130 – " ואשמרנו בין דפי ספרי "

הכל מכירים את התופעה המלבבת: בעת דפדוף ראשון בספר ישן ומשומש לפתע צונחת מבין דפיו פיסת נייר. אות חיים רחוק מבעליו הקודמים של הספר ומן התקופה בה יצא לאור. פיסת מציאות המוסיפה נדבך נוסף לספר, עוד סיפור לסיפוריו של הספר. לעיתים הנייר מדבר בעד עצמו, אך לעיתים עלינו לחקור ולדרוש ולפצח את סודו, לא תמיד בהצלחה. לעיתים הוכנס הנייר מבלי משים, אולי שימש כסימנייה לעת מצוא. ישנם ניירות, למשל כרטיסים והזמנות להצגות, קונצרטים ואירועים אחרים, שהוכנסו לספר לזיכרון ולמשמרת אחרי האירוע. כי הרי אין מקום מוגן יותר מאשר בין דפיו של ספר עב כרס הניצב במהודק בין אחיו על המדף. הנה לקט של כמה ניירות כאלו, שיצאו מתוך דפי הספרים הישנים. לכאורה אוסף אקלקטי, אך למעשה מייצג תחומים רבים מן המציאות בארץ הזו. לא כללתי מסמכים ותעודות אישיות – אפילו צוואה מצאתי בין דפי אחד הספרים.

זכויות היוצרים לכותרת הרשומה ללאה גולדברג (ולא היה בינינו אלא זוהר).

האם מישהו מכיר את בית החרושת פפירוס בתל-אביב?

הזמרת שולמית לבנת, המציגה בגזיר העיתון הבא מתכון למרק, מכונה גם "זמרת המחתרות". היא אמה של השרה לשעבר לימור לבנת. באשר למרק – קצת "חפיף" הייתי אומר. מעריב, 1972. נמצא בין דפיו של כתב העת "מחניים" שהיה מיועד לחיילים דתיים.

הזמנה לנשף ב"שלוה – בית החלמה למעוטי יכולת" ע"ש אולגה ויהושע חנקין, בנוכחות שר הסעד. שימו לב לרשימת המופיעים.

הפתק הבא מוזר מאוד. על גבי דף מיומן כיס בגרמנית כתוב: מחיר של תרנגולת – 1 לירה, מחיר של ברווז – 5 לירות, מחיר של צפור – 0.05 לירה. והמסקנה הנחרצת: 100 עופות = 100 לירות.

מסלול טיול בראס מוחמד ונקיקי מבוכים. ימי סיני העליזים. גילוי נאות – ביליתי בין ראס מוחמד וקניון מבוכים בחברת חיילי צבא מצרים, חודש ימים של שירות מילואים, בשלב הביניים של החזרת סיני.

ועוד משהו שנושא את שמו של בן גוריון:

הטקס המתואר להלן, נערך לכבודו של ד"ר מרדכי ברכיהו. כדאי לקרוא עליו כאן. שימו לב לחמשת השלבים של תקומתנו במסכת המחול.

ערב סוכות, תשרי תשמ"ג. מאז כלום לא השתנה.

ברכה יפה לחנה האלמונית. (אין קשר ביני לבין אורי המוזכר בברכה).

עוד אחד מאגף המוזרים:

ולסיום: לגזור ולתלות בסוכה.

2 thoughts on “130 – " ואשמרנו בין דפי ספרי "

השאר תגובה