לאור העניין הרב והתגובות אשר התקבלו למקרא רשומה מס’ 1 (תכנית הלמודים בבתי-הספר העממיים העירוניים תרפ”ג), החלטתי להביא בפניכם, לשם השוואה את תכנית בתי הספר הדתיים של זרם “המזרחי”, משנת 1931, תשע שנים מאוחר יותר. הציטוטים מובאים מן ההערות המלוות את תכנית הלמודים עצמה.

 תכנית הלמודים הנהוגה בבתי-הספר העממיים של המזרחי

מחלקת החנוך של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל

ירושלים, 1931.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

תפלה – בתכנית למודי הקדש תופסת התפלה מקום בראש. חמר התפלה עשוי לעורר את הרגש הדתי. התפלות כוללות את עקרי האמונה, הן משרות על התלמיד מצב רוח מרומם ומעוררות בלבו רגשי אהבה לתורה, חבה למצוות, געגועים לשיבת ציון ותשוקה לגאולה ולנעם ה’. על המורה להשתמש בלמוד הזה לשם טפוח הרגשות הללו.

נביאים וכתובים – שאיפתנו בלמוד זה היא להקנות לילדינו את תכן הספורים והרעיונות הנשגבים שבכתבי הקדש ולהעביר לפניהם את האישים הגדולים שאנו נפגשים בהם בתנ”ך בהבלטת אפים ושעור קומתם. יש לותר על רבוי באורים ועל אותם דקדוקי הלשון המפריעים בעד תפיסת עצם הרעיון והקיפו. המורה צריך להסתפק בפרוש פשוט ומלבב. הספרים והפרקים המכילים ענינים שבחקירה (איוב, קהלת) נלמדים מתוך לקוטים ודלוגים.

עברית – ספר הקריאה צריך שיהיה עשוי לעורר בלב הילד רגשות חברתיים, אהבת רע, אהבה לתורה, לעם ולארץ.

דברי הימים – “מעשי אבות סמן לבנים”, בלב הילד העוקב בהתענינות והתפעלות את חיי האבות נוצרת התשוקה להמשיך את חוט חייהם ולצרור את חייו בצרור חייהם ומעשיהם. על המורה מוטל, איפוא, לסדר בכוון זה את משנתו לפני תלמידיו. למוד התולדה שלנו בקשר עם דברי ימי העמים יביא את התלמיד לידי הכרה, שההשגחה העליונה מתגלית לנו בהליכות ההיסטוריה באפן מיוחד. הקיום הממושך של עמנו הקטן והדל בתוך המון ענקי עמים, עמים חזקים ואיתנים, אשר למרות כחותיהם המדיניים והקולטוריים עברו ובטלו, קובע את הכרת כחה של תורת ישראל וההשגחה הפרטית החופפת עלינו. הכרה זו היא שתקשר את התלמיד קשר אמיץ אל עם ישראל ואל ארץ-ישראל, ארץ מולדת אומתנו והקרקע של תורת הנביאים וחז”ל.

חשבון – מטרת למוד החשבון היא להקנות לתלמידים ידיעה במקצוע זה במדה שהם זקוקים לו, בכדי לפתר במהירות ובאפן בטוח שאלות החשבון המתעוררות בחיי יום יום. אין להלאות את הילדים בשאלות מסובכות ורחוקות מן המציאות.

ידיעות הטבע – המורה ימצא כאן את ההזדמנות לקבע הכרה בלב הילד על ההשגחה העליונה, שהיא עלת העלות וסבת הסבות, הכח הנסתר היוצר ודוחף את דרכי ההתפתחות בכל דבר קטן וגדול. מן החוקיות הנגלית על המורה לעבור אל הפרשה הסתומה שאי אפשר להשיגה ע”י למוד וחקירה והמובילה אל דרך האמונה ביוצר הטבע. למוד זה עשוי לעורר התפעלות ליצירת ויראת הרוממות בפני יוצרה.

ציור, זמרה והתעמלות – בבתי-הספר לבנים קובעת מערכת השעות לכל המקצועות האלו יחד 2 שעות בשבוע, החל מכתה ד’. הערה: מחלקת החנוך של הסוכנות היהודית מעירה לנו, שמספר השעות (בס”ה 2 שעות בשבוע) הנתן לציור, זמרה והתעמלות – בהחלט אינו מספיק.

