“הגרעין” מלווה אותנו כצל בשנים האחרונות ונישא בפי פוליטיקאים וגנרלים. כיצד הוא הוצג בישוב העברי בשנת 1946, כשנה לאחר הטלת הפצצות בהירושימה ונגסקי?

כוח האטום

מתוך: קציר: מבחר ממיטב ספרי החודש, בעריכת ד”ר ע. קרליבך.

הוצאת צ. ליינמן, חשון, תש”ו (1946).

הקליקו לקבלת תמונה מוגדלת

המאמר שאותו ברצוני להציג הוא “כוח האטום”, המגלה טפח מסודות ביקוע האטום. אך האכסניה בה מצוי מאמר זה – ספרון קטן בשם “קציר” – מעניינת לא פחות, וברצוני לצטט תחילה קטעים מן ההקדמה אותה כתב העורך ד”ר עזריאל קרליבך:

מאסף זה הוא חידוש בספרותנו, וטעון הסברה. הוא כורך יחד חמשה ספרים שנמצאו החשובים ביותר של החודש; ארבעה מהם מתורגמים ואחד עברי-מקורי; שלושה מן הספרות היפה, אחד – ספר פוליטי ואחד מדעי.

הספרים נבחרו על-ידי מערכת שחבריה עוקבים, איש איש בלשונו ובמקצועו, אחרי כתבי-העת הספרותיים של ארצות-התרבות, ומסמנים את הספרים שמצאו הד ביקורתי רב, מפני שהם אופיניים לשעתם ולמקומם, או מפני שהם מציגים בעיה המעסיקה את הרוחות, או בזכות שם מחברם, המערכת קוראת את עשרות הספרים המתבלטים האלה, ושוקלת אילו מהם ראויים לענין את הקורא הארצישראלי, בין מפני שנושאיהם ומחבריהם קרובים ללבו, ובין, להיפך, מפני שאפקיהם חדשים בעיניו ועשויים להרחיב את דעתו. בבחירה כזאת נפסלת ה”תוצרת” הספרותית הרגילה, היומיומית ונשאר מה שנושא את סימני-ההיכר של לבטי הדור.

היקף הכברה רחב מאוד, ופיה צר – כרך אחד זה בלבד. לא כל הספרים יכולים להנתן בו בשלמותם, אך לא כולם צריכים להנתן בשלמותם. כי המאסף הזה אינו אומר להיות תחליף לספר, אלא בית-וועד להיכרות עמו.

קבצים חדשיים כאלה מופיעים גם בשאר הארצות, והם שונים ומשונים לפי תנאי המקום. באמריקה מטרתם לחסוך מזמנו של האדם העסוק והעצבני, שאינו יכול להתפנות למקרא כל ה”בסט-סלרס” בני מאות עמודים, ושעתו מספקת רק כדי קריאת תמציות. בצרפת מטרתם לחסוך מכספו של האדם שאינו יכול לרכוש לו את כל התופעות הספרותיות החדשות. ברוסיה משמשים המאספים האלה בעיקר תחנות-מבחן ליצירות חדשות ולהדן בקהל. והיפוכם בסקנדינביה, מקום שם אדם מחבב את הכרכים האלה, על שהם מרכזים את כל הבדוק ומוכר כעידית מחשבת הזמן.

מקצת המניעים האלה קיימים גם בארץ-ישראל, אלא שמתווספים עליהם עוד כמה חישובים המיוחדים רק לתנאינו, ומחייבים אותנו לשים לב במיוחד לשלושה סוגי ספרות המקופחים אצלנו. אלו הם, קודם לכל, אותם הספרים החשובים הרבים שהדם אינו מגיע כלל אל הקורא העברי, מפני שהם חורגים ממידת הסטנדרט שהמו”לות העברית נאלצה להנהיגה. ואלה הם ספרים רבים אחרים, שאינם מתפרסמים אצלנו מטעמים אידיאולוגיים ומחשש ההזדהות עם רעיונות שאינם מקובלים על רוב ישראל. והסוג השלישי הוא הספר המדעי, שדורשיו נזקקים לו בשפתו הלועזית המקורית, ולידי הקורא העברי הממוצע אינו מגיע, ומגעו עם המתרחש בעולם המחקר והטכניקה מתרופף ורמתו ההשכלתית הכללית פוחתת.

