53. הָעָוַרְנִים (1935)

עם בואם של העגורים לחרוף באגַמון החולה, מגיעה לשיאה עונת התיירות שם. השבוע מתקיים במקום פסטיבל הצפרות הבינלאומי הרביעי בעמק החולה. כדאי להזכר מה היה בעמק החולה לפני שיובשו האגם והביצות. הייבוש הכחיד לא רק ערכי טבע רבים – מגוון עצום של צמחים ובעלי חיים, חלקם נדירים וייחודיים לנישה אקולוגית זו – אלא אף תרבות אנושית ייחודית שהתקיימה במקום במשך שנים רבות: שבט הע'וארנה. ברשומה מס' 51 "בחיק הגליל, ארץ ירדן וחרמונים" פגשנו את אריה צחור, אשר הנציח בציוריו את ציפורי אגם החולה בטרם יובש. וגם נרמז, באחת מרשימותיו של נחום זכאי, גורלם של מפוני שני כפרים מאזור החולה.   תיאור מהימן ומדוייק, המנציח את אורח חייהם של אנשים אלה בשנות השלושים של המאה הקודמת, מצוי בספרו של ד"ר נתן שלם, משנת 1935 "עמק החולה", ספר בסדרת הספרים המצוינים " ספרית ארץ ישראל של הקרן הקיימת לישראל" בהוצאת אמנות.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

נתן שלם מתאר מסע של כעין משלחת מחקר בארץ לא נודעת לעמק החולה, אותה הוא מכנה בהקדמה לספרו "נפת פלאים רבת-גונים". את עמיתיו למשלחת הוא מכנה: הטבעוני, הרופא, ההיסטוריון, הארכיאולוג והמהנדס. הטבעוני הוא הביולוג, איש הטבע, והרופא הוא ד"ר מֵר, חוקר ומרפא המלריה מראש פינה. בחרתי להביא מן הספר חלק מן הכתוב על אנשי הע'וארנה – הָעָוַרְנִים. מספרם של אלה הגיע בשנות השלושים של המאה הקודמת לכ-16,000 איש, אשר חיו ב-24 כפרים (ראה פרטים בהמשך).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ים סמכו הוא שמו התלמודי של אגם החולה. מצפון לאגם הרדוד משתרעת הביצה, שטח מוצף אשר שטחו השתנה בהתאם לכמות הגשמים מידי שנה. שימו לב למיעוט הישובים היהודיים  (אילת השחר, משמר הירדן, יסוּד המעלה, תל חי, כפר גלעדי. ומצפון להם מטולה). המפה והטקסט קודמים כנראה להקמת חולתה ב-1934.

הכפר העוארני הראשון בו מבקרת המשלחת הוא אל חלצה (או חלסה) שעל אדמותיו קמה בשנת 1949 המעברה שהפכה לעיר קריית שמונה. (שימו לב לריבוי הפעלים ושמות העצם הנגזרים מן השרש ח.צ.ל וקשורים לתעשיית המחצלות מצמחי הגמא).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מחבר הספר מוסר פרטים על גודלה של אוכלוסיית עמק החולה מפי אנשי המקום, ומאמת זאת עם נתוני מפקד ממשלתי שנעשה בשנת 1931:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מספרם של היהודים 370 נפש מתוך 13515 תושבי העמק.

בעודם שטים על גבי אלומות של קנים, כלי התחבורה המקובל באגם, ומתרשמים מיפעתו של הטבע ושפע המים, הצמחים ובעלי החיים, עולה בשיחה נושא ייבוש האגם. הרופא, ד"ר מֵר מביע דעה שאינה מקובלת באותו זמן:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

נבואתו של ד"ר מר התקיימה במלואה, ואכן הוקם במקום "פרק נציונלי" – גן לאומי, האמור לייצג את אגם החולה האבוד. היה זה ד"ר מר עצמו אשר הביא לאזור את ה-DDT, אשר פותח בשנות מלחמת העולם השנייה, הדביר לחלוטין את היתושים ומיגר את המלריה, לפני שייובש האגם. מי שתולה במלריה את אחת הסיבות שהצדיקו את ייבוש החולה – טועה ומטעה.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

ספרית ארץ ישראל של הקרן הקיימת (נקראה גם "לנֹער – ספרית ארץ ישראל) כללה ספרים משובחים שנכתבו על-ידי טובי הכותבים, אנשי ספרות ומדענים. החוברת הראשונה יצאה בשנת 1928 ונושאה היה נס ציונה. כתב אותה ש. בן-ציון ואייר בנו – נחום גוטמן. החוברות שנכרכו לספרים יצאו לאור בהוצאת אמנות האיכותית (של שושנה פרסיץ) אשר הקפידה לנקד את כל הספרים, לילדים ולמבוגרים.

