הקליקו על התמונה להצגת תמונה מוגדלת.

תכנית בתי הספר העממיים העירוניים
מחלקת החנוך של ההנהלה הציונית בא”‘. תשרי תרפ”ג (1922).

בחוברת צנומה זו מפורטת תכנית הלימודים לבתי הספר העממיים (יסודיים) על פי המקצועות השונים בכתות א’ – ח’.
מקצועות הלימוד: תנ”כ, עברית, משנה, מולדת, גיאוגרפיה, טבע, דברי הימים, חשבון הנדסה והנהלת חשבונות, ציור וכיור, זמרה, מלאכת-יד ותפירה, עבודת גנה, התעמלות, אנגלית (החל מכתה ה’). “מכתה ג’ והלאה מנהלים התלמידים רשימות מזג-האויר”.
התכנית מפרטת גם אלו סיפורים יש ללמד בכל אחת מן הכתות, אלו שירים לשיר, וכן אלו תפילות וברכות (“כל התפלות נלמדות ע”פ”). בולטת ההקפדה על לימודי הזמרה, ההתעמלות ועל לימודי התפירה לבנות. הבנות והבנים לומדים אותם המקצועות, אך בכמות שעות לימוד שונה.

נושאי הלמוד והיקפם מעניינים מאוד. מפאת קוצר היריעה בחרתי להביא ציטוטים חלקיים, תוך דילוגים והשמטות, בייחוד מן ההערות הדידקטיות המובאות בשולי תכנית הלימודים. הציטוטים מועתקים כלשונם וככתבם (כתיב חסר).
כתיבה וקריאה: על המורה לשים לב שישיבת התלמידים תהיה נכונה, שיחזיקו את העפרון ואת העט כהוגן ושיכתבו בכתב ברור ובאותיות גדולות. יש לדקדק ביפי הכתב, בנקיון המחברות, ברחב השוליים שבעמוד ובסדר השורות.
ציור וכיור: מדריכים את התלמידים לציר את הצורה הנתונה ככל האפשר בתנופת-יד חפשית אחת ולהשאיר את השגיאות שנפלו בה עד אשר נעשה התקון הנכון. העקר הוא שהעצם הנבחר לדגמה יכר נכון בדמותו האפיונית ויציר באפן חי ובטוח. את הכרת חזיונות הפרספקטיבה, ההארה והצבעים מסגלים לתלמידים לא ע”י באורים תיאוריים אלא ע”י אמון למעשה בהתבוננות בעצמים מתאימים.
במשך כל שנות הלמוד צריך לעורר את התלמידים בכל שעת-כשר להביא לידי בטוי עצמי את יצר היצירה שבקרבם.
עברית: בכל שנות הלמוד מחנכים את התלמידים לענות על שאלות המורה ולהביע את רעיונותיהם ואת רגשותיהם בשפה ברורה ומקשרת. “תשובות שלמות”, המכילות את המלים שבשאלה, אינן טבעיות וע”כ צריך להרחיקן מביה”ס. לתשובות כאלה יש מקום רק בשנת הלמוד הראשונה, במקרה שהעברית אינה שפת-הדבור של התלמידים; אבל לאחר שסגלו להם את שפת הדבור החי צריכה הטבעיות בהבעה לתפס את מקומה הראוי לה. כמו כן יש לטפח את הדקלום הטבעי של השירים המתאימים הנלמדים ע”פ [על פה] בתשומת לב לנעימות ההבעה ולשנויים בקול, כדי לפתח את החוש האסתטי ולהגביר את ההתרשמות.
כתיבת חיבור: התלמיד צריך גם להתרגל לעבד חמר שאין בו משום ספוק יצר לבו, כי כזאת ידרשו ממנו החיים בעתיד; ע”כ [על כן] נתנים במחלקות העליונות על יד החבורים החפשים גם עבודות שהחיים דורשים בהן צורה קבועה, כגון מכתבי מסחר, הזמנות, ברכות, בקשות וכדומיהם.
