאת ספרי שירה איכותיים במסגרת "ספריה קטנה לשירה" אותה ייסד.

ג. השיר "בדרך לירושלים" מאת יחיאל מר (יחיאל מוהר, 1921 – 1969), אביו של עלי מוהר. מתוך הספר על ארץ רבה.

ד. שני שירים מאת יהונתן גפן. 1. "דקה דומיה" מתוך הספר בעיקר שירי אהבה (הוצאת א.ל. הוצאה מיוחדת, 1983). 2. "היונה הלבנה כבר זקנה" מתוך הספר פחות אבל כואב (שוקן, 1980).

ושני שירים אשר נראו לי מתאימים לרוח הימים האלה:

ה. השיר "זקנה נטושה" מאת שלמה טנאי (1919 – 2000), מתוך הספר רגלי המבשר (מסדה, 1976). טנאי הגה ויזם את שבוע הספר העברי החל משנת 1959.

ו. השיר "ואיש לא קם" מאת בנימין הלוי (1913 – 1980) ממייסדי קיבוץ בית זרע. מתוך הספר עד באו אל תמר עומד בשלכת (ספרית פועלים, 1976).

כל הזכויות שמורות למשוררים ולהוצאות הספרים, כמפורט לעיל.

לאור המצב (כך מתחילים כעת כל המסרונים המתחמקים המגיעים מהבנקים ומקופת חולים), מכל השמות של חג הפסח (חג המצות, חג האביב, חג הפסח, חג החירות, חג הגאולה) בחרתי להתייחס לחג זה רק כאל חג האביב. פסח? מי יודע על מי יפסח הדבר הזה… חירות? – נו באמת…

הפעילות בטבע בשיאה כעת. לבלוב ופריחה, האבקה והפריה, חנטה והבשלה. הריחות המשגעים חודרים  אפילו מבעד למסכה תלת-שכבתית מתוצרת סין. לפרחים ולחרקים אין מחסור בריאגנטים, והם עושים אהבה כאילו אין הנחיות ריחוק חברתי.

הנהלת האתר התכנסה בזום בתוך הטלפון שלי והחליטה פה אחד להציג את נפלאות האביב בצילומים שייעשו ברדיוס מאה מטר מהבית, כמנהג המקום בימים אלה. אחד מנערי הקריאייטיב שכח ללחוץ על mute ומלמל שהנושא הזה מאולץ ומנצל את המצב. האיש הורחק מיד מן המסך, ותוך ניצול מחפיר של תקנות לשעת חירום נשלח לחל"ת (ראשי תיבות: חיים ללא תקווה). ואז שמעתי מישהו צועק בקול ניחר שכל ההגבלות מונעות משיקולים פוליטיים והבנתי שנקלעתי בטעות לזום של וועדת הכנסת למאבק בקורונה. לפיכך  יצאתי לקיבוץ גבעת ברנר, הסמוך למקום מגוריי, כדי לרכוש מזון כמובן. שם מדדתי מאה מטר מבתי החברים, אל השדות המוריקים וגבעות הכורכר הפורחות, ומצאתי את קטני העולם, שבזכותם העולם קיים. ויש אפילו גושפנקה לכך: הנה שירו של שאול טשרניחובסקי, "העולם בזכותו של מי קים?", המוקיר כבוד ליצורים הקטנטנים בעולמנו – קטני העולם שבזכותם העולם קיים. כוונתו של טשרניחובסקי לא רק לגודלם הפיזי של היצורים, אלא לחשיבותם בעינינו, ברוח הקטע ממשלי פרק ל' המובא בסוף הרשומה. הסופר ס. יזהר כינה אותם "זוטי ארץ". השיר לקוח מספר שיריו האחרון של טשרניחובסקי, "כוכבי-שמים רחוקים" אשר יצא לאור בשנת 1944, שנה לאחר מותו.

אפשר להאזין לצוות הווי פיקוד מרכז והזמרת רוחמה רז מבצעים את השיר על פי לחן של נעמי שמר.

הנה מבחר קטן של קטני עולם, מבחר אביבי ועכשווי:

השבלולים מתחילים "להוריד הילוך" לקראת הקיץ היבש והחם, העלול להפוך אותם לקבוצת סיכון. הנה שבלולון מצוי על שיבולת של שעורת התבור.

כדי לשמור על עצמם בימי היובש, הם נצמדים לגבעול או למשטח כלשהו, מפרישים קרום סידני האוטם את פתח הקונכית ונקרא חֶתֶם, וגוזרים על עצמם בידוד למשך כל ימי הקיץ. מנגנון נוסף בו נוקטים השבלולים הוא קיוט – הורדת רמת הפעילות והמטבוליזם. בהשאלה, אפשר לומר שבמצב זה השבלול מונשם ומורדם. פתיל דקיק מוביל מנקב בחתם אל ריאתו של השבלול המצטנף בעומק הקונכית. פתיל זה משמש גם כהיגרומטר – מד לחות, בעזרתו יודע השבלול מתי העת לצאת מתרדמה, כלומר לתכנן את איסטרטגיית היציאה. זאת בהנחה שאינו סובל ממחלות רקע.

