אנחנו על המפה – הייתי אמור לעטוף את הציטוט לעיל בגרשיים אולם הציטוט המקורי של טל ברודי היה: "אנחנו במפה", עברית של עולה חדש וותיק.

המפות נוטלות את חיינו הרב ממדיים  והופכות אותם לשרטוט דו-ממדי שטוח. תהליך של הפשטה ושיטוח, צמצום והדמיה. כדור הארץ  נפרש והופך בהיטל מרקטור למלבן שטוח. זהו אילוץ הנובע מן הצורך להדפיס את המפות ולהכניסן לספרים לאטלסים, למסך הטלפון הסלולארי. ברשותי אוסף נאה של מפות ארץ ישראל ישנות, וגם מפות שפרסמה מחלקת ההיסטוריה של צ.ה.ל, מפות מפרסומי המנדט הבריטי ומספרים ישנים, אך המפות גדולות והפורמאט של בלוג זה ומגבלת גודל הקבצים אינם מאפשרים לי להעלותן כאן, ולכן אסתפק לצערי במפות קטנות שקל לסרוק.

בהקדמה לספרו של א.י. ברור "הנגב הערבה והר-אדום" (1947) כותב ברור "גיאוגרפיה מרבה להמחיש את תיאוריה בציורים וצילומים, כי גיאוגרפיה נקנית יותר בראיה מאשר בקריאה ושמיעה." ואכן בהתבוננות במפה אפשר לקלוט מידע רב כהרף עין. מפה טופוגרפית, מפה גיאולוגית, מפה מדינית, מפת כבישים, מפת שבילים, מפות מסלולי טיולים, מפות אקלים (מפה סינופטית), מפות תפוצת צמחים ובעלי חיים, מפת הכוכבים, מפה אסטרולוגית. מתי לאחרונה דפדפתם באטלס? 

להלן מפה סינופטית, מפת תפוצת הצומח במדבר יהודה ומפת תפוצת השבלולים במדבר יהודה.

המפות מעידות על ההיסטוריה שלנו – מסעות בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים, חלוקת הארץ בין 12 השבטים, קווי גבול שזזים לאחר כל מלחמה –  מפת החלוקה, קו ירוק, קו סגול, קו כחול. עדות היסטורית שנשמרת עבור הדורות הבאים. כאשר נחתם הסכם השלום עם מצרים התגלע ויכוח היכן עבר הגבול באזור טאבה. מפות רשמיות הוצאו מארכיונים ברחבי העולם וקווי גבול נמדדו במילימטרים לכאן ולכאן. מפות ששרטטו נוסעים וחוקרים שהגיעו לכאן במאה התשע עשרה מספרות לנו היכן היו כאן כפרים שנחרבו, יערות שנגדעו, תרבויות שנכחדו. מראות היכן השתרעה ימת החולה לפני ייבושה, כיצד נראה ים המלח לפני שהחל להתייבש ולהתכווץ. היכן נקבע הגבול בין הבריטים לצרפתים בהסכם סיקס-פיקו. מפות יודעות לספר במבט אחד, ללא מילים, מה היה בעבר, מה היה לפני המלחמה, לפני אסון הטבע, לפני הפלישה, לפני הגירוש. אבל אם הן מנסות לספר מה יהיה – אל תאמינו.

מחבר האטלס הראשון של ארץ-ישראל (בלטינית) היה י. ציגלר בשנת 1532. הנה המפה של ים-המלח מתוך אטלס זה. ים המלח נקרא בשמו היווני-לטיני ים החימר Aspaltis (אספאלט בלשון המקרא חימר). ירושלים בלטינית Aelia (זוכרים את איליה קפיטולינה הרומית?), במפה מופיעים המקומות עין גדי, יריחו, מצדה צוער ומעלה עקרבים. כמו כן מופיעים שמות השבטים שהתנחלו באזור זה – בנימין, ראובן ובעבר הירדן גד.

הנה מפה שכלולה בפרסום של Federation of American Zionists משנת 1918, השנה בה נכבשה הארץ ע"י האנגלים, על הפוטנציאל החקלאי של פלשתינה. שימו לב לחותמת של ועד הצירים לא"י ולהיעדרם של גבולות מדיניים.

