91 – טוביה קושניר, אחד מל"ה

נפילתו של טוביה קושניר, כאחד מ-ל"ה לוחמים שנחלצו לעזרת גוש עציון, היתה לא רק אסון למשפחתו ולמיודעיו, אלא גם אובדן כבד לעולם המדע. שמו של טוביה, שהונצח גם בשמותיהם של כמה צמחים, ידוע לכל בוטניקאי ואיש מדע גם כיום, שבעים שנה אחר מותו. טוביה היה בן 24 שנים בנפלו, אך כבר הספיק לתרום רבות לחקר הצומח של ארץ ישראל בתצפיותיו ובמחקריו, אותם התחיל עוד בהיותו נער צעיר.

Tuvia picture-s

את עיקר המידע אודות טוביה אנו שואבים מן הספרים שכתב אביו, שמעון קושניר, אשר הנציח את זכרו בשורה של ספרים (שמעון כתב 14 ספרים). בשנת תש"ט (1949) יצא לאור הספר: "טוביה קושניר – מחקרי-טבע ומכתבים" (הוצאת עם עובד). את הספר ערכו רעייתו אביבה, אביו שמעון ודודו מרדכי (מרדכי שניר). הספר הוא אסופה של מכתביו של טוביה, יומני הסיורים שלו, כמה תקצירים של מחקריו ודברי הערכה והספד מאת מוריו. (ראו למטה: 'גלגולו המופלא של ספר').

Tuvia Book -s

בשנים הבאות הוסיף האב שמעון קושניר וכתב ספרים נוספים בהם הוא מספר על תולדות חייו הקצרים של טוביה ושל משפחתו: "בכור מכורה" (1955), "הד מגלבוע" (1955), "בדמדומי בוקר" (1959), "האיריסים עודם פורחים" (1971).

טוביה נולד ב-1923 ואת שנות חייו הראשונות עשה במושב כפר יחזקאל בעמק יזרעאל. בהיותו בן תשע הקים אוסף של צמחי קקטוס ליד ביתו ועסק בריבויים ע"י הרכבות. כאשר התגרשו הוריו עבר לפנימייה בקיבוץ יגור ובאחד מסיוריו בכרמל פגש את ד"ר מיכאל זהרי מן האוניברסיטה העברית, אשר התרשם מידיעותיו של הנער. טוביה התחיל לכתוב לזהרי על גילוייו וממצאיו ולשלוח לו צמחים להגדרה. בשיטוטיו היה הראשון למצוא  את השושן הצחור בכרמל. הוא הביא בצל לדוגמה לנח נפתולסקי, "איש הצמחים והפרחים", שגילה לראשונה בישראל צמח זה בפקיעין ב-1925. כותב נפתולסקי: "…כשהוציא מכיסו בצל של לילית-הבר (שושן צחור), שאסף בין סבכי החורש במעלה הר-הכרמל מעל לואדי-שומריה, ליד יגור, אז כבר ניכרו בו אותו הלהט ואותו המתח, שהצטיין בהם תמיד במגעו עם טבע הארץ".

קושניר-נפתולסקי -s

טוביה עבר להתגורר בביתו של זהרי בירושלים והשלים את לימודיו התיכוניים בתיכון בבית-הכרם. בשנת 1943 ערך טוביה מסע לחרמון ולהרי הלבנון, שהיו מחוץ לגבולות ארץ ישראל (בשליטת המנדט הצרפתי) וחזר משם עם 400 צמחים. בדרכו לחרמון פגש נערה בת 14, אביבה גינזבורג מבית-הלל, אשר שלוש שנים אחר-כך הופכת לרעייתו. טוביה קשר קשרים הדוקים עם כל חוקרי הטבע הבכירים בארץ, יצא איתם לסיורים והקים אוספים מקיפים וחשובים של פרפרים, זוחלים, צמחים וטחבים. במכתביו ובציוריו מתגלה כושר ביטוי עשיר ומשיכה ליופי. תיאוריו הפיוטיים של הנוף והטבע אליהם הוא מצרף את הרהוריו, נקראים כיצירת ספרות ולא כדוח של מדען. כדוגמה להלן קטע קצר ממכתבו של טוביה בספטמבר 1946 מחדרו בעיסאוויה אל אהובתו אביבה, בו הוא מתאר את המתרחש בחלקת הניסויים שלו בהר הצופים:

Tuvia letter Aviva-s

טוביה החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בשנת 1945 והתגורר עם אביבה בחדר קטן בכפר הערבי עיסאוויה הסמוך להר הצופים. ב-1947 התגייס טוביה (בהתנדבות) לגדוד השישי של הפלמ"ח שבסיסו במעלה-החמישה, משם יצאו להגן על השיירות העולות לירושלים הנצורה. בינואר 1948 נפל ליד הכפר צוריף עם חללי ה-ל"ה, אותם כינה חיים גורי "מחלקת ההר".

תרומתו המדעית של טוביה קושניר.

טוביה סייר בכל חלקי הארץ וגם מחוץ לגבולותיה, בתורו אחר צמחים נדירים וחדשים למדע. ברבות השנים נעשתה הערכה בעשבייה באוניברסיטה העברית ונמצא שמתוך 300 הצמחים הנדירים והמיוחדים ביותר – מחצית נמצאה על ידי טוביה קושניר. טוביה גילה צמחים חדשים למדע ( שניים מהם נקראו על שמו: סתוונית טוביה שגילה בהרודיון ואיריס טוביה שגילה בהר הנגב), או חדשים לארץ ישראל (למשל: ב-1941 נמצא על ידו ספלול הגליל בדפנה ומיאגרון אזני בעין חרוד. בשנת 1944 גילה את הכרכום הצהבהב במנרה, את הכרכום הנאה ליד חלחול ואת הכרכום הארצישראלי על יד רמאללה), וכן צמחים שתוארו בעבר על ידי חוקרים זרים (כפוסט וטריסטרם) ומאז לא התגלו בארץ ישראל במשך עשרות שנים. מיד לאחר מותו של טוביה פרסמה נעמי פינברון מאמר ב"הטבע והארץ" ובו היא מפרטת למעלה מעשרים מיני צמחים "שהיה במציאתם על ידי טוביה קושניר משום חידוש להכרת צמחית הארץ". כל הצמחים האלה נכללו במהדורה השניה של "המגדיר לצמחי ארץ ישראל" שפינברון היתה בין מחבריו. וכך כותבת פינברון: "טוביה קושניר ז"ל נפל בין השלושים וחמישה בהרי-חברון ועם מותו אבד למדע הביולוגי בארץ כוח צעיר ודינמי, אשר בו היו צפונות אפשרויות נרחבות של יצירה מדעית. בין השאר היה טוביה מחונן בחוש פלוריסטי ובכשרון של מציאת 'מציאות פלוריסטיות' – צמחים נדירים, או אף חדשים."

Tuvia Sitvanit-s

טוביה גידל גיאופיטים רבים בחלקת הניסויים של הגן הבוטני, מול בית הקברות הצבאי על הר הצופים, 45 ערוגות על פני שלושה דונמים. בייחוד התמקד בקבוצת האיריסים, הצמחים האהובים עליו ביותר. טוביה עשה הכלאות בין מיני האיריסים וחקר את התאמת המינים לתנאים אקולוגיים ופיטוגיאוגרפיים ואת עמידותם למחלות עלים שונות. חלק מצמחים אלה שרדו ונמצאו לאחר מלחמת ששת הימים על ידי מיכאל אבישי והועברו לגן הבוטני בגבעת רם (זהו מקור שמו של הספר "האיריסים עודם פורחים"). טוביה הכין הצעה מפורטת ובה רשימה של 50 צמחי בר אותם המליץ לתרבת ולהפוך לצמחי נוי לגינון. הוא אף הוסיף מידע על דרך ריבויים וגידולם. הוא חקר את מנגנון ההאבקה של התאנה התרבותית לעומת תאנת הבר (תאנת קאפריפגה) ואפיין את הצרעות האחראיות לכך, תוך שהוא משתמש בממצאיו להרחבת הבנת מנגנון הדו-ביתיות בצמחים.

