שמואל גולן / על מחקר אחד בחינוך

קטעים ממאמר מתוך:  השומר הצעיר, י"א ניסן תרצ"ט (31 במארס 1939)

"עם פירסום מחקרו של מ. בריל על "התלמידים המפגרים והנשארים" מתעוררות בעיות חינוך חמורות מאוד. נדהמים הננו עומדים בפני תוצאות המחקר הסטאטיסטי הזה. מעולם לא פיללנו, שיש אחוז גבוה כל-כך של ילדים מפגרים ונחשלים בין תלמידי בתי-הספר שלנו. המספרים קובעים כי 30,4 אחוז של כל תלמידי בתי-הספר העממיים הם מפגרים או נשארים. על גודל האחוז תלמדך ההשוואה עם מיספר התלמידים המפגרים בארצות הברית, המגיע ל-19,7 אחוז. אם אמנם המחקר הוא נכון – והעבודה נושאת אופי של עבודה רצינית – הרי אין אנו רשאים להתעלם ממנו. משום-מה האחוז הגדול הזה? כלום המורים שלנו הם פחות מוכשרים ואינם יודעים את מלאכתם? ספק, אם יש לתלות את הקולר במורים, כי אין להניח, שהנם נופלים ביכולתם ממורים בינוניים בכל מדינה אחרת. אולם עוד יותר קשה לתלות את הקולר בחומר התלמידים. מה קרה פתאום והורע במידה כזאת החומר האנושי של התלמידים? הרי בדרך-כלל הננו רגילים לראותם בממוצע כחומר טוב ומעולה בהשוואה לתלמידי אומות העולם? השאלות האלה אומרות – דרשנו.

רגילים היינו בדרך-כל להניח, כי מספר התלמידים המפגרים גדול הוא אצל עדות המזרח וזקפנו את העובדה המעציבה הזאת על חשבון התנאים החברתיים והכלכליים של עדות אלו; כמו-כן חשבנו על המנטאליות המיוחדת של הילדים, בני עדות המזרח, ועל הקושי הנובע מהצורך בהסתגלות לסביבת תלמידים אחרת, יותר מעולה. אכן מפליאות ומשונות הן גם מבחינה זאת תוצאות המחקר. בין הסיבות, אשר המחבר מונה אותן ומנסה להסביר על ידן את הופעת האחוז הגבוה של תלמידים מפגרים, באות בחשבון סיבות פסיכיות (חוסר יחס רצוי ללימודים, התפתחות שכלית בלתי-מספקת, חוסר הסתגלות פסיכית), סיבות שבסביבה (חוסר השגחה, מצב חומרי רע וכו'), סיבות שבבריאות הגוף, סיבות אדמיניסטרטיביות (?) ואי-ידיעת הלשון. הסיבות האלה חלות, בהבדלים לא גדולים, במידה שווה על ילדי אשכנזים וילדי עדות המזרח. כן הננו קוראים, כי המסיבות הפסיכיות מהוות אצל האשכנזים 60,8 אחוז מכל הסיבות לעומת 54,3 אחוז בעדות המזרח; הסיבות שבסביבה הן 15,0 אחוז אצל האשכנזים לעומת 20,5 אחוז אצל ילדי עדות המזרח (הננו למדים מזה, שגם אצל ילדי האשכנזים רבה היא מידת הפיגור ורבים גורמיה). אחוז התלמידים הנשארים בכיתות בין כלל המפגרים מגיע ל-9,1 ועד 10,6 אחוז; כאן בולט ההפרש בין העדות (7,4 אצל האשכנזים לעומת 18,0 אצל ילדי עדות המזרח).

[…] ואנו למדים גם מתוך המחקר, שמיספר גדול של תלמידים מתיאש מבית-הספר ועוזב אותו בכלל. העובדה שמבין 100 תלמידים אצל בני עדות המזרח גומרים רק 11 את שמונה הכיתות של בית-הספר העממי הנה האשמה כבדה נגד החינוך העברי.

[…] לא ייתכן להשלים עם אחוז גבוה כל-כך של ילדים מפגרים ונחשלים בין ילדי ישראל, שאין לו כל הצדקה אובייקטיבית. אנחנו מצווים להתיצב בפרץ ולאסור מלחמה על התופעות המעציבות האלה. עלינו להניע את כל הכוחות ולהשתמש בכל האמצעים, על מנת לתקן את המעוות הזה ובהקדם. אחד התפקידים הנעלים של בית-הספר הוא להתגייס למלחמה בנגע הכאוב, אשר ממנו פינה ויתד לפגעים סוציאליים כבדים, שסופם להתנקם ביישוב, להנמיך את רמתו האינטלקטואלית, להגדיל את מיספר האנשים מחוסרי ההשכלה האלמנטארית; יתר-על-כן, סכנה נשקפת לנו, שעל-ידי חינוך לקוי בבית-הספר העממי יגדל צבא הילדים המופקרים, העבריינים הצעירים וכו'. מתפקידו של בית-הספר לשמש לגבי רבבות ילדים מעין "חילוף-סביבה" המבריא אותם מפגעי הבית והרחוב; עליו לשמש להם הזדמנות של עליה חברתית ותרבותית. בית-הספר חוטא לתפקידו זה, בהתעלמו מן הבעיה הרצינית הזאת ובהשתמטו ממתן פתרון לה."

משמר-העמק

הערות העורך

בטאון זה יצא לאור 6 חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עם פלישת גרמניה לפולין.

מחבר עבודת המחקר אליה מתייחס המאמר הוא ד"ר משה בריל (1910 – 1943) היה מרצה לפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1943 פרסם יחד עם אהרון קצ'לסקי (קציר) וישעיהו ליבוביץ' ספר בשם "חידושי המדע במלחמה", בו הם טוענים שהניצחון בשדה הקרב מותנה ביכולת המדעית-טכנולוגית של הצדדים הלוחמים ובנכונותם להשתמש בה.

שמואל גולן (מילק גולדשיין) (1901 – 1960) היה איש חינוך ופסיכואנליטיקאי, ממנהיגי תנועת השומר הצעיר, ממייסדי קיבוץ בית אלפא. שמואל גולן היה התיאורטיקן של החינוך המשותף וממייסדי מפעל החינוך בקיבוץ הארצי.

במאמר שלעיל בולטת אי התקינות הפוליטית, בכל הקשור לתלמידים בני עדות המזרח וכן השימוש במושג "מפגרים" שלא היה מוצא את מקומו במאמר חינוכי דהיום.