28. הסברה מתודית והוראות דידקטיות

הצצה אל ספרי הלימוד הישנים מלמדת אותנו לא רק על גוף הידע שהועבר לילדים באותה עת, אלא גם מה היתה רוח התקופה, מה היתה האידיאולוגיה של ההגמוניה השלטת וכיצד נוצלה מערכת החינוך, בכל אחד מזרמיו, על מנת להנחיל  את אותה אידיאולוגיה וערכיה לדור הבא ולעצב אותו באופן הרצוי. הבאתי להלן דוגמאות מלימודי החקלאות, החשבון והטבע, ולאו דווקא ספרות, מולדת או תנ”ך, על מנת להדגים כיצד האידיאולוגיה מצאה את דרכה אל כל פינותיו של שדה החינוך. בארץ-ישראל המתחדשת לא היה אפשר ללמד כך סתם על חילזון או שלשול בגינה, מבלי לרתום זאת לתקומה ותחייה. לא היה אפשר ללמוד חיבור וחיסור מבלי להזכיר עלייה וקליטה ותרומות לקק”ל.

מתוך הספר: מדריך חקלאי למורה, מאת: א. גונדלמן, י. לבנון, הוצאת ספרית השדה (1955).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

קטעים מתוך המבוא –  העבודה היא חיינו: החינוך לחקלאות:                                                    טובי מחנכינו היו חדורים הכרה, כי השיבה לטבע ולעבודת האדמה היא מקור תחייתנו ויסוד לעצמאותנו: אותנו מטרידה השאלה איך להשיב את אומתנו אל רקמת הטבע, איך להחיותה בעבודה, שרק קומץ מעפילים רואים את מכאוביה בהרי הארץ ובעמקיה. ליצירה חדשה זו נשקפת הסכנה שתידחה לקרן זווית, אם לא נשתף בה את כל הער והרענן בעם. מן ההכרח לאזרח את הילד ביצירה הזאת, כי אם לא נחדיר לתוכו את הרגש החלוצי המוסיף רוח ועוז ועצמה, אזי ישאר סתמי, בינוני. צריך שתיווצר כאן כבגולה תנועה חלוצית. הילד, לאחר עזבו את בית הספר, שואף לתכלית, להשתלמות, שיהיה שופט, עורך דין, רופא. והרי באו מהגולה צעירים שעברו לחיי עבודה מתוך שכחת עצמם, מתוך כיבוי המאורות הקודמים, מתוך שינוי ארחות חיים אלה. “היהדות מושתתת על התבונה המעשית אשר פירושה שעבוד הרצון לפרינציפים נעלים. התבונה המעשית הזאת המניבה את כח היצירה לא מתה עדיין בקרב היהדות. ב”עמק” הולך ונטווה חוט המוּסַר העברי, רעיון הגאולה העצמית, רעיון שכל החובות והזכויות צריכות לנבוע מתוך העבודה. זוהי חוליה נוספת ליהדות הקדומה; זהו תרגום מוּסַר היהדות לשפת המחרשה והמעדר” (שלמה שילר). “המסורת הגלותית אינה מעודדת את העברתם של הכוחות הצעירים בעמנו לחקלאות, אך כל צעד לקראת תחיית העם במולדת קשור בשבירת המסורת הגלותית ובהעברת הכוחות הרעננים, הצעירים, לעבודת האדמה בקנה מידה גדול” (מנאום פ. נפתלי, שר החקלאות, תשי”ג).

