31. קורופּציָה [שחיתות] בנמל (1938).

קורופציה (שחיתות) בנמל

א.

קטעים מתוך המאמר: נמל תל-אביב, מאת: ז. ברנרד, ביטאון השומר הצעיר, 1 באוקטובר 1938, ו' תשרי תרצ"ט. (העורך: מ. יערי).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

"ב-19 באפריל 1936 פורצת השביתה הערבית והיא מתפשטת במהירות בכל חלקי הארץ. הסכנה גדולה: מזימת ההרעבה עלולה להכניע ולהחניק את היישוב המתגונן, אם לא יקום מיד להגנת חייו הכלכליים. מתחילה פרשת הגבורה של הנהג העברי, המקיים את התחבורה בכבישי הארץ תחת זמזום הכדורים הניתכים עליו מאחורי כל סלע ועץ פרדס. פתח לים הוא צורך חיוני ליישוב במצור. ב-15 במאי מודיעה הממשלה למחלקה המדינית של הסוכנות, שהיא מרשה לפרוק כמה סוגי סחורות בחוף ימה של תל-אביב. ב-19 במאי מקימים פועלים, במים עד צואר, מזח עץ רופף, הנהרס באותו יום על-ידי גלי הים המסתערים בזעף על הגשר הדל. 20 טונות מלט נפרקות מהאניה הראשונה "העוגנת" במרחק ונישאות על כתפי פועלים, החוצים את הים מהסירה ליבשה. אולם חלוצי הנמל רוחם לא נפל עליהם. למחרת היום מתחילים בהקמת מזח הברזל אשר בנייתו מסתיימת בתחילת ספטמבר. ההתגייסות העממית לקנית מניות "אוצר מפעלי ים" מאפשרת לגשת בהתחלת אוקטובר לבניית בריכת מעגן. קם נמל תל-אביב.                                                                                                                           המפעל הומה מאדם, במשך חודשים עובדים בהשלמת המזח, חפירת המעגן, בנין הרציפים, סלילת הכבישים, הקמת המחסנים, עבודות ייבוש וכו'. תחת הנהלת "הסינדיקט לעבודות ים" של הסתדרות העובדים, קם מפעל מודרני ומשוכלל, רווי זיעת הפועל העברי. חודשים על חודשים נמשך המאמץ החלוצי המוקף אהדה ציבורית כללית. אף חוגי האזרחים נמנעים עדיין מלהצליף בשוט הבקורת את ראשוני הספנים והסווארים העובדים 12 – 16 שעות ליום בשכר של 12 – 17 גרוש, כשהם עומדים הכן יומם ולילה לקריאת הנהלת הנמל.                                                                                          אם האמין מישהו שמפעל זה אשר נוצר ע"י קואופרציה יישובית כללית, יינצל מניגודי מעמדות, שהוא יתפתח וישגשג תוך הרמוניה ואידיליה באו שנתיים של קיום הנמל, וטפחו על פניו. קשה למצוא מקום עבודה בארץ אשר שימש רקע לפולמוס כה חריף, להתלקחות יצרי הריאקציה, להפצת שקרים ועלילות על ההסתדרות וציבור העובדים, כפי שזה נעשה בנמל תל-אביב. כצנינים היתה בעיני החוגים האזרחיים ההשפעה הגדולה של הסתדרות העובדים והסוכנות היהודית על הנהלת עניני הנמל. דברי הבלע על "השתלטות השמאל" בנמל החרישו בשאונם את הויכוח היסודי שהתנהל בין שתי תפיסות מנוגדות ביחס לאופיו וכיוון התפתחותו של הנמל העברי הראשון.                                                                        מה אמרה תנועת העבודה? "נמל תל-אביב" לא מתפקידו להעשיר יחידים, לא במשכורת, לא בדיווידנד, ולא ברווחים עקיפים. תפקידו של נמל תל-אביב – להעסיק מכסימום עובדים, לשלם להם שכר הוגן, כדי שיהיו העובדים צרכנים טובים בעיר הדוויה הזאת אשר כח צרכנותה ירד מטעמים שונים" (בן-דור, "דבר").                                                                                                                                נמל בלי קורופּציה משיטת "הבקשיש" ההופכת בנמלים הותיקים בארץ את הסוכנים, הקבלנים, הפקידים המקבלים שוחד, לכנופית חמסנים הפושטים את עורו של הצרכן ושל הפועל – נמל המבטיח קיום לאלפי פועלים חרוצים.                                                                                                                   […] היישוב העברי היה נושא בשמחה בעול הנוסף בקשר עם העברת רוב סחורות האימפורט העברי דרך תל-אביב. ההוצאה הנוספת נאמדת ב-10 גרוש לשנה למשםחה. הקרבן הוא קטן לעומת הברכה הרבה הכרוכה בתוספת אלפי עובדים חדשים במפעל הנמל המתפתח. סיסמת "ההתחרות המיסחרית" פגעה במשק הנמל הצעיר ע"י צמצום קיבולו והקטנת מיספר המשפחות המוצאות בו את מחיתן, וכוונתה היחידה היתה להבטיח לסוכן ולקבלן את "הבקשיש" המתגלגל לכיסם בדרכים שונות בנמלים הוותיקים בארץ.

