לוח החייל היהודי לשנת תש”ב הוא ספרון קטן ( 9 ס”מ על 14 ס”מ) שיצא לאור על-ידי הועד הארצי למען החייל היהודי, עבור החיילים מארץ ישראל אשר התנדבו לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (בתחילה חיל החפרים ומאוחר יותר הבריגדה היהודית – ראה הערות העורך למטה).
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת
על הברכה לחייל היהודי בראש הספרון חתומים משה שרתוק (שרת) ויצחק בן צבי
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת
בראשית הספר מופיע ההמנון הלאומי “התקוה” בנוסחו הישן (ראה בית שני) עם נוסח מתוקן לאלו השרים את ההמנון בארץ ישראל. מאחר והחיילים היהודים שרתו בצבאו של הוד מלכותו ג’ורג’ השישי, מופיע בצמוד לתקווה גם ההמנון האנגלי (God Save The King):
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת
הספרון מכיל, מלבד לוח שנה וקטעים מן המקורות הקשורים לחגי ישראל, גם קטעי פרוזה ושירה, מאמרים קצרים על הציונות ועל מנהיגי הציונות ואישים בולטים בעם היהודי, סיפורם של יישובים בארץ ישראל. יפים במיוחד הם הקטעים הפיוטיים על חודשי השנה העברית, שנכתבו ע”י יעקב שטיינברג וזרובבל. בפרק “פרקי הלכות לחייל ולטירון” מופיע מידע שמושי על חלקי הרובה (לי אנפילד) והרימון, ניווט, עזרה ראשונה, ומילון עברי אנגלי למונחים צבאיים. בסוף פרק זה מפורטים חמישים ותשעה כללי משמעת והיגיינה, על פיהם צריך החייל לנהוג כדי לשמור על בריאותו ותיפקודו התקין. כללים אלה נלקחו מתוך מדריך לחייל האוסטרלי, נערכו ותורגמו לעברית:
“אלו הדברים שעל החייל לדעתם:
שאלת כבוד היא לחייל להיות בריא, נכון, דרוך ובעל יכולת ללחום ולנוע באופן הטוב ביותר. חייל אשר סובל וחולה עקב הזנחתו, הנו סכנה, מכשול וטורח לחבריו.
כל חייל ישים אל לבו את הדברים הבאים:
1. התגלח מדי בוקר ובוקר.
2. כלית את מלאכתך – התקלח. הקפד במיוחד על נקיון בית-השחי, החומש (בין הרגלים), כפות הרגלים ובין אצבעותיהן.
3. תהא תספורת שער ראשך קצרה תמיד.
4. גזוז את צפרני אצבעות ידיך במעוגל – ואצבעות הרגל במרובע.
5. לבש גרבים נקיות מדי יום ביומו. אם אין הדבר בידך לעשות זאת – החלף את הגרבים מרגל לרגל או שתהפוך אותן לצד השני.
6. שמור על נקיון הלבוש, המגבות, הממחטות ושאר כלי הלבן. כבסם במועדים קבועים במים פושרים ובסבון פשוט.
7. תהיינה נעליך נוחות ומתאימות סביב הקרסול ובסוליה; עליהן להיות רחבות ונוחות כדי נעילה על גבי גרב עבה, צחצח אותן בקביעות ומרח במשחה ותהיינה נוחות להליכה, גם תארכנה ימים ולא תחדור בעדן הרטיבות.
8. אורר שמיכותיך ויצועך בשמש מדי יום ביומו, אם לא מן הנמנע הוא.
9. אם אין לך מזרון לשכב עליו, והיו מספר השמיכות שתפרוש מתחתיך כמספר השמיכות אשר תתכס בם ממעל. אם גדול הקור – צנוף כל שמיכה סביב גופך וקפלנה מתחת רגליך ותהיה לך האחת חלף שתים וחמותָ.
10. החזק כל צרכי מזון המצויים באוהל או בצריף בכסוי, כדי להרחיק את הזבובים מהם. הזבובים נמנים על מעבירי המחלות המזיקות ביותר ורבה סכנתם לבריאות כי מנגעים הם כל מזון אשר ינוחו עליו.
11. אל תזרוק ניירות, שיירי סיגריות וגפרורים או כל אשפה שהיא באוהל, בצריף או בגבולות המחנה.