מתוך הספר: האדם : יסודות האנטומיה, הפיסיולוגיה וההיגיינה של גוף האדם, ספר-לימוד וספר-עזר ללימודי-הטבע בכיתות העליונות של בית-ספר עממי והמקבילות להן בבית-ספר תיכוני, מאת: ד”ר שלמה-ברוך אולמן. הוצאת הספרים הארץ-ישראלית ירושלים (1947).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

קטעים מן ההקדמה – בספר זה – “האדם” – הובאו כמה חידושים, אשר אינם בנמצא ברוב ספרי-לימוד הטבע. קודם כל, הודגש בספר ההבדל היסודי שבין האדם לבעלי-חיים. דעתו המוטעית של הדרוויניזם על מוצא האדם – לא נזכרה כלל; אדרבא, נרמזו רמיזות לביטולה מבחינה מדעית. לעומת “תורת ההתפתחות”, הודגש רעיון הבריאה: האדם נברא ע”י בורא העולם. הורחק כל ביאור מיכניסטי של הופעות הטבע. להיפך, הוסבר, במידת קליטתו של ילד בן 12 – 13 תיאום כל אברי הגוף לתפקידם ובניינם בכוונה תחילה לשם תכלית מסויימת ולפי תכנית קבועה מראש. במקום שדובר על הבלוטים בעלי הפרשה פנימית, בואר בהבלטה ובהדגמה, שאין לדבר על “איברים מיותרים”. הוסבר המבנה המפליא של גופנו והפעולות הפיסיולוגיות המסובכות הנעשות בתוכנו. כל ההסברים ניתנו, בגבול קליטתו של ילד, ברוח וויטאליסטית-טיליאולוגית. הודגש, שיש להבדיל בין גוף ונשמה, בין החומר הכלה ובין החיוּת האלוקית, הנותנת את כוח החיים לגופנו – בחינת “ואתה מחיה את הכל”. הספר שווה לכל בית-ספר עברי. ברם, נועד הוא קודם כל לספק את צרכי החינוך הדתי על כל טיפוסיו (בית-ספר מטעם “המזרחי” שברשת החינוך, ת”ת וישיבה שלימודים כלליים נלמדים בהם, בית-ספר לבנות “בית יעקב”).

ואחרונה-אחרונה – תעמוד על הברכה “הוצאת הספרים הארץ-ישראלית”, שביזמתה התחלתי בפרסום סידרת ספרי-לימוד וספרי-עזר ללימודי הטבע בבית-ספר עממי ברוח ויטאליסטית-טיליאולוגית, בניגוד לרוח דרוויניסטית-אוולוציוניסטית, השולטת עדיין בספרות המדעית ובספרי-הלימוד בעברית.

ב”ה ירושלים, בין כסה לעשור, תש”ו.

מתוך הספר: הצעת תכנית ללמודי הטבע בבית-הספר העממי, מבוארת ומוסברת הסברה מתודית ודידקטית, מאת י. מרגולין, הוצאת המכון הביאולוגי-פדגוגי (1939).

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

קטעים מתוך הפרק: הסברה מתודית והוראות דידקטיות לתכנית למודי הטבע בבית-הספר העממי – אמנם בתקופה זו של חידוש חיינו וחידוש מולדתנו העתיקה נתונים אנו בעיקר לא לקיים ולקבוע בטבע הארץ אלא לנוזל ולשוטף שבו, כלומר לחוקים הפועלים בטבע שבכוחם לשנות את הקיים והקבוע, אבל יחד עם זה אין לנו להסיח את דעתנו גם מסדרי בראשית של טבע הארץ, לא רק משום שהם רובם קבועים ועומדים עדיין, אלא גם משום שהם השפיעו השפעה עצומה על רוח אבותינו הקדמונים שחיו ויצרו בתנאי טבע אלו במשך אלפי דורות והשפעה זו משתקפת בפרי רוחם, ביצירות הספרותיות הנצחיות שיצרו: בתנ”ך, במשנה ובאגדה. כל היצירות האלו רובן ככלן בנות טבע הארץ הן, בכל דף ודף של היצירות האלו מפעמת נשמת הטבע, תמונות ומראות נוף עולים ונצבים חיים לנגד עינינו: מראות נוף אביביים מלבלבים ומבושמים אומרי “שיר השירים”, עמקים עוטפי בר, חרבוני קיץ ולהט חמסינים, תפלה וערגה למים (כאיל תערוג על אפיקי מים), גשמי נדבות וטללי תחיה. ואין הדברים האלה מובנים לכל עמקם אלא למי שעינו פקוחה ואזנו קשובה למראות ולצלילי הטבע כפי שהם קיימים מימים קדומים. ומשום כך אין להוציא ישן מפני חדש, אלא עלינו להקנות לילדים את הטבע כמו שהוא ביסודו על הקיים והקבוע שבו יחד עם השנויים החלים בו בכוח שלטונו של האדם על הטבע. אותם התלמידים החיים בסביבה שהיא כולה מכוסה פרדסים המוריקים כל ימות השנה יש להוביל מזמן לזמן לשדות חרוכי השמש ועטופי האבק בשלהי דקיטא או להרים הסמוכים השוממים, ישוו את המקום הזה למקום מטע הפרדסים, יתנו את דעתם על זה שכל השטח הנטוע עתה פרדסים היה בימים קדומים וגם לפני שנים מעטות שומם וחרב כשדות האלו. יראו הילדים ויבינו עד כמה נעשה האדם שותף לימות המשיח והוא “שם מדבר לכרמל… וארץ ציה למוצאי מים”.

