ברשומה זו מקבץ מעניין ואף מדהים ומוזר בענייני בריאות של היישוב העברי.

א. עודף רופאים בארץ ישראל

בשנת תר”ף (1919 – 1920) הופיע בכתב העת “קונטרס” מאמר מאת שמואל יבנאלי  על החלטת רופאי ארץ ישראל לפנות במנשר אל יהודי הגולה ולהזהיר את הרופאים מביניהם לבל יעלו ארצה בגלל מצב של עודף רופאים בארץ ישראל. להלן סריקת המאמר:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מעיון ברשימה עולה שבארץ היו באותה עת 85 רופאים, פי שניים ממספרם לפני מלחמת העולם הראשונה. מתוכם רק שני רופאים מומחים למחלות אף וגרון ושניים-שלושה למחלות עיניים. בחשבון גס היה בארץ ישראל פחות מרופא אחד לכל 1000 תושבים יהודים, ורופאים מומחים בודדים בלבד. בשנת 2005 היה מספר הרופאים בישראל 32036, אך אם לוקחים בחשבון רק רופאים עד גיל 65 הרי שמספרם היה 25059. בתל אביב יש כיום 4.7 רופאים לכל 1000 נפש ובפריפריה פחות מכך, עד כדי מחצית.

סקירה של כרך כתב העת מאותה שנה מעלה עוד כמה איזכורים מעניינים בנושא הבריאות. למשל – מצבם הבריאותי של התימנים במושבה רחובות:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

דו”ח קופת חולים משנת 1919 (קופת חולים של מפלגת אחדות העבודה) מפרט את המחלות העיקריות שטופלו באותה שנה: “הראשונה מלריה, שחלק גדול ממנה מלריה כרונית, אחריה: אינפלואנציה, ברונכיט, פלרביט, דזינטריה, ריבמטיזם, אפנדיציט, חוסר דם, מחלת הריאה, דלקת הריאה, שחפת, טיפוס איספני.” (כך במקור). אין פלא שהציבור נקרא ליטול כינין:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מחברי הדוח קובלים על כך שאין רופא בהנהלת קופת החולים.

גם ברשימה שמפרסם בית ההבראה בירושלים, למען איסוף תמיכה כספית, מופיעה רשימת המחלות בהן לקו מבריאיו. ראו בתחילת המאמר (שימו לב לפצועי התנפלות הערבים, היתה זו שנת פרעות בירושלים), מסקרנת גם זהותה של ה”מצלמת”:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

וגם כמה פרסומות בנושא הבריאות מאותה שנה:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הגרענת המוזכרת לעיל היא מחלת הטראכומה, הפוגעת בעיניים וגורמת לעיוורון, מחלה שהיתה נפוצה מאוד בארץ ישראל עד שהבריטים פעלו לחיסולה.

ובשנת 1925 הופיעה בעתונות העברית המודעה המסקרנת הזו:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מסתבר שתרופת פלא זו מצוייה עד היום למכירה, ללא מרשם. החומר הפעיל בתכשיר זה הוא  קפסאיצין, המופק מפלפל צ’ילי חריף, כפי שמוסבר בדף המידע הזה. על ממציא התרופה (שפותחה מלכתחילה עבור סוסים) וקורות חייו, אפשר לקרוא כאן.

ב. סודות הריפוי בחמי טבריה

להפתעתי, מצאתי בכמה פרסומות ומאמרי תדמית של חמי טבריה, משנות הארבעים, איזכור על סגולות המרפא של המים במעיינות התרמו-מינרליים שלהם, שאותן מייחס המוסד הוותיק לחומרים רדיואקטיביים. הנה פרסומות ומאמר-תדמית מן השנים 1945, 1946, 1948 אשר הופיעו בספר השנה של אגודת העיתונאים בתל אביב.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ומשנת 1948 – הכרזה על הקמת מכון לטיפול ברדיו-אקטיביות.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הפרסום הראשון הוא כללי מאוד ואילו בשנים הבאות כבר מוזכר הרדיום, כאחראי על התרומה ל”בריאות העם”. הדבר מוזר מאוד ומעורר תהיות אם נתייחס לעובדה שהרדיום בעל פעילות רדיואקטיבית גדולה פי מיליון מאשר האוראניום. בעבר היה נהוג לצפות מחוגים של שעונים בחומר זה, אשר זהר בחושך באור כחלחל (ומכאן שמו), אך מנהג זה הופסק לאחר שהסתבר שכל העובדים בתהליך זה מתו. את הרדיום גילתה מארי קירי (הצליחה לבודד אותו מן הכלוריד), האשה הראשונה  והיחידה עד כה אשר זכתה בשני פרסי נובל (פיזיקה 1903, כימיה על גילוי הרדיום 1911). הרדיום אף הביא למותה של החוקרת הדגולה, אשר לא היתה מודעת להשפעה ההרסנית של הקרינה.

גם בפרסומת של חמי טבריה ב”לוח הארץ” משנת 1954, עדיין מתגאה החברה על היותם של המים רדיואקטיביים:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בפרסומים עדכניים של חמי טבריה לא מופיעה עובדת נוכחות חומרים רדיואקטיביים במעיינותיהם, אך אני תמה – כיצד הם נעלמו משם לאחר שנמצא שרמתם היא השניה בעולם???