בצילום זה הצטרף לחבורה גם דרחול השיח הלבן.

הנה לקט של שבלולי יבשה בצילום קבוצתי מבויים: אפשר לפגוש כאן גם את שבלול השדה, את קדמום יהודה ואת שבלול הגנה.

ולעומתם, חילזון ימי, מן הים התיכון – טבורית סתומה. נאסף בימים טובים יותר בחוף פלמחים.

בניגוד לתדמיתם כרכיכות "פשוטות", השבלולים והחלזונות הם יצורים מענינים בעלי מנגנונים ואברי-גוף מתוחכמים. אולי ארחיב עליהם בהזדמנות אחרת.

הצמח כלך מצוי ממשפחת הסוככיים הוא מן האחרונים לפרוח בסוף האביב. הוא מצמיח עמוד פריחה גבוה, עד למעלה משני מטרים, ועליו התפרחות בצהוב לימוני בוהק.

הצמח רעיל מאוד (אכילת כמות קטנה עלולה לגרום למוות) לאדם ולבעלי חיים, אך חרקים רבים פוקדים את פרחיו בשקיקה. הנה כמה מהם, כפי שצולמו אתמול:

החיפושית נחושתנית הקוצים, משתייכת לזבליות הפרחים. מודל 2020 בצבע מטאלי:

הנה הפשפש תריסית מנוקדת. השם תריסית הוענק להם על שם צורת גוום כתריס=מגן של לוחם מימי הביניים. הפשפשים הם בעלי גלגול חסר, כלומר, אין להם שלב של גולם, והדרגות הצעירות (נימפות) נבדלות מהבוגרים בכך שכנפיהן בשלבי גדילה שונים.

גם דבורת הדבש באה לבקר ולאסוף אבקה וצוף. שימו לב לאבקה הנאספת על רגליה.

ולמה לקפח את הזבובים?

עוד חבר במשפחת הסוככיים הוא גזר קיפח (קיפח = גבוה) שעכשיו משלים את התפתחות הסוכך הענק שלו. הנה שלושה שלבים בהתפתחות התפרחת: צעיר-ירוק, שלב ביניים-וורדרד, השלב הסופי – לבן. במרכז הסוכך כמה פרחים כהים היוצרים כתם בולט. הבוטניקאים משערים שכתם זה מדמה זבוב או חיפושית ונועד למשוך את בני מינו להצטרף לחגיגה.

בפרחיו של מרור הגינות בגינתי (אפרופו פסח מצה ומרור), מצאתי את העכביש יפרוחית. סוג זה של עכבישים נקרא סרטביש, מילה המורכבת מן המילים סרטן ועכביש, זאת בשל צורתו. הסרטביש לא טווה רשת קורים אלא אורב לטרפו בתוך הפרח ומזנק עליו. לשם כך הוא יודע להחליף את צבעיו בהתאם לפרח בו הוא נמצא.

אנו נמצאים כבר בשלהי האביב והצמחים מזדרזים לחנוט וליצור פירות וזרעים. הנה תרמילי הפירות של הצמח ממשפחת המצליבים איסטיס – אני קורא לצילום זה "ירוק על ירוק".

גם הדגן שבולת שועל מבשיל ומתייבש וזרעיו נופלים אל הקרקע. מן הזנים התרבותיים מכינים גרנולה ושבבים המיוצרים בשיטות שונות לשם הכנת דייסה (למשל המותג קוואקר). שבולת שועל אינה מכילה גלוטן. בצילום הראשון הצמח עדיין ירוק ומארח את ידידנו השבלולון, בצילום השני בו הצמח יבש, אפשר לראות את חלקי השיבולית, הגלומות, המלענים והמוצים.

לא נותר לי אלא לאחל לכולם חג שמח ובריאות שלמה.

לסיום בחרתי בתמונת החיפושית התלויה על בלימה על פרח השום. סמל למצב שאינו ברור ואינו בטוח, אך אפשר גם להעלות חיוך ולקוות לטוב.

אז איפה אתם בליל הסגר?

תוספתא,

אם בקטני עולם עסקינן, משלי כבר אמר (פרק ל)

כד  אַרְבָּעָה הֵם, קְטַנֵּי-אָרֶץ;    וְהֵמָּה, חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.
כה  הַנְּמָלִים, עַם לֹא-עָז;    וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם.
כו  שְׁפַנִּים, עַם לֹא-עָצוּם;    וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.
כז  מֶלֶךְ, אֵין לָאַרְבֶּה;    וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ.
כח  שְׂמָמִית, בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ;    וְהִיא, בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

(תודה לאשר יובל).