121 – קטני עולם

לאור המצב (כך מתחילים כעת כל המסרונים המתחמקים המגיעים מהבנקים ומקופת חולים), מכל השמות של חג הפסח (חג המצות, חג האביב, חג הפסח, חג החירות, חג הגאולה) בחרתי להתייחס לחג זה רק כאל חג האביב. פסח? מי יודע על מי יפסח הדבר הזה… חירות? – נו באמת…

הפעילות בטבע בשיאה כעת. לבלוב ופריחה, האבקה והפריה, חנטה והבשלה. הריחות המשגעים חודרים  אפילו מבעד למסכה תלת-שכבתית מתוצרת סין. לפרחים ולחרקים אין מחסור בריאגנטים, והם עושים אהבה כאילו אין הנחיות ריחוק חברתי.

הנהלת האתר התכנסה בזום בתוך הטלפון שלי והחליטה פה אחד להציג את נפלאות האביב בצילומים שייעשו ברדיוס מאה מטר מהבית, כמנהג המקום בימים אלה. אחד מנערי הקריאייטיב שכח ללחוץ על mute ומלמל שהנושא הזה מאולץ ומנצל את המצב. האיש הורחק מיד מן המסך, ותוך ניצול מחפיר של תקנות לשעת חירום נשלח לחל”ת (ראשי תיבות: חיים ללא תקווה). ואז שמעתי מישהו צועק בקול ניחר שכל ההגבלות מונעות משיקולים פוליטיים והבנתי שנקלעתי בטעות לזום של וועדת הכנסת למאבק בקורונה. לפיכך  יצאתי לקיבוץ גבעת ברנר, הסמוך למקום מגוריי, כדי לרכוש מזון כמובן. שם מדדתי מאה מטר מבתי החברים, אל השדות המוריקים וגבעות הכורכר הפורחות, ומצאתי את קטני העולם, שבזכותם העולם קיים. ויש אפילו גושפנקה לכך: הנה שירו של שאול טשרניחובסקי, “העולם בזכותו של מי קים?”, המוקיר כבוד ליצורים הקטנטנים בעולמנו – קטני העולם שבזכותם העולם קיים. כוונתו של טשרניחובסקי לא רק לגודלם הפיזי של היצורים, אלא לחשיבותם בעינינו, ברוח הקטע ממשלי פרק ל’ המובא בסוף הרשומה. הסופר ס. יזהר כינה אותם “זוטי ארץ“. השיר לקוח מספר שיריו האחרון של טשרניחובסקי, “כוכבי-שמים רחוקים” אשר יצא לאור בשנת 1944, שנה לאחר מותו.

אפשר להאזין לצוות הווי פיקוד מרכז והזמרת רוחמה רז מבצעים את השיר על פי לחן של נעמי שמר.

הנה מבחר קטן של קטני עולם, מבחר אביבי ועכשווי:

השבלולים מתחילים “להוריד הילוך” לקראת הקיץ היבש והחם, העלול להפוך אותם לקבוצת סיכון. הנה שבלולון מצוי על שיבולת של שעורת התבור.

כדי לשמור על עצמם בימי היובש, הם נצמדים לגבעול או למשטח כלשהו, מפרישים קרום סידני האוטם את פתח הקונכית ונקרא חֶתֶם, וגוזרים על עצמם בידוד למשך כל ימי הקיץ. מנגנון נוסף בו נוקטים השבלולים הוא קיוט – הורדת רמת הפעילות והמטבוליזם. בהשאלה, אפשר לומר שבמצב זה השבלול מונשם ומורדם. פתיל דקיק מוביל מנקב בחתם אל ריאתו של השבלול המצטנף בעומק הקונכית. פתיל זה משמש גם כהיגרומטר – מד לחות, בעזרתו יודע השבלול מתי העת לצאת מתרדמה, כלומר לתכנן את איסטרטגיית היציאה. זאת בהנחה שאינו סובל ממחלות רקע.

בצילום זה הצטרף לחבורה גם דרחול השיח הלבן.

הנה לקט של שבלולי יבשה בצילום קבוצתי מבויים: אפשר לפגוש כאן גם את שבלול השדה, את קדמום יהודה ואת שבלול הגנה.

ולעומתם, חילזון ימי, מן הים התיכון – טבורית סתומה. נאסף בימים טובים יותר בחוף פלמחים.

בניגוד לתדמיתם כרכיכות “פשוטות”, השבלולים והחלזונות הם יצורים מענינים בעלי מנגנונים ואברי-גוף מתוחכמים. אולי ארחיב עליהם בהזדמנות אחרת.

הצמח כלך מצוי ממשפחת הסוככיים הוא מן האחרונים לפרוח בסוף האביב. הוא מצמיח עמוד פריחה גבוה, עד למעלה משני מטרים, ועליו התפרחות בצהוב לימוני בוהק.