ד"ר נתן שלם, יליד סלוניקי, היה דמות מיוחדת בקהילת המדענים שהיו פה לפני קום המדינה. על תחומי הענין והמחקר שלו, על אגודת המשוטטים שהקים ועל מאבקיו להתקבל לאוניברסיטה העברית (ללא הצלחה) אפשר לקרוא כאן.

ביאור מלים המופיעות בטקסט המצוטט:                                                                              קטיל – מלאכת גדיעת קני הגמא, חומר הגלם לתעשיית המחצלות. מקורה של מלה זו בתלמוד והיא אף השתמרה בערבית, כמוזכר בציטוט לעיל. מלאכת קטילת הקנים נחשבה למלאכה הבזוייה והנחותה ביותר ומכן הביטוי "קוטל קנים" – שם נרדף לבור ועם הארץ.

בַּבִּיר – שיבוש וקיצור בערבית לשם פפירוס (גמא הפפירוס) שאגם החולה היה מקום תפוצתו הצפוני ביותר.

דוּרָה – גידול דגני (סורגוּם) שהיה נפוץ מאוד בארץ ישראל לפני שהוחלף כליל ע"י החיטה.

מריאים – מחבר הספר משתמש בטעות בשם המקראי לפרה (מריא) עבור התאו שמחייתו בחולה (ג'מוס בערבית, באפלו באנגלית).

שטח הזכיון – (ראה במפה לעיל). שטח בן 57,000 דונמים שכלל את אגם החולה, הביצה בצפונו ושטח נוסף מסביבם. השתלשלות רכישת אדמות "הזכיון" היא דוגמה מאלפת לרכישת קרקעות הארץ על ידי המוסדות הלאומיים בזמנו, המחירים המופרזים והמשמעויות הנגזרות מן הרכישה על תושבי המקום. לפיכך כדאי להביא כאן את תקציר הארועים. שטח זה היה ג'יפטליק, כלומר אדמה ממשלתית בתקופה העותומנית ונמסר בזכיון לידי שתי משפחות סוריות (סוּרסוּק ועומר ביהום) תמורת 5000 לא"י ובתנאי שייבשו את הבצה ויפרישו 10,000 דונם לבני המקום. האפנדים המכובדים החלו לגבות מיסים מן הדיג, קטיל הקנים ויבול האדמה הנעבדת, אך לא עשו דבר לייבוש הבצה. בשנת 1914 עבר הזכיון לידי "החברה החקלאית הסורית-העותומנית"תמורת 15,000 לא"י. הזכיון הוצע שוב ושוב ליק"א, אך הברון התנגד וההנהלה הציונית קיוותה שיזכו באדמה בחינם. לבסוף קנה ד"ר חיים ויצמן את הזכיון מידי הבעלים (בעיקר סלים בק סלאם) בשנת 1925 במחיר 96,000 לא"י. מקדמה בסך 5000 לא"י שולמה למוכרים, אך מנהיגי הישוב החליטו שהקניה יקרה מידי ודרשו לבטלה. דמי הקדימה וכן 1000 לא"י דמי ביטול החוזה ירדו לטמיון. באביב 1933 עלה בידי יהושע חנקין, בא-כחה של חברת הכשרת הישוב לחתום על הסכם רכישה והחולה קמה לנחלה לעם ישראל במחיר 184,000 לא"י (מחיר כפול מזה שהוכרז כיקר מדי בשנת 1925). האדון סלים בק עשה רווח נאה של 169,000 לא"י (כמליון דולר בערכי אותם ימים). על אדמה זו ישבו אלפי כפריים אשר היו אריסיהם של האפנדים מדמשק. על פי תנאי הזכיון היה על הרוכשים להקצות להם 15,000 דונם מאדמות העמק ללא תמורה. מה עלה בגורלם ובגורל בני הע'וארנה אנו יודעים. ׁׁ(ארועי מלחמת העצמאות, ואתם גירוש והמלטות בני הע'וארנה, קדמו לייבוש הסופי של החולה). פלג נוסף של הע'וארנה ישב בביצות כבארה בחוף הכרמל ולאחר ייבוש הביצה יושבו בכפר ג'יסר א-זארקה. אגדות שונות הרווחות על מוצאם של בני הע'וארנה כצאצאי עבדים ועריקים חסרות בסיס היסטורי וכנראה נועדו לבסס את מעמדם הנחות.

