ארץ-ישראל וסוריה הדרומית – ספר-המסעות, מאת: ישעיהו פרֶס (1921).
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
קטעים מתוך ההקדמה: “מעת שהתחילו אחינו בכל תפוצות הגולה להתענין בישוב ארצנו ולעלות אליה לתור אותה הרגישו בחוסר ספר עברי, שיהיה להם לעינים להורות להם את הדרך ילכו בה בסיוריהם בארץ העברים. הספרים ממין זה אשר ישנם בשפות זרות הנם כתובים ברוח שכולו נוצרי בעד נוסעים נוצרים, שבשבילם פלשתינה היא מולדת משיחם וערש דתם. הנוסע היהודי לא ימצא בספרים האלה מה שהוא מבקש בארצנו. בתקופה החדשה, שקמה עתה לארצנו, תגדל ותתרבה ההתענינות בה ובהתפתחותה הכלכלית והמדינית מצד בני עמנו, ובה במדה תגדל גם העליה וירבו התיירים העברים, שיבאו לתור את הארץ הישנה-החדשה. […] הספר הזה יכיל מלבד הידיעות הכלליות, שהנוסע בארצנו זקוק להן, גם השקפה כללית על תכונותיה הטבעיות של הארץ, על יושביה ומנהגיהם ואופן חייהם, על תנאי הכלכלה של הארץ ועל תולדות ישובה ותרבותה בכלל והישוב היהודי בעבר ובהוה בפרט. המסעים המתוארים בספר משתרעים בעקר על פני עבר הירדן מערבה, אבל גם המסעים העקריים בעבר הירדן מזרחה וכן גם בסוריה הדרומית הקרובה לארצנו (דמשק – בעלבך – לבנון – בירות – צידון) מתוארים בו באופן מפורט. […] מוציאי הספר הזה לא חשכו כל עמל והוצאות ברצותם לתת לו צורה יפה ומשופרת, בכדי שלא יושפל ערכו הן בפנימיותו והן בחיצוניותו כלפי הספרים המובחרים ממין זה אשר לאומות העולם. ירושלם, בחדש זיו תר”פ.
כדאי להקליק על התמונה להלן ולקרוא את עמוד המבוא הראשון:
הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
קטעים מתוך המבוא: […] ארץ-ישראל תענין את כל אותם מאחינו, הרוצים לראות בעיניהם את ארץ התנ”ך והנביאים, את הארץ, שבה ימצאו על כל צעד ושעל זכרונות מעברו הגדול של עמנו; אבל יחד עם זה יתבוננו בעצמם ביצירות הישוב החדש וילמדו להכיר את הארץ העתידה להיות לבית לאומי לעם ישראל. גם אותם הנוסעים, שעקר מטרת מסעיהם הוא להנות מיופי הטבע, יבואו בלי”ס על שכרם בארצנו, שבה תחזינה עיניהם חזיונות הטבע הנפלאים. יותר מאשר למסע בארץ אחרת דרושה למסע בארצנו הכנה פחות או יותר רחבה בידיעת הארץ, תולדותיה בעבר ובהוה, תכונותיה הטבעיות ותנאיה הישוביים. כי אז, רק אז יהנה התייר הנאה גמורה מכל התופעות שתופיענה לעיניו בארץ- פלאים זו.
הכנות לנסיעה. אל ירבה הנוסע לקחת אתו בגדים מכפי הצורך ויסתפק רק בחליפה פשוטה וחזקה אחת לדרך ובעוד חליפה אחת טובה יותר להחליפה בהיותו בעיר. אין צורך בלבנים עליונים קשים, כי אם צריך לקחת רק לבנים רכים. נחוץ לקחת חגורה של צמר לבטן, בכדי להשמר מפני מחלות הקבה והמעים. ביחוד צריך לשים לב אל הנעלים שתהיינה טובות, וטוב לקחת גם בתי-שוקים של עור השומרים בעד הרטיבות והמועילים ביחוד לרכיבה. לכסוי-ראש יספיק כובע פשוט, אולם טוב יותר לקנות כובע כזה, שילבשו בארצות החמות, השומר על העורף מפני מכת השרב. אם אין כובע כזה, משתמשים לשמירה כנגד החום במטפחת לבנה דקה ורחבה, שמהדקים אותה לכובע עד כדי לכסות בה את העורף ואת הצואר. מטפחות כאלה (בערבית כַּפִיָה) נמצאות לקניה בבתי המסחר בארץ-ישראל. אל ישכח הנוסע לקחת אתו גם מעיל ומכסה צמר, כי בהרי א”י האויר קר גם בלילות האביב. למסע בחורף נחוץ מטרון לשמירה מפני הגשמים העזים היורדים אז בארצנו.