הנה כמה מנושאי הלימוד אותם מציע י. מרגולין: הגשם, מחזור המים בטבע, החטה והלחם, הפרדס, הדבורה והמכוורת, הגפן, הגינה, הנחל והבצה, היער והחורש, הרפת ומשק החלב, הים, שיחות על גוף האדם (בקשר עם כללי ההיגיינה של הגוף), המים והאויר, חיי הצמח. לכתה ז’ – הפחם והנפט, יסודות המכניקה, האור והקול. לכתה ח’ – תורת ההתפתחות, אויקולוגיה של הצומח והחי, תורת המגנטיות והחשמל (שלשים וחמש שעות לימוד), העבודה.

פרטים נוספים על יהושע מרגולין ראה בסעיף “הערות העורך”. להלן כמה דוגמאות מספרי הלימוד. כדאי מאוד להקליק על התמונות ולקרוא את הטקסטים.

מתוך הספרים פרקים בחקלאות, מהדורת תשט”ז לשנת הלימודים השביעית ומהדורת  תשל”א לשנת הלימודים השמינית.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

ההקדמה הנפלאה לספר פרקים בחקלאות, (להקליק לשם הגדלה וקריאה)

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מתוך פרקי הספר:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מתוך הספרים: פרקים בתורת החי, מאת חנה נמליך, מהדורת תש”ו ומהדורת תשט”ו חסרי חוליות.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

school-6

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

מענינים המשפטים בספר, המעידים על המצאות בעלי חיים אשר כבר נעלמו מנוף ארצנו, או שנצטמצמה מאוד תפוצתם: “הצלופח חי בנחלים אשר מימיהם הולכים לים התיכון”. “האמנון שוכן במים מתוקים בכל רחבי ארצנו”. קרפדות, צפרדעים, טריטונים, סרטני נהרות, הצבוע וארנבת הבר.

מתוך הספר: חשבון מעשי, מאת י. פלר, לשנת הלימודים החמישית, (1936).

שאלות בחשבון הקשורות לפעילות הקרן הקיימת ואיסוף תרומותיה, (שימו לב לתרומת הקופסאות ולהערות על התרומות מן המדינות השונות בשנים אלו):

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

שימו לב לנושאים מתוך מציאות התקופה של שאלות החשבון:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

יהושע מרגולין (מחבר הספר על הוראת הטבע לעיל) חיבר ספר אוטוביוגראפי בשנת 1948. מן העטיפה של הספר אפשר ללמוד על חייו ועל משנתו:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.

עוד על י. מרגולין אפשר לקרוא באתר האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (ללחוץ על NEXT בראש העמוד לשם מעבר לעמוד הבא על מרגולין), וכן באתר מכללת אורנים, שם גם נמצא קברו עליו חקוקות מלותיו של האיש שחי ערירי ללא משפחה: “את רעבוני וצמאוני לאדמת ארץ ישראל, לא אשבור ולא ארווה עד אשר אשוב אליה ואנוח בחיקה מנוחת עולמים”.

