רשומה זו היא החלק השני בנושא  ספרי מדע לנוער (הרשומה הראשונה: ראה רשומה מספר 83 – “מדע לנוער – טיול בבית”)

א. הספר האויב מבעד למיקרוסקופ / חיי לואי פסטר, מייצג (כפי שמעיד שמו) את ספרי המדע לנוער בהם המדען הוא הגיבור הראשי ודמותו כאדם עומדת במרכז הספר.  הספר נכתב במקור על ידי ס. קוזניצובה בשנת 1919 ויצא לאור בישראל בשנת 1953 בתרגומה של יהודית בן-נון (הוצאת מסדה).

הספר מתאר את חייו של לואי פסטר, החל מהיותו סטודנט צעיר בתחום הכימיה, דרך כל גילוייו המדעיים בתחום הגבישים, התסיסה הפסטור והחיידקים ועד מאבקו הבלתי מתפשר במחלת הכלבת. על אף שהספר מיועד לבני נוער (ועל כך יעידו האיורים המלווים את הטקסט המנוקד) אין הוא חס על נפשו הרכה של הקורא ומציג בצורה ריאליסטית את סבלם של בני האדם ושל בעלי החיים החולים במחלת הכלבת ואת הצורך לבצע ניסויים בבעלי חיים, אותם מקריב פסטר על מזבח המדע בטרם יטופלו בני אדם בתרכיבים פרי פיתוחו. אך את זאת מתאר הספר תוך הדגשת הדילמות המוסריות הכרוכות במחקר מדעי, באמצעות לבטיו של פסטר, חששותיו וסערת רגשותיו. הנה הקטע בו מתואר המרתף בו הוא מחזיק את בעלי החיים עליהם הוא מבצע את מחקריו (חיידקי גחלת = אנתראקס) והצלחת החיסון לכלב:

בשנת 1885, לאחר שהצליח לחסן כלב כנגד מחלת הכלבת, טיפל פסטר לראשונה בילד אשר ננשך ע”י כלב חולה והציל את חייו. יש לציין שפסטר עשה זאת ללא כל אישור מן הרשויות, וללא תמיכה מן הממסד הרפואי. ובכלל – הספר מציגו כמדען בודד, הפועל בעקשנות, בנחישות ובהתמדה, עד שהפך לגיבור לאומי. הנה הקטע בספר המתאר את הצלת הילד הנגוע בכלבת:

פסטר נפטר בשנת 1895 וספר זה נכתב 24 שנים מאוחר יותר. האם דמותו בספר תואמת את דמותו במציאות? מחברות המעבדה שלו, אותן הורה למשפחתו לא לחשוף לעולם, מצויות כיום בספריה הלאומית בצרפת ומהן עולה שפסטר פרסם תוצאות שקריות של ממצאיו על מנת לעכב את המדענים המתחרים בו. אולם אין בכך כדי לערער על גדולתו ומיליוני בני אדם חבים לו את חייהם.

 

גם הספר הכַּשָף הצהוב (1946) מתחיל בגיבור מדעי, חתן פרס נובל – אלכסנדר פלמינג, אשר גילה באורח מקרה את פעולתן האנטיביוטית של פטריות ואת הפניצילין.

גם כאן מתואר פלמינג כאחד האדם, לפני שידע הוא וידע כל העולם שהשכינה שורה עליו. הוא היה בנו של איכר סקוטי, שבחר ללמוד בקולג’ סנט מארי כי רצה לשחק ראגבי:

אולם אלכסנדר פלמינג היה רק חולייה – אמנם חשובה וקריטית – במסלול שהוביל לפיתוח ובעיקר לייצור הפניצילין ושאר תכשירי האנטיביוטיקה בעקבותיו. העובדה שמצא את השפעתה האנטיביוטית של הפטרייה פניציליום נוטאטום על חיידקים באופן מקרי וממוזל, הופכת את התגלית המדעית לאגדה מדעית, חומר גלם מצוין לספרי נוער. ונציין שהיה זה לא אחר מאשר לואי פסטר שאמר: “בתחום התצפיות המדעיות, המזל מעדיף את אלו שמוכנים לקראתו”. הנה הקטע המתאר את גילוי פעולתה של הפטרייה. (קומנית = פניציליום נוטאטום).