לשמירת הבריאות. המחלות, אשר הנוסע הזר, שלא הורגל לאקלים הארץ, עלול להנגע בהן, הן הקדחת והשלשול. המחלה האחרונה יכולה, אם לא יזהר החולה, לההפך למחלת השיחתה (דיסנטריה). מפני המחלות הללו צריך ואפשר מאד להזהר. על התייר לבלוע בכל בוקר ובוקר שליש-חצי גרם כינין, ע”י זה ישמר מפני הקדחת. מעורר קדחת המלריה הוא החידק, שנושאיו הם היתושים, החיים במספר רב מאד בבצות ובבורות, ששם ידגרו את ביציהם ויפרו וירבו באין מספר. היתושים מעבירים בנשיכותיהם את מעוררי המחלה מגוף החולה לגוף הבריא, לכן צריך להזהר מאד מפני נשיכותיהם, והתייר יזהר מלישון במטה שאינה עטופה כִלָּה, השומרת את הישן מפני היתושים. צריך להזהר גם באכילה, לא לאכל מאכלים בלתי טריים או פרות בלתי מבושלים ולא לאכול יותר מדי בשר בימים חמים או להרבות בשתית משקאות אלכוהליים. לעומת זה טוב לשתות בסעודת הצהרים כוס יין אדום ארץ-ישראלי. אסור לשתות מי-בורות בלתי רתוחים, וטוב למהול את המים במעט יין אדום. צריך לשמור את כל המאכלים מפני נגיעת הזבובים ולהשגיח ביותר על נקיון העינים ועל בריאותן.
אופני הנסיעה בפנים-הארץ ואמצעי התנועה. בנסיעות בפנים-הארץ משתמשים בעקר במסלות הברזל. מסה”ב קנטרה (על תעלת סואץ) – חיפא, ירושלים – יפו, חיפא – אדרעי, חיפא – עכו ורפיח – באר-שבע, וכן גם המסלה טול כַֹּרם – שכם – ג’נין – עפולה, המחברת את מסה”ב לוד – חיפא עם מסה”ב חיפא – אדרעי העומדת ברשות הממשלה הבריטית. […] ברכבות החדשות והמרווחות הללו נמצאות מרכבת-אוכל ומרכבת-מטות, ארבע ארבע מטות בכל תא. […] ליתר הנסיעות בארץ משמשים הכבישים הנמצאים במצב טוב פחות או יותר ושעליהם נוסעים בעגלות או באותומובילים. בידי בעלי העגלות היהודים תמצאנה עפ”י רוב המרכבות הכי טובות, ולכן ישתמשו הנוסעים בכל האפשרות רק בעגלות של יהודים, המתנהלות עפ”י רוב גם ע”י עגלונים יהודים, המכירים היטב את הארץ ויכולים לשמש גם מורי-דרך. העגלונים היהודים הם הכי זריזים והכי נאמנים במלאכתם, ולכן אל יקמץ הנוסע, גם אם יש הבדל קטן במחיר לעומת מחיר העגלה של לא-יהודי וישכור אך ורק עגלה של יהודים. […] לטיולים בגלילות כאלה, ביחוד בעבר הירדן מזרחה, ששם אין עדין כבישים, אפשר להשתמש רק בבהמות לרכיבה. הסוסים המקומיים הם עפ”י רוב נוחים ומתונים וגם בלתי המנוסים יכולים לרכוב עליהם, כי מהלכם בטוח גם בשבילים הצרים שבהרים התלולים. לטיולים קרובים אפשר להשתמש גם בחמורים. בכל עיר ועיר בארץ-ישראל ובסוריה ישנם חָנים (אורוות) ששם אפשר לשכור חמורים. בעל החמורים שולח את בהמותיו איש חַמָּר להשגיח עליהם בדרך, והוא יכול לשמש גם מורה-דרך למטילים. בגליל ישנם גם חמרים יהודים.
איור של ליליין מתוך הספר. הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
מתוך הפרק: השקפה גיאוגרפית […] יפה-נוף הוא הגליל ודומה הוא לנוף הרי האַלפּים. הריו מכוסים יערות עצים רבים ובבקעותיו זורמים פלגי מים בכל ימות השנה; רמותיו נושאות שדות בר ועמקיו עטופים נאות דשא ועשב למרעה ופרחים מרובי הצבעים והגונים. שם ישגשג הזית ותנוב הגפן וינץ הרמון ותחנט התאנה, בעוד אשר על פסגות הרי הלבנון והחרמון, הנשקפות מכל מקום, מתנוססת לבנת השלג.