51. בחיק הגליל, ארץ ירדן וחרמונים

לעתים מתגלגל לידיך ספר ישן ובלתי מוכר, אשר נכתב על-ידי, או על אודות, אדם בלתי ידוע לרבים, או שכבר נשכח. קריאת הספר עשויה לגלות אדם מיוחד במינו ולהאיר, מבעד לסיפור חייו, את התקופה בה חי והמאורעות בהם נטל חלק או להם היה עד. אם סקרן אתה ותרצה להעמיק ולחקור, למשל: מי צייר את האיורים ומי צילם את הצילומים המעטרים את הספר, יתגלו לפניך עוד סיפורי חיים מופלאים.

כזה הוא הספרון הקטן "בחיק הגליל", מאת נחום זכאי,  בן קיבוץ איילת השחר (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1953). קורות חייו של נחום דומים לאלו של רבים אחרים, אשר עלו ארצה, הצטרפו לקיבוץ והפכו ל"אנשי עבודה והגנה" וחייהם נגדעו באחת מ"מערכות ישראל". אך רגישותו וכשרון הכתיבה שלו והדפים אשר הותיר אחריו, עוזרים להנציח אותו ואת סביבתו הקרובה ולגאול את זכרם מחשכת השיכחה.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

קורות חייו של נחום זכאי בהקדמת הספרון.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

נחום היטיב לתאר את נופי הגליל ובייחוד את אגם החולה, לפני שהחלו עבודות ייבושו, ברשימות ובסיפורי ילדים שכתב ("ארץ ירדן וחרמונים"). בייבוש החולה תלה תקוות רבות לניצול אוצרות הטבע ופיתוח החקלאות ולא זכה לחזות בהיכזב תקוות אלה. ברשימותיו משנות השלושים ועד 1952, השנה בה נפל, בנסיבות עלומות, כתב נחום על יישוב הגליל, על היחסים עם ערביי הסביבה ועם אנשי המנדט, שאת נחת זרועם למד להכיר על בשרו. הוא כתב על קרבות מלחמת השחרור ונפילת משמר הירדן, על לילות של שמירה ועל חדוות הקציר בקומביין ("מפנקסו של איש גלילי"). בחרתי כמה קטעים בהם ניכרת רגישותו של נחום לבני אדם, בייחוד החלש והשונה – עולים חדשים, ערבים מפוני הכפרים בחולה.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

דייגים מחולתה באגם החולה. הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מי צייר איור זה? ראו בהמשך…

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

את הספר מלווים איורים נפלאים של נופי החולה, שאינם חתומים בשם הצייר. רק בתוכן העניינים, מופיע תחת הכותרת "רישומים" השם אריה חצור.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

אריה חצור נולד בשנת 1907 במצרים למשפחה בעלת נתינות גרמנית, אשר גורשה בחזרה לגרמניה במלחמת העולם הראשונה. החל ללמוד ציור בגרמניה אך נאלץ להפסיק את לימודיו עקב עליית הנאצים. עלה לארץ בשנת 1930 והיה ממייסדי קיבוץ גבעת ברנר. גוייס לפלמ"ח ונכלא ב"שבת השחורה". בקיבוץ היה מורה לציור וצייר תפאורות להצגות, הגדות לפסח ואת תוויות מוצרי בית החרושת "רימון" לריבות ומיצים. כאשר החלו לייבש את אגם החולה הוזמן אריה להנציח בציוריו את נופי האגם וציפוריו. הוא רבץ בבוץ בין הקנים, במשך שלושה ימים והוציא תחת ידיו ציורים נפלאים ומדוייקים מדעית. אריה ציווה במותו לא לפרסם את ציוריו והם נמצאו לאחר למעלה מעשרים שנה בארכיון הקיבוץ. את סיפור חייו של אריה חצור אפשר למצוא באתר של קיבוץ גבעת ברנר (כדאי לעבור בין הלינקים ולראות את הרישומים של אריה ששירבט בעזרת 3 עטים צבעוניים בישיבות המזכירות, את תוויות מפעל רימון וציורים נוספים). כמה מציורי הציפורים מן החולה אפשר לראות כאן בכתבה על גילויים המקרי בארכיון הקיבוץ.

הערות העורך

נסיבות נפילתו של נחום זכאי אינן מוזכרות, גם לא בדף הזיכרון באתר קיבוץ איילת השחר. מצויין רק שהוא נפל ביום העצמאות תשי"ב בעת תמרון (כנראה תאונת אימונים (?)) כל היודע פרטים נוספים מוזמן להאיר את עינינו. אין בספר "בחיק הגליל" פרטים על הצלמים שצילומיהם מופיעים בו. יתכן שהצילומים הם של הצלם הידוע מקיבוץ חולתה פטר מירום. ואגב – שמו העברי של אגם החולה, כפי שמופיע בספרים ישנים הוא מֵי מָרוֹם.

ציורים נוספים של אריה חצור מופיעים כאן. קווים לדמותו כאמן באתר גבעת ברנר