הצמח רעיל מאוד (אכילת כמות קטנה עלולה לגרום למוות) לאדם ולבעלי חיים, אך חרקים רבים פוקדים את פרחיו בשקיקה. הנה כמה מהם, כפי שצולמו אתמול:

החיפושית נחושתנית הקוצים, משתייכת לזבליות הפרחים. מודל 2020 בצבע מטאלי:

הנה הפשפש תריסית מנוקדת. השם תריסית הוענק להם על שם צורת גוום כתריס=מגן של לוחם מימי הביניים. הפשפשים הם בעלי גלגול חסר, כלומר, אין להם שלב של גולם, והדרגות הצעירות (נימפות) נבדלות מהבוגרים בכך שכנפיהן בשלבי גדילה שונים.

גם דבורת הדבש באה לבקר ולאסוף אבקה וצוף. שימו לב לאבקה הנאספת על רגליה.

ולמה לקפח את הזבובים?

עוד חבר במשפחת הסוככיים הוא גזר קיפח (קיפח = גבוה) שעכשיו משלים את התפתחות הסוכך הענק שלו. הנה שלושה שלבים בהתפתחות התפרחת: צעיר-ירוק, שלב ביניים-וורדרד, השלב הסופי – לבן. במרכז הסוכך כמה פרחים כהים היוצרים כתם בולט. הבוטניקאים משערים שכתם זה מדמה זבוב או חיפושית ונועד למשוך את בני מינו להצטרף לחגיגה.

בפרחיו של מרור הגינות בגינתי (אפרופו פסח מצה ומרור), מצאתי את העכביש יפרוחית. סוג זה של עכבישים נקרא סרטביש, מילה המורכבת מן המילים סרטן ועכביש, זאת בשל צורתו. הסרטביש לא טווה רשת קורים אלא אורב לטרפו בתוך הפרח ומזנק עליו. לשם כך הוא יודע להחליף את צבעיו בהתאם לפרח בו הוא נמצא.

אנו נמצאים כבר בשלהי האביב והצמחים מזדרזים לחנוט וליצור פירות וזרעים. הנה תרמילי הפירות של הצמח ממשפחת המצליבים איסטיס – אני קורא לצילום זה “ירוק על ירוק”.

גם הדגן שבולת שועל מבשיל ומתייבש וזרעיו נופלים אל הקרקע. מן הזנים התרבותיים מכינים גרנולה ושבבים המיוצרים בשיטות שונות לשם הכנת דייסה (למשל המותג קוואקר). שבולת שועל אינה מכילה גלוטן. בצילום הראשון הצמח עדיין ירוק ומארח את ידידנו השבלולון, בצילום השני בו הצמח יבש, אפשר לראות את חלקי השיבולית, הגלומות, המלענים והמוצים.

לא נותר לי אלא לאחל לכולם חג שמח ובריאות שלמה.

לסיום בחרתי בתמונת החיפושית התלויה על בלימה על פרח השום. סמל למצב שאינו ברור ואינו בטוח, אך אפשר גם להעלות חיוך ולקוות לטוב.

אז איפה אתם בליל הסגר?

תוספתא,

אם בקטני עולם עסקינן, משלי כבר אמר (פרק ל)

כד  אַרְבָּעָה הֵם, קְטַנֵּי-אָרֶץ;    וְהֵמָּה, חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.
כה  הַנְּמָלִים, עַם לֹא-עָז;    וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם.
כו  שְׁפַנִּים, עַם לֹא-עָצוּם;    וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.
כז  מֶלֶךְ, אֵין לָאַרְבֶּה;    וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ.
כח  שְׂמָמִית, בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ;    וְהִיא, בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

(תודה לאשר יובל).

66. פסח, מודדים ומצליף

רשומה זו מוקדשת לחג הפסח.

ראשית, כבכל חג – מתוך הספר שבילים, סדרת מקראות ללימוד הספרות והלשון לכתות ו’-ח’, מאת זלמן אריאל ונתן פרסקי, הוצאת מסדה, תשכ”ח. ציור מאת ה. הכטקופף:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הפעם אני מביא מאוצרות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים (תודתי לענת בנין).

א. מתוך שתי הגדות אשר נכתבו, צויירו והודפסו בפלוגת מודדי השדה הארצישראלית 524 של הוד מלכותה – (ובשמה הפחות רשמי: המודדים 524) – יחידת עילית של יהודים מארץ ישראל אשר גויסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ועסקו במדידות ומיפוי במסגרת חיל ההנדסה המלכותי הבריטי במצרים, איטליה וארצות נוספות. פרטים נוספים על אודות בחורינו המצוינים ראו למטה ב-הערות העורך.