אך טוביה לא הסתפק רק באיסוף ובהגדרת צמחים ואורגניזמים אחרים והחליט ללמוד, במקביל ללימודיו הסדירים, גם גנטיקה וביוכימיה, אשר יאפשרו לו להבין את תופעות החיים. וכך מתאר זאת אחד ממוריו, אהרן קצ'לסקי (קציר): "טוביה, שעבר בהדרגה את הדרך מהביולוגיה המתארת לביולוגיה הכמותית והסיבתית, נמשך בחוטים סמויים לאותו תחום נפלא המגשר בין הביולוגיה והמדעים המדויקים, לתורת התורשה הביוחימית." וכך במלותיו של טוביה, מתוך מכתבים לאביו (1946) ולצליק, אחיה של אביבה (1947): "הסיסטמטיקה, למשל, מטבע הגדרתה מביאה לידי צמצום אפקים – להתעסקות בפרטים. הגנטיקה מטבע בריאתה היא אולי הרחבה והעמוקה ביותר, כי היא הנותנת את הפירוש והמשמעות לכל שאר מדעי הביולוגיה, היא הגורם הקובע את כל שאר הפרטים. כשפתחתי את ספרי הגנטיקה הראשונים צמחו לי כנפיים. […] לפני שנים אחדות הייתי מרבה לעסוק בהכרת צמחים ופרפרים, ובזה היה כל עולמי. אחר כך מצאתי כי יש דברים המענינים יותר מהכרת הצמח בצורתו החיצונית בלבד, או בשמו, ואלו הם הכוחות שפעלו בדרך יצירתו של הצמח, כלומר בדרך התפתחותו. על ידי הצלבת שני מינים זה בזה אפשר ללמוד וללמוד על קירבתם של שני המינים, מוצאם והתהוותם, בדרך זו אפשר אפילו לצור צורות צמחים חדשות, וכך 'לשחק משחקו של הטבע' בכוחות-בראשית עצמם. כך מרגיש אתה את עצמך לא כמסתכל מהצד, אלא כשולט על כוחות הבריאה."

ואכן טוביה החל ללמוד בכוחות עצמו גנטיקה, ציטולוגיה וביוכימיה. הכלים המחקריים שעמדו לרשות הגנטיקאים היו דלים עדיין באותן שנים. בנוסף להכלאות – ציטוגנטיקה, שהתבטאה בצביעת הכרומוזומים, ספירתם והשוואת אזורי ההטרוכרומטין והאאוכרומטין בעזרת מיקרוסקופ אור, וניסיון למצוא את פעילותם הישירה של הגנים באמצעות ביטויים הביוכימי, בייחוד ביצורים נחותים. טוביה יישם את הכלים והרעיונות החדשים שנגלו לפניו בסדרת מחקרים עצמאיים ופורצי דרך שהקדימו את זמנם. בעזרת הציטוגנטיקה הוא הצליח לסווג את האיריס השחום לסקציית איריסי ההיכל Oncocyclus (בניגוד לדעת חוקרים בעלי שם בעולם ששייכו אותו לסקציית Regelia).

Tuvia chromozomes-s

במחקריו על האיריסים גילה מנגנון אי התאם עצמי באיריס הגלבוע. הוא חקר את המנגנון הגנטי הקובע את צבעי פרחי האיריסים וגילה את התהליכים הביוכימיים-אנזימטיים לשינוי צבע פרוותו של עכבר השדה. מחקרו המקיף ביותר היה על הגנטיקה של הערצב המצוי. במחקר זה, הראשון מסוגו בישראל, הראה כיצד אבולוציית יצור זה עדיין נמשכת בימינו, לשם התאמת המין לתנאי סביבה שונים בהתאם למיקומו הגיאוגרפי. חלקו הראשון של המחקר, אותו לא זכה להשלים, התפרסם בכתב-העת Nature. רעיונותיו החדשניים של טוביה, כמו הצעתו על גנים לטנטיים בהטרוכרומטין ורעיונות אבולוציוניים שונים, קיבלו אישור רק שנים רבות לאחר מותו, כאשר פוצח הצופן הגנטי והתפתח מדע הביולוגיה המולקולארית.