[…] השיטה הנפסדת של ריבוי פקידים בעלי משכורת גבוהה לא שיכללה את צורות העבודה, אלא השאירה אותה בפגרונה. המנגנון המנופח בלע כספים לרוב בניגוד גמור ליסודות המשקיים הרופפים עדיין של המפעל. כל פניה למתן אוטונומיה נוספת לקבוצות הפועלים בענפי העבודה, כל דרישה על נציגותם בהנהלת העבודה, נתקבלו ע"י החוגים האזרחיים כנסיונות ל"השתלטות השמאל", תוך התעלמות גמורה מצרכי הרציונליזציה התובעים פיתוח יזמת הפועל ולא שיתוקה ע"י צבא פקידותי מטיפוס "המשגיח" המפורסם בפרדסים.                                                                                  […] וכך נשלמת התמונה: חוגים אזרחיים המשתמטים מהשקעת הון מספיק להקמת הנמל, המתחמקים מטעמים אינטרסנטיים ממילוי חובתם לנמל באכספורט ובאימפורט; פקידות יקרה ומיותרת, בלימת כל התקדמות בנמל אם היא כרוכה באבטונומיה נוספת לציבור עובדי הים, התעלמות מתפקיד הממשלה הגוזלת את מיטב הכנסות הנמל, ומלחמת מצווה… בהסתדרות העובדים.                                     […] מכל המכשולים הנזכרים לעיל, רק אחד הוא אשר, לפי עורכי ה"בוקר", גורם לכך שנמל תל-אביב הגדול והעשיר לא נתן… דיווידנדות לאחר תקופה ארוכה, ארוכה של שנתיים קיום: הפועל. הפועל הוא החותר תחת הנמל בדרשו 8 שעות עבודה, ומינימום שכר של 8 לירות לחודש. הממשלה בסדר, הסוחרים בסדר, הקופה השחפנית של חברת "פריקה" לשעבר בסדר, רק פועל זה אשר עבר את כל מדורי הגיהינום של הקמת הנמל, אשר נתון לסכנת נפשות בכל עת בנמל זה הפתוח לרוחות ולגלים, בו האשם. "מינימום השכר" המבטיח 8 לא"י לחודש לפועלים, שעבודתם ארעית עוד במידה רבה, עקב ימי הסערה המשתקים את הנמל כמה ימים בחודש, הוא "שורש הרעה". הוא המחנך לרשלנות ולעצלנות. והמסקנה המתבקשת: העברת הנמל "מרשות הרבים" ל"רשות היחיד". הבו לנו קבלנים פרטיים אשר יהפכו את נמל תל-אביב לנמל לבנטיני מובהק, על טהרת "הבקשיש" והקנוניות על חשבון הצרכן והפועל, אשר יסכסכו פועל בפועל ועדה בעדה, יעלו שכבת פועלים מיוחסת ומתרפסת לעומת "חורנים" יהודיים."

ב.

עשר שנים לאחר פתיחת נמל תל אביב הוכרז תאריך זה ע"י המוסדות הלאומיים כ-"יום הים", חג לאומי לעידוד מפעלי הים והרחבתם.

מתוך מאמר שהופיע ב-"הפועל הצעיר" לציון "יום הים" – כ"ג באייר תש"ו (1946), "אדמה וים" מאת: א. ש. שטיין.

