18. שיר אדמת הקודש (1872)

פנחס גרייבסקי היה דמות מיוחדת בישוב הישן בירושלים. נולד בירושלים בשנת 1873 ומת בחוסר כל בשנת 1941. הוא עבד במשך 43 שנים במשרדו של בית-החולים "ביקור חולים הוספיטאל", אך עיקר עיסוקו היה איסוף בלתי נלאה של תעודות, מסמכים, זיכרונות, קורותיהם של רבנים ואישים וסיפורים מחיי ירושלים ותושביה. החל משנת 1893 פרסם מאות מאמרים בעיתוני התקופה, ומשנת 1923 פרסם כ-200 חוברות המכילות את החומר התיעודי שליקט והציל מכלייה.                                          באחת מן החוברות בסדרה "זכרון לחובבים הראשונים" (חוברת י"ג, כנראה 1927), אשר נתגלגלה לידיי, שעסקה בבוני היישוב הישן, מצאתי את השיר שחיבר ר' יואל משה סלומון. רבים מכירים את יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה, ההוא מ-"בוקר לח בשנת תרל"ח", אך מעטים מכירים את ניסיון רכישת הקרקע וההתיישבות אשר קדם לכך, במקום אשר לו יועד במקור השם "פתח תקווה". את המידע המרתק על הפרשה הזו התחלתי לחפש בעקבות ההערה אשר הוסיף גרייבסקי בשולי השיר.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

 

"שיר אדמת הקודש"                                                                                                          חובר מאת הרב ר' יואל משה סלומון *)

-1-                                                                                                                                 מזעף ה' הה יגון מלאתי / על בני כי נדדו קודר שחותי / אלף ושמונה מאות שנה ישבתי בדד /        בכרמי לא ירונן, לא נשמע הידד / על נאות הרי עלה שמיר ושית, / חולל גאון ישראל, נותץ הבית                                                                                                                                 -2-                                                                                                                                מארץ מרחקים, קול נהי יצעקו / תחת אם נכריה, עוללי ינאקו / גזו חלפו, שנות דורות /                    ארך הלילה, לא ראו מאורות / נולדים בחושך, צֹפים לקריאת הגבר / ובטרם עלה השחר, שכבו קבר                                                                                                                                  -3-                                                                                                                                     דור לדור, אהבת ארצם הודיעו / נועם תנחומות אל, לבניהם השמיעו / אמץ תקות שדי, בלבם    השרישו / כי בחיק אמם, עוד ישעשעו / ויום יבא, ונפוצות יהודה יקבצו / על הרי ישראל, לבטח ירבצו                                                                                                                                 -4-                                                                                                                                חשכת לילה, עתה חמקה עברה / כבר שחר עלה, ויפץ אורה / עורו ישנים עורו, הקיצו משנתכם /    בטרם שמש תצא, להאיר אפילתכם / גשו נא בני אלי, אמכם אני! / ובארץ אחרת למה תסבלו עוני?                                                                                                                                 -5-                                                                                                                                    שד אחליץ לכם, מטובי תנקו / יבולי הטוב, פריי כי מתקו / עבדו עבדו אדמתכם, חרשו וזרעוה./      ברינה בקול שיר, תשאו אלומותיה. / עורו ישנים עורו, הקיצו משנתכם / כבר עלה השחר, להעיר אפילתכם.                                                                                                                          -6-                                                                                                                                  קומו לעבודה! בנים הקיצו משנתכם / אחזו המחרשה, צאו פלחו אדמתכם. /                                  אזני שמעה שיר אדמת ישראל / מבין אלוני הבכות, נטועים על אריאל /                                      ממשק גלי ירדן מבשרים רזים / מסוד הלבנון, המית שיח הארזים.

*) בשנת תרל"ב אמרו החובבים והבונים הראשונים ר' יואל משה סלומון וחבריו לקנות את אדמת יריחו שעמדה אז לממכר פומבי מאת הממשלה, ליסוד המושבה הראשונה בא"י, ויאמרו לכנותה בשם "פתח תקוה" ויהי בהיות ר' יואל משה סלומון ביריחו ועל יד הירדן, נחה עליו רוח השיר ויחבר את "השיר הזה" שהיה ספון וטמון עד היום הזה."

עד כאן, השיר והערת השוליים מתוך החוברת של גרייבסקי.

הספור במלואו מופיע בזיכרונותיו של יהושע ילין, משנת תרל"ב (1872), בפרק י"ח בספרו של אברהם יערי "זכרונות ארץ-ישראל", כרך א',(1947), עמ' 198 – 207. להלן קטעים מזיכרונותיו של יהושע ילין:

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

"משא-ומתן על קנית אדמת יריחו : התעוררות להתישבות חקלאית

"בשנה ההיא היא שנת תרל"ב, העמידה הממשלה לממכר פומבי (לכל אשר יוסיף על המחיר, וזה נקרא בערבית "מזאד") את שני שלישי אדמת יריחו בככר הירדן, המכילים בערך ארבעת אלפים דונם. וטרם שאבאר את הסבה ולמה הגיע הדבר על ככה, עלי לתאר את גבולות האדמה הזאת, טיבה ואופני עבודתה – –

כל אדמת ככר-הירדן היא דשנה ופוריה במאד מאד, וכלה משקה כגן ה' כארץ מצרים; כי ישקוה מי המעינות הרבים והגדולים הנובעים בשפולי ההרים אשר בקצותיה המזרחי (הרי מואב "אשדות הפסגה") והמערבי (הרי יהודה וירושלים). […] ומותר האדמה המכילה רבבות אלפי דונמים, ישאר שממה ובור וכל עשב לא יעלה בו; כי כן טבע האדמה ההיא שלא תצמיח כל ירק ועשב בלי מים, לסבת אוירה החם מאד המיבש את אדמתה. ולעומת זה כאשר ישקוה, תצמיח ותפרה את נטיעותיה ותבואותיה בכמות מרובה וגדולה מאד, יתר על כל האדמות שבארצנו.

