לקראת שבוע הספר העברי
ספר הוא לא רק רוח, פרוזה ושירה. ספר הוא גם חפץ, סחורה, מותג. ספרים הם גם נייר והדפסה, תמחיר ומכירה, פרסום ושיווק, מלאי והפצה, רווח והפסד – כמו בכל תעשייה. ויש גם תמלוגים וזכויות יוצרים, דעת קהל ודעת המבקרים. לקראת שבוע הספר, ברצוני להאיר מעט מן המעטפת הזו, אשר אין לה הוד והדר, אך בלעדיה לא יצאו ספרים לאור העולם. וכמובן, כמנהגנו בנושָנות – מובאות ודוגמאות מספרים ישנים, אך הפעם מנקודת מבטם של המוציאים לאור.
א. בשלהי המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים היה מספרם של קוראי העברית מועט מאוד, והוצאה לאור של ספרים עבריים היתה בעלת סיכון כלכלי גבוה. מחברי הספרים וההוצאות אספו כסף מן הקוראים בטרם הודפס הספר, בשיטת הפרֶהנוּמרָנטים (ראה הסבר ודוגמאות ברשומה מספר 5' – "חכמת הגעאָגראפהיע וידיעתה (1889)" ), או על-ידי פנייה ישירה לתורמים ולנדבנים. לערב התרמה, ובעצם לכל ארוחה חגיגית, קראו אז "נשף חשק".
מתוך ההקדמה לאסופת השירים של יל"ג (יהודה ליב גורדון), אשר יצאה לאור לראשונה בשנת 1884. כל שירי יהודה ליב גאָרדאָן, ישנים גם חדשים, בששה ספרים (בידי המהדורה משנת 1905), אפשר ללמוד, מנקודת מבטם של המו"לים, על תהליך הוצאתו לאור של ספר באותם ימים, אותו מעשה המתקיים על הגבול העדין בין רוח וחומר:
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
מאת המוציאים לאור (בשנת תרמ"ד) […] כל עם ועם מן העמים הנאורים מכבד את חכמיו ומוקיר הגיוני רוחם; אולם כבוד ויקר הם עבודה שבלב, ולא זו בלבד עושים העמים הנאורים, כי אם משתדלים הם להפיץ ספרי חכמיהם על פני חוצות, לתת להם מהלכים בעם, למען יהנה העם מן האור הגנוז בתוכם ויטה אזנו לשמוע בלמודם. ועוד גם זאת, כי סגולה יקרה יש בפעלי חכמי לב, אשר הותירם ד' לטובה על פני אחיהם בכשרון רב ונעלה, כי בדברם לאחיהם בכתבם ובלשונם ישאו גם הגיוניהם עליהם חותם תכונת העם ומדותיו המיוחדות לו, וכאשר יתפעל המון הקוראים מתפארת השפה ורום ההגיון, תבא אהבת עמו בקרבו בלי משים, ודבק בעמו בקשר אמיץ וחזק, קשר אשר לא ינתק לעולם, כי קשר הרוח הוא. כן עושים כל העמים הנאורים וזה דרכם. מוציאים הם לאור ספרי גדוליהם וחכמיהם ומפיצים אותם בין כל מפלגות העם ומחלקותיו בהוצאות שונות יקרות זו מזו: העני קונה לו ספר על נייר פשוט בעד איזה אגורות נחושת ונהנה ממנו בשעותיו הפנויות, הבינוני קונה את הספר ההוא בהוצאה יותר מהודרה והעשיר יקנה לו במלא כספו ספר נדפס על נייר יפה ובכריכה מהודרה והיה לו ולבני ביתו למקרא ולפאר את אוצר הספרים אשר לו. […] לא כן אנחנו בית ישראל. עם חכם ונבון אנחנו למקטננו ועד גדולנו, וכשם שטלית שכלה תכלת פטורה מן הציצית, כך אנחנו פוטרים עצמנו מכבוד חכמים ונבונים. מחברי ספרים בקרבנו מניחים מעותם על קרן הצבי, מוציאים ואינם מכניסים, כי אין איש שם על לב לחזור אחרי ספר אפילו מן היותר מובחרים, וכל מי שתציקהו רוחו לגלות דבריו ברבים ולפרסמם בדפוס וד' לא ברכו בהון ועושר, עליו לחזור על פתחי נדיבים