מקור: רגב אחר רגב, קק"ל 1981

הספר "ארץ-ישראל – ספר ללמוד ידיעת-הארץ" (לשנת הלמוד השמינית בבתי הספר היסודיים) מאת ד"ר י. פאפוריש, יצא לאור בהוצאת י. צ'צ'יק בחודש מאי 1967. כחודש לאחר הדפסת הספר מטעם משרד החינוך והתרבות – המחלקה להנחלת הלשון ולהשכלה, איבדה מפת גבולות הארץ שלהלן את תוקפה. (במפה זו רצועת עזה היא עדיין חלק ממצרים).

מפות מציעות לנו מסלולי טיולים, מפנות אותנו למקומות יפים ומעניינים, צימרים ומסעדות. שביל ישראל, שביל ירושלים, שביל הגולן. יש מפות שהפכו לאייקון, שמודפסות על ספלים ועטיפות של מחברות כמו מפת קווי הרכבת התחתית של לונדון.

בבית הספר היסודי למדנו על מלחמת העצמאות. למדנו על המבצעים – מבצע נחשון, מבצע בן עמי, מבצע יפתח וכו'. סיפור כל מבצע לווה במפה ובה חיצים שתיארו את תנועת "כוחותינו" ותנועת "כוחות האוייב" באתר הקרב. התקדמות, איגוף, נסיגה, כיבוש, חיצים מפותלים, עבים או דקים בקו רציף או מקווקו, המון חיצים. בהיתי במפות ובחיצים האלה מבלי להבין שמאחורי שמות היישובים והחיצים מסתתרים סיפורי גבורה, חיים שנגדעו, אלמנות, יתמות, נכות, צער התבוסה, שמחת הניצחון.

אחר כך בשיעורי גיאוגרפיה היתה "מפה אילמת", מפה ללא צבעים וללא שמות מקומות ואנו היינו צריכים להשלים את החסר. בשיעורי גיאוגרפיה דפדפנו באטלס לבתי ספר יסודיים של משה ברוור – מפה מדינית, מפה פיסית. כל העולם נפרש לעינינו, כשנהיה גדולים נבקר בכמה מן המקומות האלה ונחזור הביתה עם שוקולד טובלרון. בשיעורי גדנ"ע ואחר כך בצבא למדנו לפענח מפה טופוגרפית עם קווי גובה ונ.צ (נקודות ציון). ואני ראיתי בעיני רוחי את משה רבנו ושרי האלפים מתכננים את המשך המסלול של בני ישראל במדבר סביב שולחן חול.   

לכל מפקד בצבא היה תיק מפות מברזנט עם רצועה לתלייה על הכתף. כשיצא משירות פעיל הפך לפריט אופנתי מבוקש וקיבל את הכינוי "תיק שכל".

הנה כריכת המפה לידיעת המולדת לנער ולעם משנת תש"ו. המפה מסתיימת מעט דרומית לים המלח והנקודה הדרומית ביותר בה היא מצפה רביבים. מפאת גודלה איני יכול להראותה כאן. המהדורה הבאה של המפה נקראה: מפה לידיעת המולדת לתלמיד ולעולה.

לפני שהטלפון הסלולארי ואפליקציות הניווט פרצו לחיינו האנלוגיים, שכן לו לבטח בתא הכפפות של כל מכונית מדריך כרטא לכבישי ישראל. בעזרתו מצאנו את דרכנו (או לא) בכבישים בצמתים ובעיבורי הערים. היום מפות אלה הן פריט לאספנים. אבל השימוש בתוכנות הניווט מייצג ומגלם כמה שינויים מהותיים שעליהם אני מבקש להתעכב מעט.

• בעבר, כאשר השתמשנו במפות-דרכים התייחסנו למסלול כולו, מנקודת היציאה ועד נקודת היעד. הנסיעה ליעד לא מוכר חייבה תכנון מוקדם ובחירת מסלול, לרוב זה שנדמה לנו כקצר ביותר ביחידות של מרחק – קילומטרים. ראינו את התמונה כולה. כעת המסלול נבחר עבורנו ואנו רואים במהלך הנסיעה רק קטע קטן ממנו, על מסך הטלפון או מסך המדיה במכונית. וגם זה מיותר משום שמישהי שקולה בוקע מן המכשיר מצווה עלינו: "בעוד 300 מטרים צא בכיכר ביציאה השנייה ואז הצמד לימין". ואנו מצייתים ללא עוררין ונצמדים.

