בשנת 1951 יצא לאור, בהוצאת "מערכות" וצבא הגנה לישראל, הספר "באהלי גדנ"ע".
העורך: (אשר כתב את הטקסטים) ראובן ינאי.
האיורים: יוסי שטרן.
להקליק על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת
בפתח הספר מצויות ברכותיהם של סגן-אלוף עקיבא עצמון – מפקד גדודי הנוער, דוד בן-גוריון – ראש הממשלה ורב-אלוף יגאל ידין – הרמטכ"ל.
הנה הפרק הנקרא "הגדנ"ע לארגון הנוער העולה" :
להקליק על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת
להקליק על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת
והתעריתם בארץ הזאת…
הגדנ"ע הפנה את שלוחותיו גם אל הנוער במעברות ובכפרים הנטושים, במבצע רב-ממדים, שקורא לו מבצע "התערות". נוער זה, שאך מקרוב בא מגלויות חשוכות ונדכאות – זקוק לטפול, להדרכה, למגע יד אוהבת. הגדנ"ע מביא מחזורים-מחזורים של ילדים-עולים אל מחנותיו, מלבישם, רוחצם, מלמדם קרוא-וכתוב, מדריכם בזמר, במחול ובמשחק – ומקל עליהם את התערותם באדמת מכורה.
העמודים הבאים הם כפולה (המובאת כאן בשתי התמונות הבאות) ובמרכזה טקסט עליו חתום ראובן. שימו לב שהטקסט מפוצל בין שתי התמונות שלהלן, הנוסח מובא בהמשך). הציורים של יוסי שטרן מתארים ביקור של ילדי העולים במחנה הגדנ"ע. על פי המתועד באיורים החביבים – ראשית מגלחים את ראשם ("חג הגז"), אחר כך רוחצים אותם ("ללמד בני יהודה…הלכות מים וסבון"). הם עוברים ריסוס ב-די.די.טי. ורק אז הם לומדים קרוא וכתוב וגם לשיר ("שה וגדי, גדי ושה).
הערה: לאחר שמקליקים לפתיחת התמונה, אם הסמן בצורת זכוכית מגדלת וסימן + בתוכה, להקליק שנית על התמונה להגדלה נוספת.
להקליק על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת
להקליק על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת
הטקסט בעמודים אלה מובא כאן כלשונו, ומדבר בעד עצמו:
יום ראשון בבסיס "התערות"
זה כבר לא ראינו אצל מדריכינו התמסרות כזאת, אהבה כזאת – להט ושמחת יצירה. הנה הובאו למחננו למעלה ממאה נערים ונערות מהמעברות. קיבוץ-גלויות, בליל-לשונות – כמעט אבק-אדם. נערים שלא ידעו כיצד מתרחצים, כיצד אוכלים, כיצד יושבים בצותא. רובם לא ידע קרוא וכתוב. נגועים במחלות. מלאי זוהמה.
מסירות, סבלנות אין-קץ ואהבה נפלאה נתגלו מתחת לסגור לבם הנוקשה כביכול של ילידי הארץ. מעינות טמירים של אהבת-אחים שפעו פתע מבין שיחי צבר עוקצניים אלה. מי שלא ראה שמחת העוסקים במלאכה – לא ראה חדות-יצירה מימיו. יכולת לראות באופן מוחשי ביותר מה טיבה של עבודה הנושאת פרי. מדי יום ביומו, מדי שעה בשעה, יכולת להרגיש בשנויים ובתמורות שהתחוללו כאן. עדת טורפים קטנה בבלואי-סחבות – הפכה לחבורת נערים ממושמעת. פלא התחולל לעיניך!
מבצע נוסף הוא מבצע "שיפוץ" . "הבה נביא מאות גדנ"עים אל כפרים נטושים, המיושבים על ידי עולים חדשים, נשפץ את הכפרים, ננקה אותם, נפנה את ההריסות, נבער את הקוצים בשדות."
להקליק על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת
הערות העורך
המונח "כפרים נטושים" מתייחס אל הכפרים הערביים שננטשו במלחמת השחרור ויושבו בעולים חדשים.
הגדנ"ע הוקם בשנת 1940 במסגרת ההגנה. בשנת 1991 פורק פיקוד הגדנ"ע ונטמע בחיל החינוך.
על הגדנ"ע אפשר לקרוא כאן וכאן.
כדאי לקרוא על הצייר והמאייר יוסי שטרן וגם במאמרו של גדעון עפרת
הקליקו על הלינק "תגובות" בשורה שמתחת לזו ע"מ לקרוא תגובות קודמות ולהגיב בעצמכם. ד"ר דרור גרין הוסיף לתגובתו את סרטון המערכון הידוע של א. איינשטיין וא. זוהר בנושא עלייה.
הרשומה הבאה תעסוק ביופיה של האשה, לרגל יום האשה הבינלאומי, החל ב-8 למרץ.
אורי
אורי יקר,
אני מופתע מן ההפתעה שלך.
ההתנשאות על ה'אחר' נובעת מן החשש הטבעי הקיים בכל בני-האדם מפני השונה מהם. במקומות בהם קיימת חרדה גדולה, כמו במדינות הנמצאות במלחמה תמידית, ההתנשאות הופכת לשנאת-זרים ואף לגזענות.
דוגמה משעשעת למה שתיארת כאן אפשר למצוא במערכון של אורי זוהר ואריק איינשטיין על העולים הוותיקים, שתמיד מתנשאים על העולים שקדמו להם:
http://www.youtube.com/watch?v=alp9scMfmjA
נדמה לי שבישראל של היום הדברים הרבה יותר מוקצנים, ובכל דף עיתון או אינטרנט שתפתח תמצא התנשאות ואף שנאה גלויה של מגזרים שונים כלפי מגזרים אחרים (דתיים, לאומיים, מעמדיים, עדתיים וכו').
יום טוב,
דרור
דרור, תודה על תגובתך.
הדהים אותי הסגנון המתנשא, הטפיחה העצמית על השכם. אני מניח שגם היום קיימים הלכי-רוח דומים, אולם התקינות הפוליטית לא תאפשר ביטוי גלוי ובוטה כזה.
אורי
אורי יקר,
אם תקרא מעט טוקבקים, או תקשיב לערוץ הכנסת, תגלה שאין תקינות פוליטית, ושההתנשאות הרבה יותר גסה ואלימה היום.
יום טוב,
דרור
כן. אך מדובר כאן בספר רישמי של צ.ה.ל, עם הקדמות מאת ראש הממשלה והרמטכ"ל.