כותב שמעון, אביב של טוביה: "בבדידותו מת בני, ואת הסוד המלא של יחודו לא אדע לעולם."

הנה מכתבו האחרון של טוביה לאביו, אותו כתב כמה ימים לפני צאתו לפעולה ממנה לא שב:

Tuvia last letter-1-s

Tuvia last letter-2-s

דבר העורך:

גילגולו המופלא של ספר : בשנת 2010 הגיע בדואר אל ספריית קיבוץ נתיב הל"ה הספר "טוביה קושניר – מחקרי-טבע ומכתבים" ואליו צמוד פתק: "אל ספריית נתיב הל"ה. ספר זה נמצא בבוידם בעזבונו של בעלי ז"ל שנפטר לפני כ-30 שנה. הספר נראה חשוב מכדי שלא לשולחו אליכם".

Tuvia Petek-2-s

בעמוד הראשון של הספר הופיעה הקדשה, שנכתבה בשנת 1951, בכתב ידו של שמעון קושניר, אביו של טוביה: "לחברי נתיב למד הא היקרים. מנתיב חייו של טוביה אל נתיב הל"ה, ממשפחתנו. ה' שבט תשי"א."    (ה' שבט הוא תאריך נפילתם של ה-ל"ה).

Tuvia Hakdasha-s

ובאותו עמוד החותמת הכחולה: "פלד" – קבוצת חיילים להתיישבות שתופית בע"מ. כאשר הוקם הקיבוץ בשנת 1949, על ידי יוצאי פלוגה ד' מחטיבת יפתח של הפלמ"ח, נקרא שמו קיבוץ פלד. פלד הם ראשי התיבות של פלוגה ד. ביום השנה השני לנפילת מחלקת הל"ה שונה שמו של הקיבוץ לנתיב הל"ה. כלומר – הספר נתרם לקיבוץ בשנת 1951 ע"י שמעון קושניר, הושאל על ידי אחד החברים וחזר למקומו לאחר 60 שנה. (על ספריית נתיב הל"ה והאיש היקר המקיים אותה אפשר לצפות בסרטון שעשיתי: איש ספר).

אביבה, אלמנתו הצעירה של טוביה, ערכה את הספר. במשרדי הוצאת עם עובד פגשה את הסופר חיים הזז. שנתיים אחר כך, בשנת 1951, נישאה אביבה לחיים הזז, המבוגר ממנה ב-29 שנים. להזז ולמשוררת יוכבד בת-מרים היה בן יחיד – נחום הזז (זוזיק) שאף הוא נפל במלחמת העצמאות.

הספר הפך כמקור השראה והערצה לדמותו של טוביה. רבים מן הקוראים פקדו את בית אביו ואת קברו.

לאחר מלחמת ששת הימים התאפשרה מחדש הגישה לשדה המערכה בה נפלו ה-ל"ה ונעשו תחקירים לביסוס המידע המקוטע על האירוע הקשה. בשנת 1969 הוזמן על ידי הורי החללים מי שהיה המפקד הבריטי של משטרת חברון – ג'ון דוגאן, אשר אסף את גופות הלוחמים. דוגאן הגיע לארץ, יצא עם ההורים לגבעה 573 ליד הכפר צוריף ושחזר לפרטיו המזוויעים את אשר התרחש שם בה' שבט, תש"ח.