[…] וים הוא גם לחם. צעירה היא החקלאות העברית העובדת בארץ וצעיר ממנה ענף הימאות והדיג. אך דוק ותמצא, ששניהם צמודים ודבוקים בטבע, שני ענפים באילן אחד, – החקלאי ואיש הים שני בנים למשפחה אחת, משפחת עמלי-הטבע. ואם בנים רבים בארץ מהלכים היום אחרי מחרשת אבות בשדה; ואם מחנות חלוצים דרוכים להיאחזות בשממות להוציא מהן לחם בזיעת אפיהם; ואם נוער עברי רב רואה את תיקונו האישי והלאומי בהר ובעמק ובחוף – חזקה עליה על אומה עתיקה וקשת-עורף זו שתצמיח מתוכה גם דור של נותני נתיבות במים עזים, דור שיכבוש עצמו לכל אותם ענפי-העבודה שעמנו היה מנותק מהם באלפי שנות גולה ונכר.

[…] נהרה וחסד שפוכים על הנמל – נמלנו העברי הראשון – בימים אלה. והיה אם תזדמן אליו והרגשת בדופק חיי הארץ. שוקקת המלאכה בו מאור-השחר ועד צאת הכוכבים. ורבה בו הכבוּדה: עצים, מכונות חקלאיות, שקי-מלט, מוצרים ומצרכים שונים שהארץ כה רעבה להם – ומכאן הם זורמים בעורקי התחבורה היבשתית לכל מפעל ולכל משק. כאן גם ביתו של צי הדיג הקטן שלנו. פינה אחת של הים העברי ששב לחיים. פינה אחת, כי ארוכים ושוממים וחשופים החופים וחולות נודדים רובצים למעצבה בין הגלים הזוהרים לבין להבות הפריחה והתקומה של שדותינו אשר מאחוריהם. עוד יבואו על תיקונם בעטרת הפאר של ישובי ימאים ודייגים. עוד יהיה הנמל שער ציון לנידחי עם צמאי-גאולה והים – גשר-גאולים. כי אדמה וים – מולדת הם.

ג.

קטעים מתוך – "תמונות מהוויי עובדי נמל אשדוד", מאת: יהושע גרנות. מתוך הספר: ישראל והים, אסופה, הוצאת ספרים מ. ניומן, בע"מ, בשיתוף עם חבל ימי לישראל, המרכז, חיפה, (1970?).

[…] מאות עובדי נמל נתקבצו כאן לסעוד בצוותא את ארוחת הצהריים, מאות עובדים מ-40 ארצות אשר משימה משקית להם כאן, – להפעיל את "שער ירושלים" הלא הוא נמל אשדוד הנמל הדרומי של המדינה. והרי רק אתמול הגיעו לכאן עם מיטלטליהם הדלים, איש איש ממשתלתו… ממרוקו , טוניס, אלג'יר, מהודו מצרים פרס וחבש, מארצות הבלקן ומזרח אירופה, מצרפת, אנגליה וארצות דרום-אמריקה… ותיקים, חדשים וילידי הארץ. בהירי שער ועור, שחומי פנים וכהי עיניים, דקי גזרה ומוצקי גוו, דוברי צרפתית, אנגלית, ערבית, טורקית, רומנית, יידיש או כל שפה אחרת שתעלה בדמיונך… בעלי שפמים עבותים או גלוחי שפה וסנטר, תבל ומלואה נתקבצה כאן באשדוד להפעיל את הנמל החדש.

אכן, אלה הם מפעיליו של הנמל החדיש והמודרני. החייטים הסנדלרים, הסוחרים הצורפים מנהלי החשבונות, הפקידים מוכרי הסדקית ושאר בעלי מקצוע למיניהם אשר הגיעו לאשדוד והוכיחו בפעם נוספת, שאכן עם בריא אנו, עם המסוגל לחשל מקרבו אנשים המסוגלים לכבוש את הים הפתוח, לאלף את גליו הסואנים, להפעיל את מנופי הפלדה להעמיס ולפרוק צי רב של אניות המפליגות בשבעת הימים.