• המרחק אל היעד איבד מחשיבותו. כעת קובע רק הזמן הדרוש להגיע לשם וכך נבחר המסלול עבורנו ומכריז על זמן ההגעה הצפוי.המרחק בין שני מקומות כבר אינו חשוב, מה שחשוב הוא באיזו מהירות נוכל להגיע ממקום אחד לשני. אנחנו מונים עכשיו שעות ודקות במקום קילומטרים. וזהו בדיוק הזמן לדבר על יחידות של מרחק וזמן בעולמנו וכיצד הן נקבעות, משום שעד כמה שזה נשמע מוזר, יחידות המרחק מוגדרות בימינו באמצעות יחידות של זמן.

מתוך רצון להגדיר יחידות קבועות, מוחלטות, אובייקטיביות ובלתי משתנות של מרחק וזמן, הצמידו בני האדם את היחידות הסטנדרטיות האלה לתופעות אסטרונומיות, משום שחשבו שהן יציבות ותתקיימנה לעד. מושג הזמן ויחידות הזמן נקשרו לתנועות גרמי השמים. גם הצמחים ובעלי החיים מכוונים את השעון הביולוגי הפנימי שלהם על פי סיבוב כדור הארץ, כלומר אורך היום והלילה, מספר שעות האור והחושך ביממה במהלך השנה. וכך, אורכו של מטר אחד הוגדר באופן רשמי כחלק האחד חלקי עשרה מיליון של המרחק הנמתח על פני כדור הארץ בין קו-המשווה לקוטב הצפוני. אך עם התקדמות הטכנולוגיה ושכלול שיטות המדידה, התגלה שהתופעות האסטרונומיות נתונות לשינויים ויש צורך בהסתמכות על אורכי גל אטומיים ותדירויות של קרינה מאטומים ומולקולות. (עכשיו מגיע קטע קשה, מותר לדלג). החל מ-1967 הוגדרה השנייה כזמן שנמשכים  9.192.631.770 פרקי הקרינה, שמציינת את המעבר בין שתי רמות אטומיות בעלות פיצול מזערי, במצב הבסיסי של אטום צסיום 133. ומאז יום חמישי, 20 באוקטובר 1983, מטר אחד מוגדר כמרחק שעושה האור בריק (וואקום) במשך 1/299.792.458 של שנייה. זאת לאחר שבשנות השבעים של המאה העשרים הצליחו, לראשונה בתולדות האנושות, למדוד את מהירות האור בריק ולבטא זאת במטרים לשנייה. בהתבסס על כך מבוטאים המרחקים בין הפלנטות והגלאקסיות ביחידות של שנות אור. (שנת אור היא המרחק אותו עובר האור במשך שנה). כה מוזר שכדי למדוד את אורך המטר משתמשים בשעון ולא בסרגל.

מדריך כרטא לכבישי ישראל – מי שמיפה את כבישי הארץ היה עמנואל האוזמן (1923-2022), חלוץ הקרטוגרפיה הגיאוגרפית-היסטורית- ארכיאולוגית בישראל, מייסד בית ההוצאה לאור "כרטא ירושלים". בשנת 1960 הגה את הרעיון למפות את כבישי ישראל ואתריה אך במקום כנהוג להדפיס  מפת נייר גדולה, מתקפלת, ריכז את כל המידע בספרון "מדריך כרטא לכבישי ישראל" שיצא לאור בשנת 1962. מדריכים דומים יצאו לאור מטעם חברות שונות, למשל חברות הדלק, לצרכי פרסום ושיווק, אך כולם התבססו על מדריכי כרטא. המדריך "ילקוט כבישים" אשר יצא לאור בחסות חברת "פז" בשנת 1978, אך למעשה זהו מדריך כרטא ירושלים, ליווה אותי כמה שנים בנסיעותי הרבות בכבישי הארץ, עד שהתיישן, אך עדיין שמור אצלי.

ברצוני להציג כמה מעמודיו, אשר מדגימים כיצד כל מפה וכל קובץ מפות מייצגים את רוח התקופה, את מה שנקרא "מצבנו הגיאופוליטי", וגם כמובן את רמת מערכת הכבישים שלנו. זה היה העידן ללא נתיבי איילון, ללא מחלפים וללא כביש חוצה ישראל, ודי להזכיר את הפקק האינסופי בצומת גהה, אך אל דאגה – פקק זה עדיין חי וקיים במלוא אונו בנתיב מצפון לדרום גם כיום.