ולתת להם את ספרו בשכר, אשר הוא בעיני הנדיבים כחסד חנם. ובגלל הדבר הזה נפלה ספרותנו ותרד פלאים ולא תוכל להרים ראש! כי מחברים הגונים ובעלי כשרון באמת, אשר לא יחפצו לשאת עליהם חרפת עניים העומדים בפתח, טומנים ידיהם בצלחת ובולמים נבואתם לבל תודע בקהל, ותחתם יפרו וישרצו בקרבנו מחברים בלתי מהוגנים הכופים כגגית את ספריהם המלאים הבלים על כל עובר בעד אגורת כסף וכדי בזיון וקצף! ובשביל זה הושחרו פני ספרותנו כשולי קדירה ותהי כעיר פרוצה אין חומה. ספרים למאות יוצאים לאור בשפת עבר, ואולם לוּ יצא דבר חק ומשפט לגזור כליה על הספרים אשר אינם שוים בנזק הזמן לקרותם, אז ישאר בידינו אחד אחוז מן המאה ושאריתם יעלו בתהו ויאבדו. […] ובין כה באו ימי היובל למהריל"ג, וביום ה"י חשוון תרמ"ב חגגו את החג ההוא באסיפת מוקירי המשורר ומכבדיו מכל פנות העם, ויבאו ויאכלו לחם אתו ויגישו לו מכתבי תודה ותהלה ויקריבו לו אשכר עט זהב וגביע כסף עשוים בטוב טעם וחקוק עליהם לשמו ולזכרו תאות נפשם. בנשף חשק ההוא התנדבו מכבדי המשורר איש ככל אשר ידבנו לבו לתכלית הדפסת שיריו. […] ראשית ימי החרף תרמ"ג. ואם גם אז עוד עמדו על דרכנו מכשולים ומעצורים רבים, הנה בעזרת ה' גברנו עליהם ופנינו הדרך לפנינו, וכלינו היום את אשר נטלו עלינו אוהבי שפתנו הקדושה. הנה כל שירי ראש משוררי דורנו מהריל"ג, אשר היו אתו בכתובים עד היום או אשר כבר באו בדפוס בשכבר הימים והמה עתה מתוקנים וממולאים ביד המשורר, כלם נקבצו ובאו יחדו בארבעת הספרים המונחים פה לפני הקוראים. ועיני הקוראים רואות כי לא חשכנו עמל ויגיעה לפאר את מעשי ידי המשורר המפואר ולשית עליהם גם מחוץ הוד והדר אשר ישוה לחן ערכם ולהדרם מבית. הספרים יצאו פעם אחת בשתי הוצאות – פשוטה ומהודרה. הפשוטה, אשר גם היא יפה וברה, מחירה שלשה רו"כ, למען תהי שוה לכל נפש ותהי יד כל אדם משגת לקנותה; והמהודרה – על גליון גדול ומובחר בתכריך יפה ובתמונת המשורר בראשה – מחירה עשרה רו"כ. ואמנה כרתנו בינינו ובין המחבר להיות מותר כסף פדיון הספרים, אחרי נכיון כל ההוצאות, קדש לדבר טוב ומועיל לספרותנו ככל אשר יורנו צורך הימים הבאים. והנה עלינו המוציאים לאור להודות קבל עם לכל האנשים הנדיבים אשא נלוו עלינו לעזור בנדבותיהם להוצאת הספרים אשר עלתה לסך רב קרוב לחמשת אלפים רו"כ, ונרשום בזה את כל המתנדבים יתר ממחיר הספר בתור מתנה שלא על מנת להחזיר, למען יהיו לברכה ולתהלה בקרב עמם. (כאן רשומים שמותיהם של התורמים, בראשם הברון נפתלי הירץ גינצבורג). ובזה הננו יוצאים בברכות טוב לכל קהל האוהבים את שפת עמנו הקדומה. אנחנו עשינו את שלנו ועתה עליהם לעשות את שלהם להביא את הספרים איש לביתו למען אשר נוכל לעשות את מחשבתנו הטובה אשר אנחנו חושבים לספרתנו ולשפתנו פליטת מחמדינו מימי קדם.
ב. מתוך הספר: מחזות לכל השנה: לקריאה בבית ובמחלקה, ולהצגה בבתי ספר, תאטראות, ולהבדיל, בתי כנסיות. ספר ראשון: חזון למועד. מאת: יעקב אריאל, (1925). הספר הודפס בפרנקפורט, גרמניה, יצא לאור בארצות הברית על חשבון המחבר.