המלגזן – […] אה… מי זה היה מאמין שהוא… פְּיֶיר, הצורף ממרקש יתגלגל להיות פרש של סוס ברזל ויעבוד כמפעיל מלגזה בנמל אשדוד? נפלאות הן דרכי הגורל… והרי רק לפני 5 שנים הגיע לכאן, לאשדוד. עברית כמעט ולא ידע ואת ארחות המולדת העתיקה-חדשה טרם הכיר… ומשניגש ללשכת העבודה כולו מבוכה ופיק ברכיים, ואמר לפקיד שבמקצועו הנו צורף (או כפי שציין בצרפתית: ביז'וטייה) זכה למבט מוזר כמי שמיצרים עליו, על שום חסרון שנתגלה בו. "פועל נמל תהיה!" פסק הפקיד והחתים את כרטיסו. ואילו הוא?… פועל נמל? – לו יהי כן… העיקר שתהיה פרנסה לבני ביתו. שתי בנות היו לו, אשה, שכון צנוע וקירות עירומים. ואילו עתה? – שני בנים נוספו לו (בלי עין הרע) את שכונו החליף בדירה מרווחת יותר, רהיטים רכש (גם טלביזיה בתשלומים זה לא מכבר) ופרנסתו מובטחת בכבוד בנמל אשדוד… העברית שגורה עתה בפיו עד כי לעתים הוא מרשה לעצמו להתל מעט בחדשים ששפתם עדיין עילגת ואף לשעורי אנגלית נרשם.  מי יודע? בסתרי לבו החל מהרהר שכדאי לו לגשת למכרז הבא למשרת אתת (ראש קבוצה). וכי מה כבר יכול לקרות? אם יכשל, הרי שמקצוע יש בידו ומקומו על מושב המלגזה מובטח…"

הערות העורך

עתון הבוקר, המצוטט לעיל, ייצג את מעמד הביניים, את אנשי העסקים והסוחרים, אשר נקראים במאמר לעיל "החוגים האזרחיים" להבדילם ממעמד הפועלים. עיתון הבוקר היה קולה של מפלגת הציונים הכלליים בעיקר, אל מול עיתון דבר.

יהושע גרנות היה דובר נמל אשדוד החל משנת 1965, השנה בה החל לפעול נמל אשדוד. עם פתיחתו של נמל אשדוד פסקה הפעלתם של נמלי תל אביב ויפו.  נמל תל אביב – הנמל העברי הראשון בעיר העברית הראשונה – הוקם בצל מאורעות 1936, כאשר הערבים השביתו את נמל יפו ומנעו פעילות של יהודים בו. היה צורך להמשיך ולאפשר את יצוא ההדרים, ענף היצוא הגדול ביותר של ישראל אז, ובמשך שנים רבות אחר-כך. נמל חיפה המשופר נפתח רשמית באוקטובר 1933.

2. "התלמידים המפגרים והנשארים"

 

שמואל גולן / על מחקר אחד בחינוך

קטעים ממאמר מתוך:  השומר הצעיר, י"א ניסן תרצ"ט (31 במארס 1939)

ShomerZair0001 Golan

"עם פירסום מחקרו של מ. בריל על "התלמידים המפגרים והנשארים" מתעוררות בעיות חינוך חמורות מאוד. נדהמים הננו עומדים בפני תוצאות המחקר הסטאטיסטי הזה. מעולם לא פיללנו, שיש אחוז גבוה כל-כך של ילדים מפגרים ונחשלים בין תלמידי בתי-הספר שלנו. המספרים קובעים כי 30,4 אחוז של כל תלמידי בתי-הספר העממיים הם מפגרים או נשארים. על גודל האחוז תלמדך ההשוואה עם מיספר התלמידים המפגרים בארצות הברית, המגיע ל-19,7 אחוז. אם אמנם המחקר הוא נכון – והעבודה נושאת אופי של עבודה רצינית – הרי אין אנו רשאים להתעלם ממנו. משום-מה האחוז הגדול הזה? כלום המורים שלנו הם פחות מוכשרים ואינם יודעים את מלאכתם? ספק, אם יש לתלות את הקולר במורים, כי אין להניח, שהנם נופלים ביכולתם ממורים בינוניים בכל מדינה אחרת. אולם עוד יותר קשה לתלות את הקולר בחומר התלמידים. מה קרה פתאום והורע במידה כזאת החומר האנושי של התלמידים? הרי בדרך-כלל הננו רגילים לראותם בממוצע כחומר טוב ומעולה בהשוואה לתלמידי אומות העולם? השאלות האלה אומרות – דרשנו.