זוהי הידיעה שראה שמעון בעיתון הבוקר ובה התבשר על מות בנו:

Tuvia List_002-s

תודתי לד"ר מני נוימן, מנהל הגן הבוטני בהר הצופים, ולעתי יפה, מקיבוץ נתיב הל"ה, על השאלת ספריו של שמעון קושניר.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “91 – טוביה קושניר, אחד מל"ה

  1. אורי שלום,
    כל פעם שאני קורא על טוביה קושניר אני מתרגש מחדש.
    אחותו מצד אביו, מיכל, הייתה מורה שלי לאורך שנים בבית הספר בקיבוץ – נישאה לבן קיבוץ עינת וגרה בקיבוץ. אביה היה מדי שנה לוקח דבש מהדבוראי של הקיבוץ, שבמקרה היה אבי, על מנת למסור אותו לאביבה וחיים הזז. בהזדמנויות אלה היה נותן לנו מספריו. כך גדלתי על מכתבי טוביה שהייתי קורא ומעיין קבוע בספר ומעריץ את הדמות. לימים, אולי בעקבותיו, בחרתי ללמוד ביולוגיה. בטיול האחרון לפני הצבא לגבעות שליד הקיבוץ הביאה מיכל את אחיה הצעיר אורי שסיים תואר ראשון כדי שנלך יחדיו לראות צמחים ונוף.
    רק ספר אחד נוסף השפיע עלי כמו מכתבי טוביה והוא "נחל קופר" האוסטרלי ועל כך בהזדמנות אחרת.
    בקבוצת המטיילים שלנו בולטת הילה קומרוב שלה קרבה ישירה לאשתו השנייה של שמעון קושניר – אמם של מיכל ואורי.
    שא ברכה
    צביקה

    • תודה צביקה. כשקוראים את מכתביו של טוביה אפשר לחוש בגדולתו של האיש ומה גדול האובדן. האח אורי שהזכרת – ד"ר אורי קושניר, חוקר במכון וולקני, מטפח צמחים דגניים לאפייה ומספוא. ממשיך את דרכו של טוביה במדע הגנטיקה.
      אורי

  2. הנה תגובתה של נילי בן ארי מקיבוץ טירת צבי:
    בוקר טוב אורי
    רשימה נפלאה ומרתק.
    יישר כוחך!!
    בטירת צבי נפטר לפני שנה וחצי חבר בשם דוד שחק, שהיה הראשון בהפיכת אירוס הבר לצמח תרבות מבויית, ויש לנו חלקה של אירוס הגלבע ואירוס נצרתי.
    הוא היה אוטודידקט, קרא כל מה שמצא בנושא, העריץ את טויבה קושניר, ומיד אחרי מלחמת ששת הימים הגיע למוזיאון רוקפלר ובגן המוזיאון מצא שם פריטים חשובים של אירוסים.
    הוא היה שכן שלי ושמעתי ממנו רבות על טוביה קושניר. היה דמיון ביניהם…
    בשנותיו האחרונות עבד בגן הברון בזיכרון ושם ערך ניסויים ומחקרים.
    הוא הוציא ספר על אירוסים
    תודה רבה אורי
    נילי בן ארי
    טירת צבי
    _______________________
    אכן, בספר על טוביה מסופר שהוא גילה בחנות פרחים בירושלים איריס מיוחד שלא הכיר ונאמר לו שערבי אחד מביא אותו מאיזור יריחו. טוביה יצא לסייר באיזור ולחפש את האיריס אך לא מצאו. בדרך חזרה, מספרים חבריו, פרץ בצעקות רמות כשראה מבעד לחלון האוטובוס את האיריס בגינת מוזיאון רוקפלר. מסתבר שהערבי היה שומר המוזיאון ומסר מידע כוזב כדי לא להתגלות.

