השנה לא התקיים שבוע הספר העברי במתכונתו הרגילה, כפי שנעשה החל משנת 1925 – דוכני ספרים בכיכרות הערים, בעיקר בכיכר רבין. אך בחנויות הספרים מציינים בהנחות ומבצעים את חודש הספר העברי, כך לפחות שמעתי ברדיו השכם והערב מפי ג. יפית. לפיכך, ממש בטרם יחלוף חודש זה, אני מביא מעל במה זו את משנתו המחכימה של יעקב פלמוני משנת 1956 (מתוך השדה לנוער) – "בין הספר לקורא".
יעקב פלמוני, חוקר, הוגה ומחנך, עלה לארץ בשנת 1923, שנה לאחר פטירתו של מורו הרוחני א.ד. גורדון. יעקב היה אוטודידאקט בתחומים רבים. הוא שלט בשמונה שפות. ערך מחקרים ותצפיות רבות בעולם הצומח והחי של ארץ ישראל, והתמקד בעיקר באנטומולוגיה, חקר החרקים (הוא התעקש לקרוא להם חרוּקים – מלשון חרוצים, בשל היות גופם חרוץ ומחולק לשלושה חלקים), בו קנה לו שם עולמי. (ברשומה מספר 110 בנושנות מובאת רשימתו של דן בן אמוץ על אנשים וחרוקים בעקבות פגישתו עם פלמוני ושיחתם על החרוקים).
פלמוני היה מורה בנהלל עד שבשנת 1932 פנו אליו מקיבוץ דגניה א' וביקשוהו להיות מורה בבית החינוך המשותף ולהשתתף בתכנון והקמת "בית גורדון" לזכרו של א.ד. גורדון. בית גורדון פתח את שעריו בשנת 1941 ובזכותו של פלמוני, מה שהיה אמור להיות חדר טבע צנוע, מקום משכנם של כמה פוחלצים ומאובנים, הפך למוסד כעין אקדמי, היכל ידע אדיר, הכולל ספרייה בת עשרות אלפי ספרים ומאות אלפי מוצגים. כך מתאר פלמוני את בית גורדון בשנת 1952:
בשנת 1954 כבר היו בספריית בית גורדון 24,000 ספרים, מלבד הספרים הכפולים להשאלה לקוראים. לאחרונה הועבר חלק הארי של הספרייה למכללת כנרת.
ונחזור לחודש הספר העברי. בשנת 1956 פורסמה בירחון "השדה לנוער – ירחון לחקלאות ולטבע" מסתו של פלמוני אודות משמעותם של הספרים בחיינו והמלצותיו כיצד יש לקרוא ספרים. הנה שלושת העמודים הראשונים של רשימה מחכימה זו:
דבר העורך
בונוס קטן. בשיטוטיי בירחון "השדה לנוער" נתקלתי בברכה לרגל יובל החמישים להסתדרות המורים. הסתדרות המורים הוקמה ביזמת אוסישקין בביקורו בארץ ישראל בשנת 1903, בשם איחוד המורים. בשנת 1928 שונה השם להסתדרות המורים. מאחר ובימים אלו לאירגוני המורים יש קצת "עניינים" בתקשורת ובדעת הקהל, החלטתי להביא ברכה זו, משנת 1953.
לאורי, שוב תודה וכל הכבוד !
ממש מעניין
תודה
אהבתי את ההגדרה על אנשים שאינם יכולים לשאת את ישות עצמם. היא בולטת ביתר שאת בין היוצאים לגמלאות.
תודה אורי עבור החומר המעניין
רפי קליין
אורי איזה אוצר, אנסה לשכנע את תלמידי בעזרתו. תודה!!
מרתק ונפלא !!!
עמי סלנט
https://www.amisalant2.com/
תודה לך אורי,
התרגשות גדולה לקרוא את הרשומה שלך.
בעוד חודשים ספורים ימלאו חמישים שנים למותו של סבא ואני עדיין מתגעגעת אליו.
זכיתי לחסות בצל עץ ענק.
רבקה צביאלי דרור וגם פלמוני
תודה רבקה. איזו זכות להיות נכדה של סבא כזה. כבר אין אנשים כאלה בינינו: רחבי אופקים, אוטודידאקטים וששים לחלוק את אוצרות הידע שלהם עם כל אחד. חוקרי מדע וטבע המתעמקים גם בשירה ופילוסופיה. וגם אין כבר ירחוני חקלאות לנוער שמפרסמים בין המלצות דישון והשקייה גם מסה על מה שבין הספר לקורא.
אורי
אז אני חקלאית וגם אחות…
הידעת שסבא היה גם ראשון הגרנטולוגים בארץ?
בחברה צעירה שלא היו בה זקנים, והוא – גם כן צעיר באותה עת, כתב סבא את "במעלה החיים"- תורה שאני עשיתי בה שימוש מקצועי.
כן, הוא היה דמות שכמו נתלשה מן הרנסנס.
האם אפשר להשיג את הספר הזה?
מוצא חן בעיניי הביטוי "במעלה החיים" משום שלרוב מרגיש האדם המזדקן שהוא במורד…
אולי בחנויות לספרים משומשים, ואחד שנמצא ברשותי.
וכך פותח סבא את סיפרו: "כל יצורי עולם הנם בני חלוף, ואף האדם אינו בן-אלמוות, וממילא אין הוא בן- חורין ליפטר מן הזיקנה. כולנו יודעים זאת, ואף- על- פי- כן אין אנו מתקינים את עצמנו כלל למצב, שהוא נמנע-המניעה ושאנו כולנו הולכים לקראתו—"
העברית הזו – כשמן בעצמותיי.
תודה
רכשתי את הספר דרך אתר סימניה.