רגילים היינו בדרך-כל להניח, כי מספר התלמידים המפגרים גדול הוא אצל עדות המזרח וזקפנו את העובדה המעציבה הזאת על חשבון התנאים החברתיים והכלכליים של עדות אלו; כמו-כן חשבנו על המנטאליות המיוחדת של הילדים, בני עדות המזרח, ועל הקושי הנובע מהצורך בהסתגלות לסביבת תלמידים אחרת, יותר מעולה. אכן מפליאות ומשונות הן גם מבחינה זאת תוצאות המחקר. בין הסיבות, אשר המחבר מונה אותן ומנסה להסביר על ידן את הופעת האחוז הגבוה של תלמידים מפגרים, באות בחשבון סיבות פסיכיות (חוסר יחס רצוי ללימודים, התפתחות שכלית בלתי-מספקת, חוסר הסתגלות פסיכית), סיבות שבסביבה (חוסר השגחה, מצב חומרי רע וכו'), סיבות שבבריאות הגוף, סיבות אדמיניסטרטיביות (?) ואי-ידיעת הלשון. הסיבות האלה חלות, בהבדלים לא גדולים, במידה שווה על ילדי אשכנזים וילדי עדות המזרח. כן הננו קוראים, כי המסיבות הפסיכיות מהוות אצל האשכנזים 60,8 אחוז מכל הסיבות לעומת 54,3 אחוז בעדות המזרח; הסיבות שבסביבה הן 15,0 אחוז אצל האשכנזים לעומת 20,5 אחוז אצל ילדי עדות המזרח (הננו למדים מזה, שגם אצל ילדי האשכנזים רבה היא מידת הפיגור ורבים גורמיה). אחוז התלמידים הנשארים בכיתות בין כלל המפגרים מגיע ל-9,1 ועד 10,6 אחוז; כאן בולט ההפרש בין העדות (7,4 אצל האשכנזים לעומת 18,0 אצל ילדי עדות המזרח).

[…] ואנו למדים גם מתוך המחקר, שמיספר גדול של תלמידים מתיאש מבית-הספר ועוזב אותו בכלל. העובדה שמבין 100 תלמידים אצל בני עדות המזרח גומרים רק 11 את שמונה הכיתות של בית-הספר העממי הנה האשמה כבדה נגד החינוך העברי.

[…] לא ייתכן להשלים עם אחוז גבוה כל-כך של ילדים מפגרים ונחשלים בין ילדי ישראל, שאין לו כל הצדקה אובייקטיבית. אנחנו מצווים להתיצב בפרץ ולאסור מלחמה על התופעות המעציבות האלה. עלינו להניע את כל הכוחות ולהשתמש בכל האמצעים, על מנת לתקן את המעוות הזה ובהקדם. אחד התפקידים הנעלים של בית-הספר הוא להתגייס למלחמה בנגע הכאוב, אשר ממנו פינה ויתד לפגעים סוציאליים כבדים, שסופם להתנקם ביישוב, להנמיך את רמתו האינטלקטואלית, להגדיל את מיספר האנשים מחוסרי ההשכלה האלמנטארית; יתר-על-כן, סכנה נשקפת לנו, שעל-ידי חינוך לקוי בבית-הספר העממי יגדל צבא הילדים המופקרים, העבריינים הצעירים וכו'. מתפקידו של בית-הספר לשמש לגבי רבבות ילדים מעין "חילוף-סביבה" המבריא אותם מפגעי הבית והרחוב; עליו לשמש להם הזדמנות של עליה חברתית ותרבותית. בית-הספר חוטא לתפקידו זה, בהתעלמו מן הבעיה הרצינית הזאת ובהשתמטו ממתן פתרון לה."

משמר-העמק

הערות העורך

בטאון זה יצא לאור 6 חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עם פלישת גרמניה לפולין.

מחבר עבודת המחקר אליה מתייחס המאמר הוא ד"ר משה בריל (1910 – 1943) היה מרצה לפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1943 פרסם יחד עם אהרון קצ'לסקי (קציר) וישעיהו ליבוביץ' ספר בשם "חידושי המדע במלחמה", בו הם טוענים שהניצחון בשדה הקרב מותנה ביכולת המדעית-טכנולוגית של הצדדים הלוחמים ובנכונותם להשתמש בה.

שמואל גולן (מילק גולדשיין) (1901 – 1960) היה איש חינוך ופסיכואנליטיקאי, ממנהיגי תנועת השומר הצעיר, ממייסדי קיבוץ בית אלפא. שמואל גולן היה התיאורטיקן של החינוך המשותף וממייסדי מפעל החינוך בקיבוץ הארצי.

במאמר שלעיל בולטת אי התקינות הפוליטית, בכל הקשור לתלמידים בני עדות המזרח וכן השימוש במושג "מפגרים" שלא היה מוצא את מקומו במאמר חינוכי דהיום.