בעקבות אסון 7 באוקטובר.

אחרי הטקסט שלי, קראו את שירו של אלתרמן "לאן נוליך את החרפה", אך תחילה הבית הראשון מתוך השיר "קולות חרישים" מאת המשורר זרבבל גלעד (1912 – 1988). השיר נכתב בשנת 1942. מתוך ספר השירים "נגונים בסער" (הקבוץ המאוחד 1946).

השפה היא ישות דינמית, המשתנה ללא הרף, מגיבה לכל מצב כסיסמוגרף רגיש, ומייצרת אווירה ותודעה. כל אירוע יוצר שפה משלו ומעשיר את שפתנו במילים חדשות, או טוען מילים קיימות במשמעות חדשה. כך מלחמת ההתשה הביאה לעולמנו את המלה הסלמה (אסקלציה) שתפקידה להחליף את המשפט “המצב היום גרוע מאתמול, ומחר יהיה עוד יותר גרוע"

מגפת הקורונה יצרה שפה חדשה, ממש פנדמיה  של מלים. מלים זנוחות כמו מתווה החלו להישמע עד לזרא. מלים מוזרות כמו לתכלל  צצו מאי-שם והשתלטו על השיח. ביטויים ציוריים כמו  אסטרטגיית יציאה, קטיעת שרשרות הדבקה מרחפים באוויר ומתפשטים כמו  הדבקה טיפתית. מי פילל שמקלון צנום יהפוך לכוכב-על בשם מטוש וכולנו נעשה למכורים לריאגנטים? צמד המילים שהיה המפחיד ביותר – מורדם ומונשם, שאחריו הזדנב הביטוי מחלות רקע. הביטוי מעורר הסלידה ביותר, שנולד בימי הקורונה וממשיך ללוות אותנו גם בימים אלה – הצהרת ראש הממשלה.

אינתיפאדת הבודדים  הזניקה את הפועל לנטרל שמשמעותו העמומה משתרעת בין לעצור ולאזוק את המפגע, לבין לרוקן מחסנית אל תוך בטנו, גם אם הוא רק מנופף במספריים.

הכתבים הצבאיים והפליליים מאמצים ביטויים בעגה שהם שומעים ממי שהם מסקרים, והמרואיינים אומרים:  חתרנו למגע, פעילות פחעית,  להסליק,  מידעים,  אמל"ח, שוחרר בתנאים, לתעדף. אנשי הביטחון כבר לא יוצאים מן הרכב, הם פורקים:  "פרקתי מהרכב, חתרתי למגע ונטרלתי אותו"  אומר איש הביטחון בראיון בטלוויזיה, ומשם זולגות המילים אל השפה המדוברת ברחוב, ברדיו ובכל הערוצים. המלים שליח או בא כח בוטלו ובמקומן יש לומר פרוקסי. המילים המכובסות מנסות ללא הצלחה להסתיר את הכוונה האמיתית, לרכך ולערפל את המסר ואת קריאת המציאות. ויש מי שמכוון זאת ומנצל זאת. כך למשל המלה שקמה לתחייה תמרון (שם מיושן לתרגיל צבאי) החליפה לאחרונה את צמד המילים המפחיד כניסה קרקעית. כאשר אני שומע את הביטוי "צ.ה.ל מתמרן", אני רואה בעיני רוחי חיילים צועדים בשלשות ומבצעים תרגילי סדר על מגרש המסדרים בטקס הדלקת המשואות. הביטוי המשונה עוטף עזה התכווץ וכעת די לומר העוטף, לאחר שהניסיון להחדיר את הביטוי עוטף ישראל נחל כשלון. הביטוי ישובי העוטף משתייך לחבורה מכובדת ומאוימת – ישובי קו העימות, ישובי קו התפר, ישובים צמודי גדר. פעם כל אלו נקראו בכינוי הנוסטלגי ישובי ספָר. אולם כל אלו הם בעצם רמייה עצמית, משום שככל שגדל טווח הטילים והרקטות של שכנינו, הולך ומתרחב גם אזור העימות, וכל ארצנו היא אזור ספר. אם וכאשר ימטיר עלינו חיזבאללה את טיליו הכבדים, לאן יפונו תושבי תל אביב? היכן יימצאו אז מרחבים מוגנים? אולם להגדרות אלו משמעות כלכלית כבדת משקל – הן נועדו לתחום, בדיוק של מטר, את האזורים שתושביהם זכאים לפיצוי כספי ולמימון פינויים בעת משבר.