זמרה: תשומת לב רבה יקדיש המורה לנעימות הקול בשירת הילדים, שלא תהא זו צעקנית אלא בטוב טעם וברגש.לאט לאט ובהדרגה מרגילים את הילדים לגוון הקול בשירה וע”י זה מפתחים בהם את הטעם הטוב ואת רגש היפי. כדי לשמר על נימי הקול הרכים של הנער יש להזהר מעבר את גבולות הקולות של כל גיל וגיל.
התלמידים העומדים בתקופת התחלפות הקול (וכן גם לקויי השמע המוסיקלי) אינם שרים, אבל יושבים נוכחים בשעורי הזמרה והמורה מעוררם להקשבה ולהתענינות פנימית בשירת חבריהם ומשתפם בהוראה התיאורית.
אין להזניח את התלמידים הנראים כ”מחסרי קול”; אלא על המורה להשתדל לפתח את קולם בסבלנות רבה ובמשך זמן רב עד שיכשירם לזמרה, כי כמעט כל התלמידים מסוג זה אינם אלא מחסרי כשרונות מוסיקליים מדמים וזקוקים אך לטפול שיטתי כדי שיוכלו לשיר בקול צלול.
תפירה: על המורה להרגיל את התלמידות לישיבה נכונה (במובן ההיגיני) בשעת התפירה, לשמוש הנכון במכשירים, לנקיון הידים והחמר ולסדר. הרקמה, הסריגה וה”אפליקציה” הן שניות במעלה אחר עבודת התפירה והתקונים וע”כ אין להקדיש להן זמן רב מדי. עבודת התקונים (בגדים וגרבים) צריכה לתפס מקום חשוב בתכנית.
תנ”כ: תכלית למוד התנ”כ תושג רק אז, אם המורה לא יסתפק בבאור המשפטים ובפרוש המלים בלבד, אלא יביא את תלמידיו לידי התעמקות בנבואה – לפי כחות נפשם – עד כדי התרשמות מתכנה ומצורתה. הפרקים בתנ”כ שיש בהם דברים שאינם מתאימים לרוח הילדים נשמטים.
8 – 10 פרקים נבחרים מספרי הנביאים נלמדים בכל השנה בע”פ. תשומת לב מקדשת לדקלום הטבעי ולקריאה המטעמת בספר. (שנת למוד ד’).
טבע: כדי לחנך את התלמידים להסתכלות בטבע המולדת ובחיי כלכלתה ולעורר בהם את השאיפה להבין ולהכיר את תופעות הטבע, את החקים השוררים בו ואת מכשירי העבודה של האדם, צריך הלמוד הזה להתבסס כולו על הסתכלות בלתי אמצעית בטבע ובחיים. לתכלית זו יש לערך תיורים וטיולים תכופים בשדה, במקומות העבודה שבסביבה וכו’ לשם מטרות קבועות. סדור אספים בוטניים, זואולוגיים ומינרלוגים ע”י התלמידים מסיע הרבה להגביר את התענינותם, לפתח את כשרון הסתכלותם ולהעמיק ולהרחיב את ידיעותיהם.
שמירת הבריאות: נושאי הלמוד בכתה ד’ – המזון. אמצעי הזהירות בפני זבובים ואי-נקיון.הזהירות באכילת פרות בלתי מבשלים ופרות ארסיים, הצרך באכילת פת-שחרית לפני הלמודים ובאכילה בזמנים קבועים בכלל. נטילת הידים לפני האכילה ואחריה. הצרך בזהירות בשתית מים.
בכתה ה’ – ערך העבודה והמנוחה להתפתחות העצמות והשרירים, הנזק של ישיבה ועמידה לא נכונה, תנאי שנה מבריאה, הוראות בנקיון הגוף (השמוש בסבון) והבגדים, בנקיון הפה, השער והצפרנים. הלאות והחלפת הכח. אפן נקוי האזנים. האויר ואור השמש – אמצעי חטוי לחדרים ולבגדים.