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
(שימו לב להקדשה עליה מצביע החץ – מאת דניאל פרסקי. זהו אותו דניאל פרסקי אשר מספרו זמנים טובים (1944) ציטטתי ברשומות על שבועות ועל פורים – עולם קטן). הספר הוא אוסף של מחזות, שנושאם חגים ומועדים. על גבי הכריכה הפנימית מצהיר ומזהיר המחבר על זכויותיו:
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
ועוד מוסיף המחבר בהקדמה לספר, ספק באירוניה, ספק ברצינות: – ראשית דברי המחבר: יתברך הבורא וישתבח היוצר שהחיני וקימני והגיעני לידי כתיבת חזיונות שיש בהם מכל הני מילי מעליותא, כגון תורה, תפילה, ומעשים טובים, וזכני בזכות הגדולה להיות מחבר ספר עברי בישראל כדי שיתפרסם שמי בכל תפוצות הגולה, מניו-יארק עד קומארובקא האדומה ומבראנזוויל עד פולין השחורה ומחוץ לארץ עד פלשתינה א"י. (הוי, א"י הקטנה, העלובה! לבי, לבי עלייך) ובכל מקום יהיה מוגש ומוקטר לשמי, וכבודי יהיה מלא כל הארץ. (כי מי איננו יודע את העושר והכבוד, הגדולה והתפארת הנופלים בחלקו של מחבר עברי?). ובכן יתעלה העליון ויתרומם הרם, המשפיל גאים ומגביה שפלים שהחריב את העולם והכניס מהומה בין העמים והביא מבוכה בחשבונות כספיהם והוריד את ה"וואליוטא" שלהם עד שאול תחתיה (כן יאבדו!). וכל כך למה? כדי ליתן לי, אני עבדו המחבר, אשר לא שם חלקי בין עשירים, את היכולת להדפיס את חזיונותי בספר על ניר טוב ובאותיות גדולות ומאירות, למען ירוץ הקורא בם. לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא (כי בינינו לבין עצמנו הרי יודעים אנו את הכבוד הרודף אחר המחבר), כי אם למען יגדיל תורה ויאדיר!
ג. שוק הספרים העבריים היה שוק בינלאומי. לדוגמה – ספרים שיצאו לאור בארץ-ישראל ייוצרו בבתי-דפוס בוורשה, באודסה, או בברלין והופצו ברוסיה ובארה"ב ובכל התפוצות. הדבר יצר בעיות של פערים בשערי המטבעות בין יעדים שונים, דבר שנוצל על-ידי סוחרים זריזים.
באחד מכרכי כתב-העת התקופה, בעריכת דוד פרישמן, בהוצאת אברהם יוסף שטיבל, וורשה, ניסן-סיון תרפ"א (1921), מצאתי את הפניה הנרגשת הזו מאת ההוצאה, המשתפת את הקוראים בבעיותיה הכלכליות: (נא להקליק ולהגדיל את התמונות ע"מ לקרוא את הטקסט).
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
המשך
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
ד. מתוך הספר: הירושה הטבעית, מחקר מדעי, מאת יעקב פרנקל, בהוצאת תושיה – מערכת בן-אביגדור (1899), אפשר ללמוד על שיטות המסחר, השיווק וההפצה של ספרים, כפי שעשה זאת חלוץ המו"לות העברית – בן-אביגדור. (נא להקליק ולהגדיל את התמונות ע"מ לקרוא את הטקסט).
הקליקו על התמונה להצגת תמונה גדולה.
הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת.
ה. מתוך הספר: ספר מאה שנה – אנשי מופת וחלוצים ראשונים בארץ ישראל במשך מאה שנה ומעלה, הוצאת יצחק טריואקס, בני ברק, (1938) – תמונת מכונת הדפוס המודרנית הראשונה בירושלים, אשר נתרמה לחלוץ הדפוס בצפת ובירושלים – ישראל ב"ק – על-ידי מונטיפיורי. המכונה מדגם "קולומביה פרס 970", מתוצרת קלימר את דיקסון, אנגליה, 1841.
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
ולבסוף, נחלוק כבוד ליוהאן גוטנברג, ממציא מכונת הדפוס, אשר הפכה את הספר לנחלת הכלל.
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
הערות העורך
על ישראל ב"ק, מראשוני המדפיסים בצפת, בעל בית הדפוס הראשון בירושלים, וכנראה גם היהודי הראשון מאלו שהגיעו מאירופה ועסקו בחקלאות בארץ-ישראל (בכפר ג'רמק) – קראו כ א ן
על יוהאן גוטנברג ממציא מכונת הדפוס, אפשר לקרוא כ א ן, וגם כ א ן.
על בן-אביגדור – חלוץ המו"לות העברית אפשר לקרוא ברשומה מס' 20 – מלחמת היצורים בעד קיומם (1889). בסעיף "הערות העורך".