4. תכנית הלמוד בבתי הספר העממיים של המזרחי – 1931

לאור העניין הרב והתגובות אשר התקבלו למקרא רשומה מס’ 1 (תכנית הלמודים בבתי-הספר העממיים העירוניים תרפ”ג), החלטתי להביא בפניכם, לשם השוואה את תכנית בתי הספר הדתיים של זרם “המזרחי”, משנת 1931, תשע שנים מאוחר יותר. הציטוטים מובאים מן ההערות המלוות את תכנית הלמודים עצמה.

 תכנית הלמודים הנהוגה בבתי-הספר העממיים של המזרחי

מחלקת החנוך של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל

ירושלים, 1931.

Mizrachi

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

תפלה – בתכנית למודי הקדש תופסת התפלה מקום בראש. חמר התפלה עשוי לעורר את הרגש הדתי. התפלות כוללות את עקרי האמונה, הן משרות על התלמיד מצב רוח מרומם ומעוררות בלבו רגשי אהבה לתורה, חבה למצוות, געגועים לשיבת ציון ותשוקה לגאולה ולנעם ה’. על המורה להשתמש בלמוד הזה לשם טפוח הרגשות הללו.

נביאים וכתובים – שאיפתנו בלמוד זה היא להקנות לילדינו את תכן הספורים והרעיונות הנשגבים שבכתבי הקדש ולהעביר לפניהם את האישים הגדולים שאנו נפגשים בהם בתנ”ך בהבלטת אפים ושעור קומתם. יש לותר על רבוי באורים ועל אותם דקדוקי הלשון המפריעים בעד תפיסת עצם הרעיון והקיפו. המורה צריך להסתפק בפרוש פשוט ומלבב. הספרים והפרקים המכילים ענינים שבחקירה (איוב, קהלת) נלמדים מתוך לקוטים ודלוגים.

עברית – ספר הקריאה צריך שיהיה עשוי לעורר בלב הילד רגשות חברתיים, אהבת רע, אהבה לתורה, לעם ולארץ.

דברי הימים – “מעשי אבות סמן לבנים”, בלב הילד העוקב בהתענינות והתפעלות את חיי האבות נוצרת התשוקה להמשיך את חוט חייהם ולצרור את חייו בצרור חייהם ומעשיהם. על המורה מוטל, איפוא, לסדר בכוון זה את משנתו לפני תלמידיו. למוד התולדה שלנו בקשר עם דברי ימי העמים יביא את התלמיד לידי הכרה, שההשגחה העליונה מתגלית לנו בהליכות ההיסטוריה באפן מיוחד. הקיום הממושך של עמנו הקטן והדל בתוך המון ענקי עמים, עמים חזקים ואיתנים, אשר למרות כחותיהם המדיניים והקולטוריים עברו ובטלו, קובע את הכרת כחה של תורת ישראל וההשגחה הפרטית החופפת עלינו. הכרה זו היא שתקשר את התלמיד קשר אמיץ אל עם ישראל ואל ארץ-ישראל, ארץ מולדת אומתנו והקרקע של תורת הנביאים וחז”ל.

חשבון – מטרת למוד החשבון היא להקנות לתלמידים ידיעה במקצוע זה במדה שהם זקוקים לו, בכדי לפתר במהירות ובאפן בטוח שאלות החשבון המתעוררות בחיי יום יום. אין להלאות את הילדים בשאלות מסובכות ורחוקות מן המציאות.

ידיעות הטבע – המורה ימצא כאן את ההזדמנות לקבע הכרה בלב הילד על ההשגחה העליונה, שהיא עלת העלות וסבת הסבות, הכח הנסתר היוצר ודוחף את דרכי ההתפתחות בכל דבר קטן וגדול. מן החוקיות הנגלית על המורה לעבור אל הפרשה הסתומה שאי אפשר להשיגה ע”י למוד וחקירה והמובילה אל דרך האמונה ביוצר הטבע. למוד זה עשוי לעורר התפעלות ליצירת ויראת הרוממות בפני יוצרה.