  3. נחשפתי לראשונה אל טוביה בכיתה ד, כאשר קראתי את ספרה הנפלא של דבורה עומר "סערה באביב" (הופתעתי כשראיתי שהוא לא הופיע ברשומה…). דבורה עומר מפליאה לתאר את התפעלותו מהטבע ומהסביבה, ובכלל-היא מיטיבה לתאר את מהלך חיו, כמו בשאר ספריה הביוגרפיים הנפלאים.
    ההערכה הרבה שלי אליו לא פחתה מאז, 5 שנים אחרי. בחמשת השנים הללו קראתי את "מחקרי טבע ומכתבים", "האירוסים עודם פורחים", ראיתי באוסף הבוטני את הצמחים שטוביה אסף וגם יצרתי קשר עם אביבה (אישה מדהימה לכל הדעות).
    רציתי לציין כי האירוסים עודם פורחים אומנם נכתב לזכר טוביה וטוביה מופיע שם, אבל הספר בעיקר מדבר על כותבו, שמעון קושניר. זו מעין אוטוביוגרפיה. למי שהיה רוצה ללמוד עוד על חיו הייתי ממליצה לקרוא דווקא את סערה באביב.
    אילו לא היה נופל בקרב הקשה הזה…אילו…אולי היינו היום במקום אחר. הרי כל התגליות והתצפיות המתוארות למעלה: נעשו ב24 שנות חיים קצרות.

    עוד כמה פרטים:
    כשפורסם לאחר מותו המאמר, נכתב בסופו, על ידי מי שהיה אמור להיות המנחה שלו בדוקטורט, "טוביה קושניר-אבידה גדולה לעולם המדע".
    טוביה היה בין המתנגדים הראשונים לייבוש החולה.
    יום קבורתו של היה גם יום הולדתה ה20 של אביבה. לאחר ההלוויה היא פתחה בריצה לעבר שדה מוקשים קרוב, וידיד שלה נכנס אחריה לשדה וגרר אותה משם.

    אחד הסיפורים העצובים יותר מהתקופה ההיא.

    • תודה שוהם.
      אבהיר את דברייך בנוגע לפרסום המאמר לאחר מותו: היה זה המשך המחקר על האבולוציה של הערצבים, אביבה אלמנתו עזרה אף היא בהשלמת המחקר. המאמר פורסם באנגליה ועורך כתב-העת, הגנטיקאי JBS Haldane הוסיף הערה: "מחבר המאמר נהרג במערכת הקרבות האחרונה בסביבות ירושלים – לקוראים תתברר בוודאות האבדה שנגרמה לביולוגיה במותו".
      אורי

  4. יישר כוח על הכתבה החשובה והמעניינת אודות טוביה קושניר הי"ד. נדמה לי שראוי היה להזכיר בפיסקת הסיום את יהושע כהן ז"ל, יוזם התחקיר שערכנו בעקבות הל"ה, במסגרת בית ספר שדה כפר עציון, 1970-1968. יהושע הוא שיזם ודאג להבאתו של מפקח המשטרה הבריטי, ג'ון הימיש דוגאן, לארץ, וגייס לחשם כך את מר יהודה מירון, שעמד אז בראש המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון. ואכן דוגאן הגיע ארצה, ולמחרת בבוקר, 20.1.1970, יצא אותנו לסיור בשדה המערכה של הל"ה, ובגעת הקרב. לסיור הוזמנו גם שניים מהורי הל"ה, ראובן מס ושמעון קושניר ז"ל.

    • יוחנן, תודה על המידע החשוב.
      שמעון אכן מזכיר בספרו את יהושע כהן (ממייסדי קיבוץ שדה בוקר ובין המתנקשים ברוזן פולקה ברנדוט) "שיזם פעולה מקיפה לחקר פרשת מלחמתם ונפילתם של הל"ה, ולאחר עבודת מחקר בלתי-נלאית שעשה יחד עם אנשי בית-ספר השדה בגוש עציון נתגלתה התעלומה." הוא אף מספר שיהושע כהן היה ממפקדי הלח"י ונרדף ע"י הבולשת הבריטית שאף הכריזה על ראשו פרס של אלף לי"ש. "כשהושיט יהושע ידו לג'ון דוגאן שאל אותו בחיוך טוב מי הוא המאושר שקיבל את אלף הלירות בעד ראשו? חייך ג'ון דוגאן ואמר: אני הוא המאושר למראה ראשך החי עליך."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s