מתוך הפרק: תושבי הארץ. גזעם, טיבם ותכונותיהם, דתם, תרבותם והשכלתם ודרכי חייהם. ערבים – הערבים, שמוצאם חצי-האי ערב, כוללים שלשה רבעים ממספר תושבי הארץ ונחלקים לעירונים, פלחים (עובדי אדמה) ובדוים (בני המדבר). הבדוים, שלא התערבו לעולם ביתר תושבי הארץ, נשארו ערבים טהורים, והם יכולים להחשב לנושאי הטפוס הטהור היחידים של הגזע השמי. הם נקראים אל-עַרַבּ (“הערבים”), ז”א הערבים האמתיים. הבדוים יושבים לשבטיהם ורועים את עדריהם בעמק הירדן, בעמקי הגליל, במישור החוף, בארץ הנגב וביחוד בעבר הירדן מזרחה. אופיו של הערבי הטהור מראה את המדות הטובות של הבדוים הקדומים: גאות, התאפקות, רצינות ורגש-כבוד חזק. הוא חושב את עצמו לבן הגזע הכי מובחר. צרכי חייו הם פעוטים מאד. הוא מסתפק במועט מן המועט, אבל הוא אוהב חופש בלי מצרים. אמיץ-לב הוא במלחמתו כנגד האויב, נאמן למשפחתו ולשבטו ומכניס אורחים. השקפת העולם שלו היא מוגבלה מאד ופּטליסטית. מדותיו הרעות של הבדוי הן אהבת בצע ונקמה ואכזריותו כנגד אויבו. מדת גאולת הדם עודנה נפוצה ביניהם, והיא גורמת לפעמים להשמדת משפחות שלמות. הפלח ובן העיר הלכו והתרחקו במשך מאות שנות הלחץ וההעקה והירידה המוסרית מהמקור בו חוצבו. רובם מתיחסים ביחס של חשד ושנאה נסתרת לאלה, שאינם מבני עמם ודתם. האמונה במזל (פטליסמוס) מביאה אותם לידי עצלות, והם אינם יודעים להעריך את ערך הזמן. שעות שלמות יכולים הם לשבת בטל ולספר או לשמוע אגדות ומעשיות. הפלח הוא בכלל בעל מזג טוב וילדותי, ואם מכירים את טיבו היטב ויודעים להתנהג אתו, אז אפשר לנהל אותו ולחיות אתו בשלום ובשלוה. העירונים, שבאו במגע ומשא שטחי עם הקולטורה האירופית, קבלו ממנה עפ”י רוב רק את ברקה החיצוני המטשטש את האורות שבתכונת האומה הערבית.”
איור של ליליין מתוך הספר. הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.
הערות העורך
הספר “ארץ-ישראל וסוריה הדרומית – ספר המסעות” הוא מדריך הנסיעות העברי הראשון מסוגו. (הקדים אותו המדריך של אברהם משה לונץ משנת 1891 “מורה דרך בארץ ישראל וסוריה”). הספר נכתב בהזמנת חברת הנסיעות אקספרס ארץ ישראלי בערבון מוגבל, ובמימון בנק אפ”ק (אנגלו פלסטיין קומפני), לשם עידוד “טוריסטיקה יהודית מיוחדה במינה”. הספר, הכולל מידע מעשי לתייר היהודי, כגון שערי החליפין של המטבעות, המלצות על מלונות ואמצעי תחבורה ומסלולי טיול, מכיל גם מידע גיאולוגי, בוטני וכלכלי, והוא בעל ערך היסטורי, גיאוגרפי ותרבותי רב עבור חוקרי א”י. הספר פורש לפנינו תמונה מהימנה של ארץ ישראל וסביבותיה בשנת 1921 , אוצר גדול של תיאורי מקומות ואתרים, שרבים מהם כבר אינם עוד. מספר היהודים בא”י היה 90,000. את הרי הגליל כיסו יערות עבותים ובין עכו וצידון חי הדוב הסורי. למרבית ההרים והנחלים היו עדיין רק שמות בערבית. מחלות המלריה והבילהרציה שלטו ברמה, יחדיו עם הדיזנטריה. מעניין לדעת שרוחבה של רחבת הכותל המערבי היה 3.6 מטר, לויה-דולורוזה קראו בעברית “רחוב העצב” ולכנסייה האתיופית “מנזר הכושים”. “מגדל דוד” שהפך אחר-כך לאייקון המזהה של ירושלים, לא מוזכר בטקסט ובמפות העיר. לארץ-ישראל לא היו גבולות מדיניים מוכרזים ומדינת ירדן עדיין לא היתה קיימת. מסילות הברזל שבנו התורכים, ולאחר מלחמת העולם הראשונה האנגלים, אפשרו לתייר לנוע בחופשיות מקהיר, או קנטרה שעל הסואץ ועד בירוּת ודמשק. ואכן מסלולי הטיולים שמציע הספר כוללים את מצרים, רבת-עמון, בירות, דמשק ואתרים נוספים בעבר הירדן המזרחי, לבנון (סוריה הדרומית) וסוריה. הספר כולל מפות מפורטות שהודפסו במכון הצבאי הקרטוגראפי בווינה וכן איורים של נופי הארץ מאת הצייר אפרים משה ליליֶין. ליליין, אשר קנה את תהילתו בתמונת הרצל המשקיף מן המרפסת בבזל, היה ממייסדי בצלאל ונחשב לצייר הציוני הראשון.
מחבר הספר, חוקר ארץ-ישראל ישעיהו פרֶס, ניהל במשך 40 שנה את בית-הספר למל בירושלים. הוא חיבר כמה ספרי מסע וגיאוגרפיה, אך גולת הכותרת של מפעלו המחקרי-ספרותי היתה אנציקלופדיה גיאוגרפית-היסטורית של ארץ-ישראל בארבעה כרכים.