ציור, זמרה והתעמלות – בבתי-הספר לבנים קובעת מערכת השעות לכל המקצועות האלו יחד 2 שעות בשבוע, החל מכתה ד’. הערה: מחלקת החנוך של הסוכנות היהודית מעירה לנו, שמספר השעות (בס”ה 2 שעות בשבוע) הנתן לציור, זמרה והתעמלות – בהחלט אינו מספיק.

בתי-ספר לבנות – מפני נמוקים שונים היה מן הצורך להכניס לתכנית זו שנויים עקריים, הנובעים בעקר מתוך ההבדלים בכוון הרוח ובתכונות הנפש בין הבנים והבנות. הקו העיוני, האינטלקטואלי, מפותח ביותר אצל הילד, ואצל הילדה מכריע הרגש על האינטלקט. למוד הגמרא מבוסס ברובו על עיון, על שקול דעת וסברא. בבתי-הספר לבנים הוא עומד במרכז הלמודים בכתות ה’-ח’. לעומת זה תופס מקום חשוב בתכנית הלמודים בבתי-הספר לבנות מקצוע הפונה בעיקר אל הרגש, היינו למודי באורי תפלה.

מלאכת יד ותפירה – תכלית הלמוד היא לסגל את הבנות לסוגי המלאכות, שהחיים בעתיד דורשים מאת בעלת בית. ההרגל הזה יעשה לטבע, והעבודה תעשה על ידי התלמידות מתוך אהבה ומתוך חדוה ליצירה.

תורת הבשול וההזנה – למוד המקצוע הזה עשוי להכשיר את הבנות לעבודות בית ולעבודת מטבח. התלמידות תתמחינה בהכנת תבשילים בפועל, בהנהלת מטבח, בשים לב לכשרות ולמנהגי ישראל ובעריכת שלחן באופן מסודר ובטעם.

ד”ר י. מהרש”ק: לשאלת ספר הקריאה.

בישיבת הועדה לעבוד התכנית נתעוררה שאלת ספר הקריאה, המתאים לבתי-הספר לחרדים. אולם, לדעתי, לחנם מתחבטים אתם בשאלת ספרי הקריאה המתאימים וטובים לנו. אל נפתור את השאלה רק למחצה. הגיעה השעה שנוציא לגמרי את ספר הקריאה מבית ספרנו. נגזור על ספרי הקריאה שיהיו ב”בל יראה ובל ימצא”. אין להוסיף שבביה”ס לחרדים הביא ספר הקריאה רק נזק. הילד הפעוט המתיחס באותה ההערצה לתנ”ך ולספר הקריאה – הנהו מעשה בכל יום. אין הילד יודע להבדיל בין ספר לספר. הוא לומד בתנ”ך ולומד גם בספר הקריאה שלו, ואל תזלזלו בהרגשות כאלו בגיל הילדות. ספר-הקריאה כספר למוד בשעות קבועות – הנהו לשטן לספר הספרים. בחדר היתה מטרה אחת – פתוח הדת והמוסר מתוך קריאה עיונית בספרי הדת והמוסר. והרי אנחנו רוצים להיות יורשי החדר בכוונו החנוכי – ואין אנחנו יכולים להגיע למטרה זו מתוך הכוון של ביה”ס המודרני כמו שהוא. הסתעפות המקצועות מטשטשות את המטרה הדתית-מוסרית בחנוך. בודאי את שלמות החדר לא נשיג יותר, גרשנו מגן-עדן פדגוגי זה ואבדנו את הדרך לשוב בה. אבל אין זה מפטר אותנו מהתקרב ל”ארחא דהימנותא”. יהיה התלמיד לכל הפחות בארבע המחלקות הנמוכות – בעולם שכלו טוב – עולם התנ”ך הכולל דת, מוסר ומולדת ושאר המקצועות מסביב לו. התנ”ך יהיה בכתות הללו לא מקצוע רגיל אלא מעין נובע המפרה את נפש הילד ופותח את לבו להבין ולהרגיש מתוך התנ”ך את השפה, המולדת, החיים הקולטורים – ועל כלם הדת והמוסר.