שתי ההגדות נוצרו באיטליה, בסוף המלחמה ולאחריה, בשנים 1945-1946. מאחר והחיילים עסקו בגרפיקה ובדפוס, הפיקו הגדות מאויירות בכשרון רב. הטקסטים משלבים את הנוסח המסורתי עם פרטים מהווי היחידה (כולל מושגים צבאיים באנגלית) וביטויים באידיש מבית אבא. והכל בחוש הומור. הנה טעימה קלה משתי ההגדות:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

תחילה תפריט ארוחת ליל הסדר. שימו לב גם להערות הקטנות אשר בשולי התפריט, אשר מקנות משמעות חדשה למצוות פסח, בהתאמה למציאות ביחידה:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

תפריט נוסף מופיע באידיש, ובו מיטב המאכלים של האם היהודייה, בעדות מסויימות:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

לטובת אלו שהאידיש אינה שגורה בפיהם, תרגום חופשי: מנה ראשונה: ביצה קשה, סרדינים אורגינאליים מפורטוגל ושאר ירקות. דגים: געפילטע פיש כמו אצל אמא בבית. מרק: מרק חם עם כופתות (קניידלעך) של פסח. בשר ותוספות: שור הבר צלוי (רק לצדיקים ולבעלי תשובה) עם תפוא”ד מטוגנים וירוקים שונים. לפתן: מרק פירות (קומפוט) וגלידה. קינוח הסעודה: עוגת טורט ביתית של יום-טוב, כשרה לפסח אפילו למהדרין עם קפה שחור טעים.

עוד בענייני אוכל: שיר הלל לטבחי היחידה, ושיר שנועד להנעים את ההמתנה לקניידלך: (פרומושן וסטרייפס – קידום וסרטי-דרגות. אג-פאודר – אבקת ביצים. בולי-ביף – מה שאצלנו נקרא “לוף”).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

טקסט המבטא את שהותם של החיילים באיטליה:

Pesach-8

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקרדיטים לסיום ההגדה:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ב. המצליף

המצליף היה שמה של חוברת סאטירית, אשר נוצרה ונערכה בידי זאב אשור, שהקים (יחד עם רחל ינאית בן-צבי) את הדפוס הקואופרטיבי “אחדות” ואת ההוצאה לאור אחדות. פרופ’ דן שכטמן, חתן פרס נובל, הוא נכדו של זאב אשור. זאב היה מנהיג פועלים (ארגן את שביתת הפועלים הראשונה בישראל) בעל המצאות בתחום הדפוס ומחבר כמה ספרים בתחום זה.

חמש חוברות “המצליף” בלבד יצאו לאור בין פורים תר”ף לבין פורים תרפ”ב. בחוברות כתבו טובי הכותבים בעילום שם. להלן טעימה מתוך החוברת אשר יצאה לכבוד פסח תרפ”א (1921).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

בטקסט זה, המבוסס על נוסח ההגדה לפסח, מוזכרים רבים מראשי היישוב. אני מזמינכם לזהות את הדמויות הנזכרות.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

אנשי יחידת המודדים 524 אספו מידע רב על היחידה, ראיינו את חבריה ואף פרסמו את זכרונותיהם בשני ספרים. מידע מקיף ומרתק אודות היחידה ופעולותיה בזמן המלחמה אפשר למצוא כאן. האישור להקמת יחידות יהודיות לוחמות במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה התקבל רק בשנת 1943. חטיבה יהודית לוחמת (חי”ל) המוכרת בשם הבריגדה היהודית, הוקמה רק לקראת סוף המלחמה.

פלוגות המיפוי היו חלק מחיל ההנדסה המלכותי. תפקידן היה מדידות ומיפוי זירות הלחימה השונות, לשם איתור מקומות אפשריים לנחיתת כוחות מן הים, הכשרת דרכי גישה ושדות תעופה והקמת גשרים. בעקבות מפלות שנחל הצבא הבריטי בכרתים ובמדבר המערבי, בהן נלקחו בשבי שתי פלוגות מיפוי, פנה הצבא הבריטי אל הסוכנות היהודית בארץ ישראל בבקשה לגייס בעלי מקצוע (מתחומי הנדסה, אדריכלות, מדידות, שרטוט ודפוס) לשם הקמת פלוגת מודדים מקצועית. הפלוגה התקבצה בשנת 1942 במצרים, במערות טורא, בין קהיר וחלואן (מערות מהן נחצבו האבנים לבניית הפירמידות), לשם הכשרה צבאית. בשל הישגיה המקצועיים, היתה היחידה היהודית צמודה למפקדה העליונה של צבאות בנות הברית והכינה מפות, פיענוחי תצלומי אוויר ומדידות בתנאי שדה. היחידה פעלה במצרים, סוריה, לבנון, האי רודוס, בעיקר בהכנת מפות מטרה עבור חיל האוויר המלכותי. בשנת 1944 הועברה הפלוגה על כל ציודה לאיטליה והקימה את בסיסה במנזר עתיק ליד העיר סיינה. בתום המלחמה פעלו חיילי היחידה בעזרה לפליטים היהודים, ניצולי השואה במחנות העקורים.

חברי פלוגת המודדים הקימו את מושב כפר מונש שבעמק חפר, מתוך כוונה לנצל את כישוריהם בהקמת בית דפוס. יוצאי היחידה הפכו למקימי וראשי מחלקת המדידות הממשלתית ויחידות המיפוי של צ.ה.ל. רבים מהם השתלבו בצמרת האקדמיה ובעולם העסקים (נזכיר את ארנסט יפה, מנכ”ל בנק לאומי).

על זאב אשור אפשר לקרוא גם באנציקלופדיית האישים של דוד תדהר (לינק לעמוד הבא).