התעמלות: כדי שהבנות תוכלנה לעשות את כל התרגילים הנתונים בתכנית נחוץ שתהיה להם תלבשת מתאימה (מכנסי התעמלות). במחלקות שאין להן תלבשת כזו פוסחים על תרגילים הפוגעים ברגש הבושה הטבעי שבלב הבנות.
ההתעמלות צריכה-להעשות מתוך עליצות ורעננות ולעורר בלב המתעמלים חדות התנועה ושמחה מתוך הכרת התעוררות גופם ושליטתם בו.
תשומת לב חיבים להקדיש לשמירת הסדר והמשמעת בשעת ההתעמלות העממית והמשחקים כמו בשעת תרגילי ההתעמלות. חדות החיים וששון התנועה ואמוץ הכחות המלוים את הפעולות האלה אינם צריכים להוציא את התלמידים מתוך גבולות הסדר והנמוס הטוב.
בתכנית שיעורי ההתעמלות (“תרגילי-גוף”) מפורטים בשמותיהם המשחקים בהם יש לשחק:
השועל הפסח, חומת ירושלים, ריב מקומות, אמנון ותמר, עכבר ושני חתולים, חיות היערה, המקשקש, שני זריזים, רודף נרדף, ארנבות בחורים, העיט והזגתה, הזאב והרועה, יום ולילה, כדור נודד, שכן רע, רקודים בלוית זמרה.
מולדת: תכנית הלימוד בשנת-למוד א’ – שיחות על בעלי חיים, צמחים ועצמים אחרים ועל עבודת האדם. שיחות על החגים, ימי הזכרון, מנהגי-הדת. ספורים, אגדות, שירים, משלים ופתגמים בקשר עם הנושאים הקודמים.
תפלות: מודה אני, שמע ישראל, מברכות-הנהנין ועל הדלקת הנרות; ד’ הקושיות.
תשומת לב רבה צריך להקדיש בשנה זו, כמו בכל שנות הלמוד הבאות, ללשון הדבור של התלמידים שתהא נכונה ומקשרת; אולם עם זה יש להזהר שלא תחלש דעתם ע”י תקונים מרבים ושאלה לא יפריעום מבטוים העצמי.
מתוך רשימת ספרים לקריאה: הלב מאת ד’אמיציס, בימי חמלנצקי מאת א.ז. רבינוביץ, וילהלם טל, מאת שילר בתרגום ח.נ. ביליק, הרמן ודורתיאה מאת גיתה, תרגום ש. בן-ציון, שירים נבחרים מאת ביליק, צרניחובסקי ועוד.

הערות העורך

תכנית הלימודים ותכניה מזכירים לי מאוד את לימודיי בבית הספר העממי (ביה”ס בארי, נתניה) בשנות השישים של המאה הקודמת, ארבעים שנה לאחר פרסום חוברת זו. גם מורינו הקדישו שעות לימוד רבות לשיעורי התעמלות, מולדת, זמרה, מלאכת-יד (נגרות לבנים, תפירה, סריגה ורקמה לבנות). שעות רבות ומהנות בילינו בעבודת האדמה בגנת בית-הספר. בהפסקה הראשונה בכל יום, היינו מתייצבים למסדר והנפת הדגל (לקול תיפוף התופים) ואח”כ תרגילי התעמלות.

בשוליים העליונים משמאל בעמוד הראשון של החוברת רשום בכתב זעיר השם של בעלי החוברת – ל.י. ריקליס. לוי יצחק ריקליס היה איש חינוך, אשר ערך את הספר “המורה”, בו כונסו מאמריו של שמחה חיים וילקומיץ (1871 – 1918), מראשוני המורים ברחובות ובמושבות הגליל. ספר נוסף של ריקליס הוא “מורי” – ספר לימוד השפה העברית למבוגרים.