Mizrachi-Sefer

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

הערות העורך

 ד”ר י. מהרש”ק היה מנהלו של בית-הספר תחכמוני, בית-הספר הדתי-ציוני העברי הראשון בתל-אביב, נוסד 1925 (כיום אולפנא לבנות).

על זרם המזרחי בחנוך, אשר על בסיסו הוקם החינוך הממלכתי-דתי (חמ”ד) ראה כאן וגם כאן.

1. תכנית בתי הספר העממיים, תרפ”ג

 

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.

 

תכנית בתי הספר העממיים העירוניים
מחלקת החנוך של ההנהלה הציונית בא”‘. תשרי תרפ”ג (1922).

בחוברת צנומה זו מפורטת תכנית הלימודים לבתי הספר העממיים (יסודיים) על פי המקצועות השונים בכתות א’ – ח’.
מקצועות הלימוד: תנ”כ, עברית, משנה, מולדת, גיאוגרפיה, טבע, דברי הימים, חשבון הנדסה והנהלת חשבונות, ציור וכיור, זמרה, מלאכת-יד ותפירה, עבודת גנה, התעמלות, אנגלית (החל מכתה ה’). “מכתה ג’ והלאה מנהלים התלמידים רשימות מזג-האויר”.
התכנית מפרטת גם אלו סיפורים יש ללמד בכל אחת מן הכתות, אלו שירים לשיר, וכן אלו תפילות וברכות (“כל התפלות נלמדות ע”פ”). בולטת ההקפדה על לימודי הזמרה, ההתעמלות ועל לימודי התפירה לבנות. הבנות והבנים לומדים אותם המקצועות, אך בכמות שעות לימוד שונה.