ואחרון אחרון: היצירה העברית המקורית, אשר שלל של חיבורים בינוניים הבאישו את ריחה, עד שרבים טועים בהכללות קלות-דעת ומפקפקים בערכה של כל ספרותנו העברית. אנו תקווה, שעל-ידי בחירת המובחר נעמידם על טעותם, ונקרב גם רחוקים להערכת כוח היצירה העברי. כי ההבנה הכנה לספרות עולם אף היא מתחילה – בבית.

בסופו של הספר “קציר”, בפרק המדעי, מובאים שני מאמרים אודות כוחו של האטום. ראו בתמונה את הקדמת העורך, ד”ר ע. קרליבך למאמרים המדעיים (יש להקליק על התמונה להגדלתה. אם לאחר הפתיחה סמן העכבר מקבל צורת זכוכית מגדלת וסימן פלוס בתוכה, קליק נוסף יגדיל יותר את התמונה).

הקליקו על התמונה לקבלת תמונה מוגדלת

 קטעים מתוך שני המאמרים, תרגום לעברית: יהודה אלנברג (אני מדלג על ההסברים המדעיים ומביא לעיונכם רק את הקטעים הכלליים):

החוקר, שיבוא אחר מאה שנה להעריך את דברי ימינו יחשיב את המאורעות אחרת משמחשיבים אותם ההיסטוריונים בני דורנו. כשם שלאמצאה המופלאה של אבק-שרפה נודעה חשיבות עדיפה על קרב ווטרלו המפורסם, כך גם יביא הזמן פרסום יתר לעובדות שהיום הן ידועות אך במקצתן. המופלא שבהן יתברר במשך הזמן, ועצם טבען וכן אופני השימוש בהן ייעשו לנחלת הכלל. הן הן המשמשות אותות להתקדמות התדירה של האנושות. יהיו מה שיהיו עתידם של הממשלות והאנשים, הנצחונות במעבדות יירשמו כזכות קבועה של הדור.

אם העולם מורכב אטומים, כפי שאנו משערים, עלינו להכיר לדעת את האטומים טרם שנרצה להבין את עצם המציאות הפיסיקלית. אין דבר הקרוב לנו כל-כך, הנמצא תדיר ממש תחת ידינו כמו האטומים. הם הם האויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים, הקרקע, הסלעים, האילנות והעלים; הם גם גופנו אנו. ובכל זאת, אין דבר כל-כך מופלא, כל-כך מרוחק מטווח שיטות המחקר שאנו רגילים להן, וכל כך קשה להשגה ולתפישה. כי האטום איננו, כפי ששיערו קדמונינו, חלקיק עגול ומוצק; האטום הוא תהום. מעמקיו רחוקים יותר מאתנו, אם יימדו בקנה המדה שלנו, מאשר שביל החלב בשמים העמומים. לכוח-הראיה המצומצם שלנו סמיכה ההאפלה שמאחורי ערפלי שמים כהים לא פחות מחשכת הגיא העמוק שבאטום.

גרעין האטום הוא תחנת הכוח של היקום, החוזרת ומופיעה פעמים אין ספור בכל מערכות המיקרו קוסמיים הנסתרים. האם הם הם “טחנות האלים”, “נולי הגורל” “הכישור הענקי” שעליו טווים את חוטי חיינו? הפיסיקנים, כאנשי מדע, אינם נותנים תשובה לכך במושגים האלה, אלא כשרוח מיטפיסית גוברת עליהם. גרעין האטום הוא שדה ההתמודדות של כמה וכמה מאורות המדע הגדולים באמריקה, אירופה ואסיה.

נטיה טבועה באדם עוד משחר ילדותו שהוא נהנה מניפוץ ופיצוץ דברים סתם ואף אוהב לקרוא על ריסוקם של דברים. איסטניסים יירתעו אולי ויעדיפו לדבר על “שינוי מלאכותי של האטומים”, אולם הביטוי העתונאי “פיצוץ האטומים”, החריף והמפולפל, מקובל אצל ההמונים, אף כי אין מנפצים את האטומים כמו ששוברים מערכת כלי חרסינה.

שחרור האנרגיה האטומית הוכח כמבצע אפשרי, ודברי ימי התפתחות המדע האנושי נוטעים תקוה ואמונה בלבנו כי יבוא זמן ונשתמש בה באופן מעשי. גדולות ונצורות לאין שעור וערוך הן האפשרויות לשימוש – עד כדי להביס את הדמיון הנועז ביותר. צא וחשוב איך תשפיע תגלית זו על רשת-הרכבת המובילה למעלה ממיליון טון מטען למיל אחד בכל דקה במשך השנה! וצא וחשוב איך היא תשפיע על התעשיה ועל בעית הדלק להסקה בחורף!