12. למד בלי דחוי את ארחות המחנה, את מקום בתי-הכסא, האשפתות והמקלחות, מקומות הרחצה ובורות השופכין.
13. שנן לך את מועדי המפקדים ומקומם, הטה אוזן לקריאות החצוצרה ודע את פירושן.
14. הקשב יפה, שים אל לבך, וזכור את כל הדברים אשר הוקראו בפקודות היום.
15. היה נקי בהליכותיך, אל תשתין על האדמה אלא במקום אשר נועד לכך בבתי הכסא. הרגלי רישול וחוסר-נקיון נושאים בקרבם סכנה רבה לאנשים במחנה, באם לא ינהגו חומרה בדבר זה.
16. היה מתאפק ושליט על עצמך בכל הנוגע לעניני-מין. לטובתך אתה היה טהור. רחק מן הזונה ותשמר גם מזוועות מחלות-המין, כגון גנריאה ועגבת (סיפיליס).
17. צבא מוכרח לקיים את המשמעת כדי למלא את שליחותו. לכן מלא את כל הפקודות ברצון ודיקנות. כל עבירה נרשמת כנגדך ונשמרת בספר. בתלונות יש לפנות למפקדך הישר.
18. המנע מלעורר טרוניות, לפנות בתלונות של מה בכך, ולהשיח צרותיך בצבור או מעל דפי העתונות. דברים אלה נותנים לשמצה את יחידתך והם פרץ במשמעת.
19. בהיותך במחנה ובשרותך בשדה למד תמיד והשתלם למען תעלה בדרגתך. כל חבר יודע משהו יותר ממך, ובכן למד מכולם.
20. בצאתך לחופש אל תבייש את מדיך ולעולם תשוב למחנה בטרם תם החופש.
21. אל תתרשל לכתוב הביתה.
22. אל תפרוק עול ואל “תתחלה”, כי בעשותך זאת – מעמסה נוספת חלה על חבריך ותוצאות קשות אולי יגיעוך.
23. מלאכות “שחורות” הכרחיות הן. עשה אותן, איפוא, מתוך רוח בדוחה והיטב.
24. זקיפים, מזקפים ומשטרה צבאית יש להם תפקיד לבצע ואל לך לרטון עליהם בעשותם זאת.
25. אל תבזבז אוכל או מים.
26. לא כל החכמה נחה בקדקוד שמתחת לכובעך. לאט לך, איפוא בבקורת אחרים.
27. אם מסופק הנך – שאל, זו היא הדרך הטובה ביותר ללמוד.
28. הריעות זהו נכס אין ערוך לו; היה ראוי לאהבת חבריך.
29. נוח בעת המנוחה אשר יש לך. אינך יודע מה ילד יום.
30. תשומת לב מעטה ליתדות האוהל ולתיעול סביבו, תמנע ממך אי-נעימות בשעת סערה וביחוד בלילה.
31. הצדע לקציניך. אל תאמר: “האוסטרלים אינם מצדיעים”. החייל האוסטרלי המסור מצדיע תמיד. לא עצמאות אתה מגלה כשאתה נמנע מלהצדיע. רק בטלנות היא.
32. לבש את מדיך כהלכה. נקיים יהיו ומסודרים. אל תמלא את כיסיך יתר על המידה. האמתחת והילקוט הם שנועדו לכך.
33. אם המעיל-הארוך (Great coat) עליך, מן הראוי שיהא מכופתר. זה מעצב לך צורת חייל ובחור כהלכה.
34. טוב תעשה אם תדע לשחות, לרכב על סוס או לנהוג במכונית. אולם בראש וראשונה למד לירות כהלכה, בדיקנות ובמהירות.
35. תרגילי הסדר נחוצים הם, גם אם היו לטורח עליך. הם מלמדים אותך לפעול אוטומטית ובלי שהיות, נוכח קשיים.
36. אל תצפין בחובך מחלה, כי אתה עלול לנגע בה את חבריך. הודע עליה מיד לקצין הרפואי.
37. זכור כי ידידיך הטובים ביותר הם קציניך וסמליך. אפשר להם לידע הכל אודותיך. הם מוכנים תמיד לבוא לעזרתך.
38. עשה כל תפקיד המוטל עליך כהלכה. כשהנך זקיף, זכור שחיילי יחידות אחרות שופטים את יחידתך ע”י הופעתך.
39. צבאיות אומרת שיתוף. עזור לחבריך בכל אשר תוכל ונעזרת גם אתה.