נושאי הלמוד והיקפם מעניינים מאוד. מפאת קוצר היריעה בחרתי להביא ציטוטים חלקיים, תוך דילוגים והשמטות, בייחוד מן ההערות הדידקטיות המובאות בשולי תכנית הלימודים. הציטוטים מועתקים כלשונם וככתבם (כתיב חסר).
כתיבה וקריאה: על המורה לשים לב שישיבת התלמידים תהיה נכונה, שיחזיקו את העפרון ואת העט כהוגן ושיכתבו בכתב ברור ובאותיות גדולות. יש לדקדק ביפי הכתב, בנקיון המחברות, ברחב השוליים שבעמוד ובסדר השורות.
ציור וכיור: מדריכים את התלמידים לציר את הצורה הנתונה ככל האפשר בתנופת-יד חפשית אחת ולהשאיר את השגיאות שנפלו בה עד אשר נעשה התקון הנכון. העקר הוא שהעצם הנבחר לדגמה יכר נכון בדמותו האפיונית ויציר באפן חי ובטוח. את הכרת חזיונות הפרספקטיבה, ההארה והצבעים מסגלים לתלמידים לא ע”י באורים תיאוריים אלא ע”י אמון למעשה בהתבוננות בעצמים מתאימים.
במשך כל שנות הלמוד צריך לעורר את התלמידים בכל שעת-כשר להביא לידי בטוי עצמי את יצר היצירה שבקרבם.
עברית: בכל שנות הלמוד מחנכים את התלמידים לענות על שאלות המורה ולהביע את רעיונותיהם ואת רגשותיהם בשפה ברורה ומקשרת. “תשובות שלמות”, המכילות את המלים שבשאלה, אינן טבעיות וע”כ צריך להרחיקן מביה”ס. לתשובות כאלה יש מקום רק בשנת הלמוד הראשונה, במקרה שהעברית אינה שפת-הדבור של התלמידים; אבל לאחר שסגלו להם את שפת הדבור החי צריכה הטבעיות בהבעה לתפס את מקומה הראוי לה. כמו כן יש לטפח את הדקלום הטבעי של השירים המתאימים הנלמדים ע”פ [על פה] בתשומת לב לנעימות ההבעה ולשנויים בקול, כדי לפתח את החוש האסתטי ולהגביר את ההתרשמות.
כתיבת חיבור: התלמיד צריך גם להתרגל לעבד חמר שאין בו משום ספוק יצר לבו, כי כזאת ידרשו ממנו החיים בעתיד; ע”כ [על כן] נתנים במחלקות העליונות על יד החבורים החפשים גם עבודות שהחיים דורשים בהן צורה קבועה, כגון מכתבי מסחר, הזמנות, ברכות, בקשות וכדומיהם.
זמרה: תשומת לב רבה יקדיש המורה לנעימות הקול בשירת הילדים, שלא תהא זו צעקנית אלא בטוב טעם וברגש.לאט לאט ובהדרגה מרגילים את הילדים לגוון הקול בשירה וע”י זה מפתחים בהם את הטעם הטוב ואת רגש היפי. כדי לשמר על נימי הקול הרכים של הנער יש להזהר מעבר את גבולות הקולות של כל גיל וגיל.
התלמידים העומדים בתקופת התחלפות הקול (וכן גם לקויי השמע המוסיקלי) אינם שרים, אבל יושבים נוכחים בשעורי הזמרה והמורה מעוררם להקשבה ולהתענינות פנימית בשירת חבריהם ומשתפם בהוראה התיאורית.
אין להזניח את התלמידים הנראים כ”מחסרי קול”; אלא על המורה להשתדל לפתח את קולם בסבלנות רבה ובמשך זמן רב עד שיכשירם לזמרה, כי כמעט כל התלמידים מסוג זה אינם אלא מחסרי כשרונות מוסיקליים מדמים וזקוקים אך לטפול שיטתי כדי שיוכלו לשיר בקול צלול.
תפירה: על המורה להרגיל את התלמידות לישיבה נכונה (במובן ההיגיני) בשעת התפירה, לשמוש הנכון במכשירים, לנקיון הידים והחמר ולסדר. הרקמה, הסריגה וה”אפליקציה” הן שניות במעלה אחר עבודת התפירה והתקונים וע”כ אין להקדיש להן זמן רב מדי. עבודת התקונים (בגדים וגרבים) צריכה לתפס מקום חשוב בתכנית.
תנ”כ: תכלית למוד התנ”כ תושג רק אז, אם המורה לא יסתפק בבאור המשפטים ובפרוש המלים בלבד, אלא יביא את תלמידיו לידי התעמקות בנבואה – לפי כחות נפשם – עד כדי התרשמות מתכנה ומצורתה. הפרקים בתנ”כ שיש בהם דברים שאינם מתאימים לרוח הילדים נשמטים.
8 – 10 פרקים נבחרים מספרי הנביאים נלמדים בכל השנה בע”פ. תשומת לב מקדשת לדקלום הטבעי ולקריאה המטעמת בספר. (שנת למוד ד’).