בתי-ספר לבנות – מפני נמוקים שונים היה מן הצורך להכניס לתכנית זו שנויים עקריים, הנובעים בעקר מתוך ההבדלים בכוון הרוח ובתכונות הנפש בין הבנים והבנות. הקו העיוני, האינטלקטואלי, מפותח ביותר אצל הילד, ואצל הילדה מכריע הרגש על האינטלקט. למוד הגמרא מבוסס ברובו על עיון, על שקול דעת וסברא. בבתי-הספר לבנים הוא עומד במרכז הלמודים בכתות ה’-ח’. לעומת זה תופס מקום חשוב בתכנית הלמודים בבתי-הספר לבנות מקצוע הפונה בעיקר אל הרגש, היינו למודי באורי תפלה.

מלאכת יד ותפירה – תכלית הלמוד היא לסגל את הבנות לסוגי המלאכות, שהחיים בעתיד דורשים מאת בעלת בית. ההרגל הזה יעשה לטבע, והעבודה תעשה על ידי התלמידות מתוך אהבה ומתוך חדוה ליצירה.

תורת הבשול וההזנה – למוד המקצוע הזה עשוי להכשיר את הבנות לעבודות בית ולעבודת מטבח. התלמידות תתמחינה בהכנת תבשילים בפועל, בהנהלת מטבח, בשים לב לכשרות ולמנהגי ישראל ובעריכת שלחן באופן מסודר ובטעם.

ד”ר י. מהרש”ק: לשאלת ספר הקריאה.

בישיבת הועדה לעבוד התכנית נתעוררה שאלת ספר הקריאה, המתאים לבתי-הספר לחרדים. אולם, לדעתי, לחנם מתחבטים אתם בשאלת ספרי הקריאה המתאימים וטובים לנו. אל נפתור את השאלה רק למחצה. הגיעה השעה שנוציא לגמרי את ספר הקריאה מבית ספרנו. נגזור על ספרי הקריאה שיהיו ב”בל יראה ובל ימצא”. אין להוסיף שבביה”ס לחרדים הביא ספר הקריאה רק נזק. הילד הפעוט המתיחס באותה ההערצה לתנ”ך ולספר הקריאה – הנהו מעשה בכל יום. אין הילד יודע להבדיל בין ספר לספר. הוא לומד בתנ”ך ולומד גם בספר הקריאה שלו, ואל תזלזלו בהרגשות כאלו בגיל הילדות. ספר-הקריאה כספר למוד בשעות קבועות – הנהו לשטן לספר הספרים. בחדר היתה מטרה אחת – פתוח הדת והמוסר מתוך קריאה עיונית בספרי הדת והמוסר. והרי אנחנו רוצים להיות יורשי החדר בכוונו החנוכי – ואין אנחנו יכולים להגיע למטרה זו מתוך הכוון של ביה”ס המודרני כמו שהוא. הסתעפות המקצועות מטשטשות את המטרה הדתית-מוסרית בחנוך. בודאי את שלמות החדר לא נשיג יותר, גרשנו מגן-עדן פדגוגי זה ואבדנו את הדרך לשוב בה. אבל אין זה מפטר אותנו מהתקרב ל”ארחא דהימנותא”. יהיה התלמיד לכל הפחות בארבע המחלקות הנמוכות – בעולם שכלו טוב – עולם התנ”ך הכולל דת, מוסר ומולדת ושאר המקצועות מסביב לו. התנ”ך יהיה בכתות הללו לא מקצוע רגיל אלא מעין נובע המפרה את נפש הילד ופותח את לבו להבין ולהרגיש מתוך התנ”ך את השפה, המולדת, החיים הקולטורים – ועל כלם הדת והמוסר.

הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת

הערות העורך

 ד”ר י. מהרש”ק היה מנהלו של בית-הספר תחכמוני, בית-הספר הדתי-ציוני העברי הראשון בתל-אביב, נוסד 1925 (כיום אולפנא לבנות).

על זרם המזרחי בחנוך, אשר על בסיסו הוקם החינוך הממלכתי-דתי (חמ”ד) ראה כאן וגם כאן.