ישנם ביטויים שנועדו להעצים ולהאדיר, כמו למשל בלוני טרור או ראש מערך. ולעומתם ביטויים שמטרתם להקטין ולהמעיט בחשיבות, בראשם הכינוי סבב לעימות צבאי קצר, עימות שבו נהרגים ונפצעים אנשים בשני הצדדים ובתים נהרסים, אך "סבב" נשמע משהו בלתי נמנע שבא וחולף באופן מחזורי, כמו עונות השנה. כמו רעד קל בכנף, כמו ריקוד שכזה, עוד סיבוב ועוד סחרור וזה נגמר, אך יחזור במהרה. נסתובבה עוד ועוד עד אשר נפסיק לרקוד. וכמה נחמדות יש בביטוי נוהל הקש בגג. גם המלה המאוסה יחד נשמעת כעת מזויפת ומאולצת ומסתירה תחתיה זרמי מעמקים המבעבעים ומצפים לפרוץ ולשטוף את הכול.

אסון 7 באוקטובר הבלתי נתפס הביא בעקבותיו גל חדש של מילים וביטויים הנשמעים ללא הרף מכל עבר וכל גל פתוח. בעצב רב ניסיתי לרכז כמה מילות מפתח השגורות בפי כל בימים קשים אלו. מילים איומות כמו משפחות החטופים, טבח, הותר לפרסום… הודעה נמסרה למשפחה. ביטויים תמימים נטענו במשמעות חדשה שכבר תלווה אותם תמיד. כך למשל הביטוי "זאת לא העת" כבר לא יוכל לעולם להשתחרר מן הכוונה הפוליטית הנכלולית שדבקה בו. ואני חושב על מדרג האימה והאומללות הגלומות במילים הללו: נרצחים, נעדרים, חטופים, מפונים.

הנה עוד כמה מילים וביטויים המלווים אותנו בימים קשים אלה:

היום שאחרי  – יש המייחלים לו ויש היראים מפניו ועושים הכל למנוע את בואו. הוא יגיע רק לאחר שתהיה לנו תמונת ניצחון.

עצימוּת – לחימה בעצימות גבוהה/נמוכה. מדוע לא עוצמה? למה עצימות?

זאת לא העת – אחותה החורגת של עדיין לא הבשילו התנאים

עסקה לשחרור חטופים – להתחלחל מן העובדה שמקור הביטוי עסקה בעולם העסקי, סחר-מכר.

הומניטארי – מסדרון הומניטארי, משבר הומניטארי, אסון הומניטארי.

פיר – פירי המנהרות, שערי הגיהינום, מלכודות מוות. אחים להם לרוע – בורות שיגור.

החברה האזרחית – כינוי כולל לאנשים פרטיים וקבוצות שפועלים בהתנדבות היכן שהממשלה מגלה אזלת יד, אדישות והפקרה.

ראש מערך – כינוי לאנשי חמאס שחוסלו ומנהיגינו רוצים שנדע עד כמה היו בכירים: ראשי המערך הימי, האווירי, הנ"ט, התצפיות, המודיעין וכד'

לזכות – הבית מזוכה, או זכאי – ביטוי מוזר בהקשר זה, שמשמעו אין בבית זה מחבלים או מטענים.

קונספציה – עוד משהו שקרס.

כתת כוננות

מגן אנושי

יחד ננצח – ביטוי המסיים כמס שפתיים כל פרסומת בטלוויזיה וברדיו, לאחר שניסו לשכנע אותנו לקנות משהו שאנחנו לא צריכים.

ולא לשכוח אחרי כל פשלה לחדד את הנוהלים.

והנה שירו של נתן אלתרמן (ממנו הסרתי בית אחד) "לאן נוליך את החרפה". מתוך ספר השירים "שמחת עניים" (1941), משיאי יצירתו של אלתרמן.