טבע: כדי לחנך את התלמידים להסתכלות בטבע המולדת ובחיי כלכלתה ולעורר בהם את השאיפה להבין ולהכיר את תופעות הטבע, את החקים השוררים בו ואת מכשירי העבודה של האדם, צריך הלמוד הזה להתבסס כולו על הסתכלות בלתי אמצעית בטבע ובחיים. לתכלית זו יש לערך תיורים וטיולים תכופים בשדה, במקומות העבודה שבסביבה וכו’ לשם מטרות קבועות. סדור אספים בוטניים, זואולוגיים ומינרלוגים ע”י התלמידים מסיע הרבה להגביר את התענינותם, לפתח את כשרון הסתכלותם ולהעמיק ולהרחיב את ידיעותיהם.
שמירת הבריאות: נושאי הלמוד בכתה ד’ – המזון. אמצעי הזהירות בפני זבובים ואי-נקיון.הזהירות באכילת פרות בלתי מבשלים ופרות ארסיים, הצרך באכילת פת-שחרית לפני הלמודים ובאכילה בזמנים קבועים בכלל. נטילת הידים לפני האכילה ואחריה. הצרך בזהירות בשתית מים.
בכתה ה’ – ערך העבודה והמנוחה להתפתחות העצמות והשרירים, הנזק של ישיבה ועמידה לא נכונה, תנאי שנה מבריאה, הוראות בנקיון הגוף (השמוש בסבון) והבגדים, בנקיון הפה, השער והצפרנים. הלאות והחלפת הכח. אפן נקוי האזנים. האויר ואור השמש – אמצעי חטוי לחדרים ולבגדים.
התעמלות: כדי שהבנות תוכלנה לעשות את כל התרגילים הנתונים בתכנית נחוץ שתהיה להם תלבשת מתאימה (מכנסי התעמלות). במחלקות שאין להן תלבשת כזו פוסחים על תרגילים הפוגעים ברגש הבושה הטבעי שבלב הבנות.
ההתעמלות צריכה-להעשות מתוך עליצות ורעננות ולעורר בלב המתעמלים חדות התנועה ושמחה מתוך הכרת התעוררות גופם ושליטתם בו.
תשומת לב חיבים להקדיש לשמירת הסדר והמשמעת בשעת ההתעמלות העממית והמשחקים כמו בשעת תרגילי ההתעמלות. חדות החיים וששון התנועה ואמוץ הכחות המלוים את הפעולות האלה אינם צריכים להוציא את התלמידים מתוך גבולות הסדר והנמוס הטוב.
בתכנית שיעורי ההתעמלות (“תרגילי-גוף”) מפורטים בשמותיהם המשחקים בהם יש לשחק:
השועל הפסח, חומת ירושלים, ריב מקומות, אמנון ותמר, עכבר ושני חתולים, חיות היערה, המקשקש, שני זריזים, רודף נרדף, ארנבות בחורים, העיט והזגתה, הזאב והרועה, יום ולילה, כדור נודד, שכן רע, רקודים בלוית זמרה.
מולדת: תכנית הלימוד בשנת-למוד א’ – שיחות על בעלי חיים, צמחים ועצמים אחרים ועל עבודת האדם. שיחות על החגים, ימי הזכרון, מנהגי-הדת. ספורים, אגדות, שירים, משלים ופתגמים בקשר עם הנושאים הקודמים.
תפלות: מודה אני, שמע ישראל, מברכות-הנהנין ועל הדלקת הנרות; ד’ הקושיות.
תשומת לב רבה צריך להקדיש בשנה זו, כמו בכל שנות הלמוד הבאות, ללשון הדבור של התלמידים שתהא נכונה ומקשרת; אולם עם זה יש להזהר שלא תחלש דעתם ע”י תקונים מרבים ושאלה לא יפריעום מבטוים העצמי.
מתוך רשימת ספרים לקריאה: הלב מאת ד’אמיציס, בימי חמלנצקי מאת א.ז. רבינוביץ, וילהלם טל, מאת שילר בתרגום ח.נ. ביליק, הרמן ודורתיאה מאת גיתה, תרגום ש. בן-ציון, שירים נבחרים מאת ביליק, צרניחובסקי ועוד.

הערות העורך

תכנית הלימודים ותכניה מזכירים לי מאוד את לימודיי בבית הספר העממי (ביה”ס בארי, נתניה) בשנות השישים של המאה הקודמת, ארבעים שנה לאחר פרסום חוברת זו. גם מורינו הקדישו שעות לימוד רבות לשיעורי התעמלות, מולדת, זמרה, מלאכת-יד (נגרות לבנים, תפירה, סריגה ורקמה לבנות). שעות רבות ומהנות בילינו בעבודת האדמה בגנת בית-הספר. בהפסקה הראשונה בכל יום, היינו מתייצבים למסדר והנפת הדגל (לקול תיפוף התופים) ואח”כ תרגילי התעמלות.

בשוליים העליונים משמאל בעמוד הראשון של החוברת רשום בכתב זעיר השם של בעלי החוברת – ל.י. ריקליס. לוי יצחק ריקליס היה איש חינוך, אשר ערך את הספר “המורה”, בו כונסו מאמריו של שמחה חיים וילקומיץ (1871 – 1918), מראשוני המורים ברחובות ובמושבות הגליל. ספר נוסף של ריקליס הוא “מורי” – ספר לימוד השפה העברית למבוגרים.