40. סמוך על כך שמפקדים יודעים ומבינים יותר ממך. לא תמיד יש בידם להסביר את כוונתם. אבל כל דבר שהם עושים. מטרתו מסויימת.
41. סמן את חפציך כהלכה בשמך, מספרך ושם יחידתך. אתה חייב בשמירתם. אבדות תנוכינה משכרך. ל”סחוב” מחפצי חבר תועבה היא. זוהי עבירה צבאית חמורה.
42. יהא ציודך וחגורך מסודרים תמיד, יתכן שחייך תלויים בזאת. ביחוד שים לב לרובך.
43. כלית מלאכתך – השב את המכשירים למקומם. ע”י כך תמנע את לכתם לאבוד. ויותר מזה, נקל יהיה למצאם בחשכה או בעת הדחק.
44. אל תאכל יותר ממנתך. אם חברך נעדר בעת הארוחה, ראה שמנתו תשמר.
45. היה ישר בהליכותיך.
46. שמור את מהלומותיך וקצפך בשביל האויב.
47. לעולם לא תאכל את מנת הברזל לשעת דחק בלי הוראה. ואם מבודד הנך – רק בלית ברירה.
48. הקלפים – לפתחם רובצת חטאת.
49. היה עניו ואל תתפאר. המקשיב הוא הנבון. אל תרבה להג, ויפה שתיקה לחכמים.
50. אכול כשהנך רעב, לעס את מזונך בטרם תבלענו.
51. הזנחה בטפול בפה או בגרון יכולה להיות סבה לשגרון או דלקת הפרקים. ריח רע הנודף מהפה – מרחיק לעתים חבר. נקה את שיניך והקפד על בריאותן.
52. עשה את צרכיך אחת ליממה וזכור כי עצירות יכולה להיות ראשית מחלה.
53. אם בידך להמנע משתית משקאות חריפים ועשון – מה טוב. על כל פנים הזהר מהפרזה, כי את בריאותך אתה קובע.
54. ללב ולשרירים דרוש תרגול יוםיומי, שאם לא כן סופם להתדלדל ולסכן את בריאותך.
55. המנע מלהתהלך גלוי ראש בארצות החמות.
56. תלה את לוחית הזהות על צוארך. עשה למענך ולמען הקשורים אליך (שמא תפצע או תמות בקרב).
57. אל תחזיק את ידיך בכיסים. החייל העושה זאת מראהו מרושל ובטלני.
58. האחיות הרחמניות עמלות להחזיר לחיילים הפצועים והחולים את שלומם. השמע להוראותיהן ולעצותיהן. כבד אותן כשם שהיית רוצה שיכבדו את אמך ואחותך.
59. ולבסוף החזק את הלוח הזה בכיס החזה השמאלי והשתמש בו בקביעות.
פרקי הלכות לחייל ולטירון הוכנו וסודרו על-ידי הוצאת “לנוטר” בשביל לוח החייל ולה תודת הועד הארצי.”
הערות העורך
לוח החייל היהודי מכיל גם קטעי פרוזה פיוטיים ויפהפיים, אותם אפרסם במועדים אחרים. הועד הארצי למען החייל היהודי הוקם בראשית אוקטובר 1940 לפי החלטת הסוכנות היהודית והועד הלאומי, לשם טפול בחיילים אשר התנדבו לשירות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובמשפחותיהם. (עם קום המדינה הפך גוף זה ל”ועד למען החייל”). בשנה זו החל גיוס של יהודים וערבים מארץ ישראל לצבא הבריטי. בשלב הראשון היתה זו התנדבות אישית של כל חייל, ללא הסכמה ותמיכה של מוסדות השלטון העברי, אשר העדיפו הקמת יחידות של יהודים בלבד. החיילים גוייסו לחיל החפרים של הצבא הבריטי ועסקו בחפירת תעלות וביצורים בחזיתות שונות. כ-1400 מהם נפלו בשבי הגרמנים עם כבוש יוון ב-1941 ונשלחו למחנות עבודה בכפייה בגרמניה. (על אף שזוהו כיהודים, מדי הצבא הבריטי והצלב האדום הגנו עליהם מפני שליחה אל מחנות הריכוז). רק בשנת 1944 הסכימו הבריטים להקים יחידות בעלות צביון יהודי והוקמה הבריגדה היהודית.