[…] ויהי בהודע דבר המכר בעיר, עמדו על המקח שני אנשים: האחד מהם הוא האפנדי מוסה פאשה אל חוסיני, עשיר גדול וראש נכבדי העיר המושלמים, והשפעתו רבה וגדולה גם בין שרי הממשלה הגבוהים שבקושטא; ולעומתו עמד להוסיף על המקח עשיר גדול ארמני, תושב מצרים, איש זקן מאד וערירי אשר בהודע לו מהעתונים דבר המכר, הודיע לראש עדת הארמנים בירושלים, הבטריק (אפטריארך) שרצונו לקנות את המקום ההוא ולהקדישו לטובת עדתו הארמנית שבירושלים. אז נתעוררו אחדים מבני ציון אשר אש אהבתם וחבתם לאדמת ארץ אבותינו בערה בקרבם […] ונתאגד ונכונן חברת מניות בנות מאה נאפוליון כל אחת לקנות מהממשלה את האדמה הנזכרת להתאחז בה."

בעזרת תחבולות ושלמונים הצליחו הנכבדים הירושלמים להרחיק את שני המתחרים הנ"ל ונותרו לבד במכרז. אולם אז הגיעה שאלה מקושטא "להודיעם מי ומי המה הקונים, ואיזה נתינים הם, אם נתיני עותמניה או נתינים זרים". החברים נחלקו בדעתם, האם לשלוח רק את שמות הנתינים העותמאנים או גם את שמות הנתינים הזרים (ליואל משה סלומון היתה נתינות גרמנית, ילין היה נתין אנגליה). לאחר שבעלי הדעה השניה הכריעו את הכף ושמות כל חברי האגודה נשלחו לקושטא, סרבו התורכים למכור את האדמות לנתינים זרים:

"ואחרי חודש ימים הודיעו מקושטא להפחה, כי הסולטן עבד אל חמיד בחוסו על אדמת ארצו שלא למסרה לידי נתינים זרים, הואיל בטובו להוסיף על המחיר עוד חמש מאות לירה ולקנותה קנין פרטי לעצמו.

[…] החבילה התפרדה, לב רבים מהחברים כאב מאד על חבלם כל מעשה ידיהם בשגגה אחת קטנה שיצאה מלפניהם. אך שאיפותיהם לא סרו מלבם, ואחרי שוטם בעולם הדמיונות כ"נשמות ערטילאיות" משך שנים אחדות שבו אחדים מהם וייסדו את המושבה הראשונה באדמת השפלה, ויקראו לה בשם אשר אמרו לתת למושבתם ביריחו, היא מושבת "פתח תקוה" עד היום הזה."

הערות העורך

מידע מקיף על גרייבסקי ומפעל חייו אפשר לקרוא כ א ן. הורידו את הקובץ "דיוקנאה דירושלם" במלואו. 

ר' יואל משה סלומון פעל רבות לרכישת אדמות ולהקמת שכונות (כגון נחלת שבעה) ומושבות (פתח תקוה, יהוד) וגם הקים בירושלים בית דפוס.

יהושע ילין, שהוביל יוזמות לרכישת אדמות והתיישבות מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, הוא אביו של דוד ילין. מזכרונותיו ציטטנו לעיל על פרשת פתח תקוה המקורית שלא יצאה אל הפועל.

 

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “18. שיר אדמת הקודש (1872)

  1. תודה, אורי, על השיר של יואל משה סלומון,

    הוא היה הדוד של סבתא שלי, וכדאי להזכיר שהוא גם ערך את העיתון העברי הראשון, עיתון 'הלבנון'.

    וכמובן, שלא היה ציוני אלא חרדי, למרות שמקשרים את שמו לייבוש ביצות ולבניית ירושלים החדשה.

    להתראות,

    דרור

  2. תודה דרור,
    איזה ייחוס יש לך…
    הכרת את השיר?
    גרייבסקי פרסם חוברת שלמה עם שיריו של יואל משה סלומון. יש עותק סרוק באתר HebrewBooks.org

    • אכן, אורי,

      זה באמת ייחוס רציני, ואני גאה בכך שזה לא ייחוס ציוני (ולא פחות מכך בדפוס הראשון בירושלים ובעיתון הראשון).

      וכמובן, צריך לתקן טעות. יואל משה סלומון לא היה הדוד של הסבתא שלי, אלא הדוד של הסבתא של אבא שלי. היא נולדה ביסוד המעלה וחיתה במאה-שערים. בילדותי נהגתי לבקר אצלה, בדרך לספריה, אבל מעולם לא דיברנו, משום שהיא דיברה רק יידיש וערבית.

      לא הכרתי את השיר, ואשמח

  3. לאורי
    כתושב "אם המושבות" משך 56 השנים האחרונות, מוכר לי סיפור כישלון רכישת אדמות הג'יפטליק ביריחו
    והפשרה לגבי השטח על גדות הירקון. אני מכיר את זה מספרו היוצא מן הכלל של גצל קרסל שתיאר ביד
    אמן את תולדות ההתיישבות בפתח תקוה.
    ויואל משה סלומון … כן יש רחוב כזה בעירנו. למזלו הטוב של יואל משה סלומון יורם טהר לב כתביו עליו
    שיר.
    רפי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s