עם ההתקדמות במכונות הפך האדם במידה גדלה והולכת לצרכן אנרגיה. הוא לא הסתפק עוד באנרגיה השימושית שהיה יוצר על-ידי פעולת גופו הוא, אלא חיפש ומצא מקורות אחרים שעלו לאין ערוך ושיעור על יכלתו הוא המוגבלת ואף הצליח להשתלט ולפקח בהצלחה על כוחות אלו. בראשונה אילף את הסוס ואת הפר, עשה אותם לחיות-בית וכפה אותם שיעשו רצונו. בשעה אומללה עלה במחשבתו לנצל כוח עבדים, ובשעות טובות ומוצלחות יותר הוא רתם לעבודה בזה אחר זה את אשד המים, את הרוח, ואחר כך את הכוח המתפשט של הקיטור, של גזים ואדים. עם התפתחות החשמל הוא רתם בעצם את הברק, ובעזרתו הוא למד לבסוף לפוצץ את האטום.

כאן נמצא משהו שיכול להובילנו במשך הזמן למימוש החלום הרווח כי יבוא יום ונפעיל את הכל באנרגיה הבאה מאטומים, כי האנרגיה האטומית תבוא במקום אוצרות הפחם, השמנים והנפט שיאזלו, וכי קומץ זעיר של אטומים, יחמם את דירותינו שנה תמימה וחופן – יפעיל בית-חרושת או יניע את האניות בימים.

מעשה פיצוץ האורניום הוא דרמה ממדרגה ראשונה שכל אנשי-המדע בעולם כולו השתתפו בה כדי להגיע כראשונים למטרה. […] בהשוואה עם העז בחמרי הנפץ הידועים לנו, שאינו עולה על כמה וולטים, מפליא למצוא כי האנרגיה של הפרדים הנפלטים על-ידי פיצול האורניום עולה לכדי מאתים מיליון וולט, אף כי האנרגיה של הנויטרונים האטיים המשמשים כמקלעים לפיצול אינו עולה על שבר וולט. וכה מרעישה היתה התגלית שאף הארצות הטוטליטריות התנפלו עליה כדי לנצל את שיסוע אטום האורניום לחמר נפץ העולה על כל מה שהיה ידוע לנו עד כה, והושיבו את טובי אנשי-המדע שלהן על מדוכת המחקר הזה.

לעת עתה אטומים U235 הם נדירים מאוד וקשה מאוד לאגרם. ועד שלא יעלה בידינו לאגור ולפקח על אטומים כאלו או בדומיהם בכמויות גדולות לא נוכל לממש את חלומותינו על אנרגיה אטומית!

 הערות העורך

פצצת-האטום הוטלה על הירושימה ונגסאקי רק כשנה לפני פרסום מאמרים אלה, וחרצה את גורל מלחמת העולם השניה. אני מניח שהמאמרים הללו נכתבו בטרם הוטלה הפצצה, שהיתה הפתעה למרבית המדענים וכמובן לציבור הרחב. המאמרים מצטיינים באופטימיות רבה בעקבות הגילויים המדעיים ופריצת הדרך בביקוע האטום, ומייעדים להם שימושים רבים. למעשה, השימוש האזרחי העיקרי המוכר לנו הוא רתימת הכח הגרעיני לייצור חשמל, אף זאת בארצות בודדות, וכל שאר השימושים מאז 1945 הם צבאיים, כחלק ממאזן האימה העולמי (כולל צוללות המונעות בדלק גרעיני). שימושים אזרחיים נוספים באיזוטופים רדיואקטיביים הם במחקר המדעי, באיבחון רפואי ובהקרנות גידולים סרטניים, בחיפושי גז ונפט ובהדברת חרקים ע”י עיקור הזכרים (גם בארץ נהוגה שיטה זו להדברת זבוב הים התיכון).

ד”ר עזריאל קרליבך היה עורכו הראשון של העיתון ידיעות אחרונות וממייסדיו של עיתון מעריב.

בידי נמצא רק כרך אחד של “קציר” וכנראה שהמפעל הספרותי הזה לא האריך ימים והוציא לאור סנונית ראשונה בלבד.