בתהליך בידוד, זיהוי ובייחוד ייצור הפניצילין נוצר שיתוף פעולה אדיר בין מדענים אנשי אקדמיה ואנשי תעשייה מתחומים שונים – פיטופתולוגיה, מיקרוביולוגיה, ביוכימיה, תסיסה, הנדסה ורפואה, וכן תקציבי ענק מממשלות אנגליה וארה”ב. שיתוף פעולה זה וההצלחה שהביא בעקבותיו לא חזרו על עצמם בהיסטוריה של האנושות. לכך תרמה העובדה שהמאמץ הזה התרחש בעת מלחמת העולם השנייה, אל מול מאות אלפי חיילים שמתו מפציעות קלות בשדה הקרב בשל זיהומים קשים שאלחו את פצעיהם עד נמק ומוות. התוצאות המדהימות שהושגו באופן מיידי עם הטיפול בפניצילין, במחלות ובזיהומים הקשים ביותר, הקנו לו את הכינוי Yellow Magic. כותב על כך רטקליף בהקדמה לספר: “אין ספק בדבר, שרבים יהיו מערערים על הכותרת של הספר הזה. אנשי המדע-הרפואי נרתעים בפני המלה כישוף בשעה שמשתמשים בה בקשר עם מקצועם. בדומה לכך הם באים לידי התרגזות למשמע המלה נס. נסים, טוענים הם, מתרחשים רק בספרות המקרא, ולא בין כתלי בתי-החולים בימינו. וסבורים הם שאין כלל משום מעשה-כשפים בעובדה שסם-מרפא מסויים מחזיר לחיים אדם שעמד לגווע תוך רגעי-מספר.”

סבורני שהספר לא נכתב במקור עבור בני נוער. תיאורי המחלות והפציעות מזוויעים, כולל מחלות מין כעגבת וזיבה (לכן אחסוך מכם זאת) וגם הרמה המדעית הגבוהה של הספר מעידה על כך. אך בארץ הוא משוייך לספרי מדע לנוער.

הערות העורך

ספרים ישנים נושאים עליהם סימנים המעידים על המסלול אותו עברו מיד ליד – הקדשות, חותמות, מדבקות Ex-Libris, כרטיסי ספריה. לעיתים מתעוררת אצלי תמיהה כיצד חפץ כלה פגיע, דליק ומתכלה, שרד עשרות שנים בטרם הגיע לידי. הספר הכשף הצהוב נושא חותמת מסקרנת:

“גל – און”  קיבוץ השומר הצעיר בע”מ נס ציונה. בשנת 1931 נרשמה באופן רשמי אגודה בשם “גבעת מכאל” (ע”ש מכאל הלפרן, בן העלייה הראשונה, איש רב-פעלים, ממייסדי נס ציונה ורוכש קרקעות) על גבעה הנמצאת בקרבת נס ציונה, צפונית-מערבית מן המושבה (קרוב לגבעת האיריסים). המקום שימש להכשרה ושהייה זמנית של גרעיני-התיישבות שהיו מיועדים להקמת קיבוצים. גרעינים של עולים חדשים וגם התארגנויות של השומר הצעיר מבני הארץ.

הנה ההודעה הרשמית על הקמת אגודת השומר הצעיר גבעת מכאל כפי שפורסמה בעתון “דבר” 13.8.1931

תחילה באוהלים ואחר-כך בצריפים התמשכה הישיבה על הגבעה הקטנה עד שימצא אתר מתאים לעליית הקיבוצים המיועדים. בין הקיבוצים שחבריהם שהו תקופת ביניים בגבעת מכאל היו שריד, מזרע, דפנה, מסילות, מנרה. הנה כתבה נוספת מעיתון דבר (פברואר 1933) המתארת את החיים על הגבעה .

אנשי הגרעין שנשלח לקיבוץ גלאון עלו לארץ מפולין בשנת 1939 ושהו בגבעת מכאל עד 1946, כאשר הם עובדים בפרדסי האכרים ובסלילת כבישים. באוקטובר 1946 (יום כיפור) עלו ליישוב הקבע במסגרת “11 הנקודות” שבנגב. בשנה זו יצא לאור הספר הכשף הצהוב וזכה להגיע לספריית הקיבוץ הארעי, כפי שמעידה החותמת שעל גביו.

את הספר תרגם מאנגלית יעקב הר-אבן, (1900 – 1989) אחיו של הסופר יהודה שטיינברג שהיה בעל השכלה כרופא, כתב סיפורים ורשימות ועסק בתרגום. השכלתו הרפואית עזרה לו כמובן בתרגום הספר העוסק בריפוי מחלות. השפה ארכאית. תרופה נקראת “סממן”, זיהום הוא “סיאוב” או “אינפקציה”, שבה מטפלים ב”סמי-חיטוי”, נגדה מפרישה הפטרייה “אי-איזו סובסטאנציה, מין אליכסיר ממית-חידקים”.