תחילה מפת תל אביב מתוך ילקוט כבישים 1978. האם הייתם מסוגלים לנווט את דרככם לכתובת מסוימת בעזרת מפה זו? שימו לב שנתיבי איילון עדיין לא קיימים.

מאותו מדריך, מפות הערים בית שמש ועזה זו לצד זו. המדריך מציין שבבית שמש 14,000 תושבים (1978). כיום מתגוררים בבית שמש 165,563 תושבים (1.11.2023). גידול פי 12. באשר לעיר עזה, המדריך נוקב במספר 120,000 תושבים. כמה תושבים חיו בעיר בתאריך 6.10.23?  – כמעט מיליון במחוז עזה, כך שקצב גדילת האוכלוסייה בבית שמש גדול יותר פי שניים מאשר בעזה בארבעים השנים האחרונות. וכמה חיים בעיר עזה כיום??

הנה מפת חבל ימית מתוך ילקוט הכבישים. תושבי המקום העדיפו לקרוא למקום פתחת רפיח, או בקיצור הפתחה. החבל פונה באפריל 1982 ונותרה רק המפה.אני הספקתי לעבוד ביישובי החבל כאגרונום.

ועוד מאותו אזור. הנה מפה ענקית (ק.מ 1:50,000) של חבל עזה שפורסמה בשנת 1985 על ידי תושבי גוש קטיף, המציעים לנו נופש, תיירות וטיילות. אני מציג רק את כריכת המפה בשל הטקסט המעניין המופיע על גביה. היום טקסט זה מקבל משמעויות שונות עבור כל קורא. גם השימוש בשם "חבל עזה" ולא "רצועת עזה" הוא בעל משמעות.

במפות הישנות, שקדמו להקמת המדינה, שמות יישובים ונחלים רבים מופיעים בערבית ולידם, עם או בלי סוגריים, השם העברי (נוהג זה נמשך עד שנות החמישים המאוחרות) – ג'מאמה – רוחמה, ברייר – ברור-חיל, מג'דל – אשקלון, ח'לצה – חלוצה, עוג'ה אל חפיר – ניצנה, עראק סוויידאן – נגבה, חולייקאת – חלץ, דייר אל בלח – כפר דרום, דורה – אדוריים, אום רשרש – אילת, ועוד ועוד. (ראו לדוגמה את שמות היישובים במפה של מבצע חמץ בראש הרשומה). הר הוא ג'בל, נחל הוא ואדי, מעין הוא עין, מלחה היא סבחה, באר היא ביר, באר רדודה היא תמילה. תופעה נוספת במפות שקדמו להקמת המדינה – המפה מסתיימת מעט דרומית לים המלח. הנגב הוא טרה אינקוגניטה – ארץ לא נודעת. מה שנמצא דרומית לבאר שבע נקרא "הנגב הרחוק". הנגב והערבה החלו להתגלות ולהתמפות בעקבות סיורי וטיולי הפלמ"ח, שהיו אסורים בפקודת שלטון המנדט הבריטי. וכמובן, לאחר קום המדינה נעלמו מן המפות שמותיהם של מאות כפרים ערביים, בארות וריכוזי בדואים על פי שבטיהם. אחרי מלחמת ששת הימים התרחבו המפות על מנת לכלול את סיני, יהודה ושומרון ורמת הגולן בצורה מפורטת. יישובים חדשים הוקמו, כבישים נסללו, והמפות נדרשו להתעדכן שוב ושוב. במהדורה המעודכנת של לוריא ובנבנישתי לבתי הספר נוסף עוד קו במקרא עם ההסבר: "תחום השטחים המוחזקים". וחברת דלק קראה לנו ב-1970: "סע וטייל ברחבי ישראל" מראש הנקרה ועד עזה, חן יוניס ורפיח. וצירפה את מפת סיני שאצלי מעוררת געגועים.

ולקינוח – מפת אסיה ביידיש, מתוך האנציקלופדיה "אלגעמיינע ענציקלאפעדיע, דובנאוו-פאנד, פאריז 1934"